יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף כו.
תוס' ד"ה ויהא אדם כו' ומתנא דבי חזקיה וכו', עיין במהרש"א שכתב שדבריהם מעורבבים בכאן, ולולי דבריו יש לענ"ד לפרש דבריהם בלא עירבוב כי כל דבריהם בדיבור זה באו רק לדחות פרש"י ז"ל אשר נראה מפירושו שהולך בשיטת ריב"א הובא בתוספות לעיל ד' ע"א ד"ה כראי אדם כו' דקים ליה בדרבה מיניה שייך גם בכופר וכיון שכן קשה ליה לרש"י ז"ל למ"ל מיעוטא דעליו למעט כופר באדם תיפוק ליה משום דקלב"מ, ואין לומר דצריכנן מיעוטא דעליו כשהרג בשוגג דאכתי יקשה כיון דבר גלות הוא א"כ בלא עליו ידעינן דפטור מתנא דבי חזקיה **(הג"ה דבריו בכאן צ"ע מה תלי בזה דבר גלות הוא אם לא, הא תנא דבי חזקיה לא חילק בין בר גלות הוא אם לא רק דמדמה שוגג למזיד לפטור ממון וכל אופני שוגג יליף ממזיד לפוטרם מממון בין בר גלות היינו שהרגו בדרך ירידה ובין דלאו בר גלות הוא כגון שהרגו דרך עלי', וא"כ לפירושו בדברי רש"י למה דקדק רש"י ז"ל ולאו בר גלות, אך יותר נכון לפרש כוונת רש"י דמכדי רשעתו או מלא יהי' אסון נפקינן דלא ענשינן בתרתי במיתה וממון או בגלות וממון וא"כ היכא מקשה הגמ' ויהא אדם חייב כופר לזה פרש"י דאיירי במזיד ולא התרו בו דאין בו לא מיתה ולא גלות:
המו"ל)** ועפ"ז הוכרח רש"י ז"ל לפרש דמיעוטא דעליו לא צריכין לא על מזיד בהתראה ולא על שוגג אלא בכגון שהרג במזיד בלא התראה כן הוא ברור בהסבר כוונת רש"י ז"ל, אמנם התוס' ז"ל לא ניחא להו בזה מתרי טעמי חדא דלפרש"י ז"ל אכתי יקשה למ"ל מיעוטא דעליו גם במזיד בלא התראה דהא גם זה ידעינן מלא תקחו כופר כו' דמסקינן לקמן בהחובל וכן בכתובות דאיצטריך האי קרא דלא תשקול מיניה ממונא למיפטריה א"כ בהורג במזיד ולא התרו בו אף דאינו נהרג נשאר עליו עדיין חיוב מיתה בידי שמים ולא מיפטר בממון ממיתה בידי שמים מהאי קרא נפקא, **(הג"ה לא הוזכר בשום מקום דחייבי מיתות בידי שמים ילפינן מהאי קרא דלא מיפטרי בממון ממיתה בידי שמים לא בהחובל ולא בכתובות. וא"כ גם בזה דבריו צ"ע:)** ועוד קשה להו בפרש"י דהא משמע בכאן דאי לאו מיעוטא דעליו הוה מחייבינן לאדם כמו השור ובשור הא אין חילוק בין שוגג למזיד והוכחה זו מפורשת יותר בדבריהם לעיל (ד' ד') שהבאתי לעיל עיי"ש] ולפרש"י הא גם בלא עליו לא הוה מחייבינן אדם רק במזיד בלא התראה ולא הוה דומיא דשור, ולשיטת התוס' יהיה הכוונה בפרכת הגמ' ויהא אדם חייב בכופר להיפוך מכפי פרש"י, כי לפירושם פריך דיהא אדם חייב בכופר כמו דמחייבינן לשור בין מזיד ובין שוגג, אך במזיד בלא התראה ע"ז לא פריך כלל כי זה ידעינן מלא תקחו כופר, **(הג"ה זהו לפי מה שפירש לעיל, אמנם אין דבריו נוחים לי כאשר כתבתי לעיל בהגה"ה:
המו"ל)** ולא קשיא להו להתוס' כמו שהי' קשה לרש"י תיפוק ליה משום קלב"מ במזיד ובשוגג משום דתני דבי חזקי' כמו שביארתי לעיל בשיטת רש"י, כי דבריהם בכאן הם לפי שיטת ר"י דלעיל (ד' ד') ד"ה כראי וכו' ושם בירר הר"י דבריו דקלב"מ לא שייך אלא בממון אחר בהדי מיתה אבל ממון שמשלם בעד הנפש הנהרג אין בזה משום קלב"מ כי י"ל דעונשו חמור אם הורג נפש נהרג וגם משלם הכל בעד הריגת נפש יעו"ש לעיל במהר"ם לובלין, וממילא מתוקמא פירכת הגמ' ויהא אדם חייב בכופר גם בשוגג ולא יקשה כמו שהיה קשה לרש"י תיפוק ליה מדתני דבי חזקי', דהא תנא דב"ח לא בא אלא להורות היכא דבמזיד פטור מתשלומין משום קלב"מ אף בשוגג כמו כן ויליף זה ממכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג למזיד כו' אף מכה אדם כו' א"כ במזיד כזה דאיירינן כאן דלא פטרינן ליה משום קלב"מ גם שוגג כזה לא ידעינן מהילפותא דתנא דבי חזקיה, ופירכת הגמרא ויהא אדם חייב בכופר דומיא דשור ממש בין מזיד בין שוגג אך לא במזיד בלא התראה כי זה ידעינן מלא תקחו כופר כנ"ל:
ומעתה לפי דברינו הנ"ל דרש"י ז"ל בכאן וריב"א ז"ל ההובא לעיל בדבריהם בחדא שיטתא קיימי דממון מאותו הנפש שהרג שייך לומר בו קלב"מ, א"כ כיון דהר"י כבר פירש לעיל (דף ד' ע"א) בד"ה כראי כו' דבממון מאותו הנפש לא שייך קלב"מ רק בממון אחר בהדי מיתה לא הוצרכו עוד לכפול הדברים כאן דשפיר מצינן לפרש פירכת הגמ' ויהא אדם חייב כופר היינו במזיד ואין לחוש מה שקשה ליה לרש"י תיפוק ליה משום קלב"מ, אך באו לדחות בזה שפרש"י דקאי על מזיד בלא התראה. ושיעור דבריהם כן הוא מלא תקחו כופר כו' ולפרש"י מקשה תיפוק ליה מלא תקחו כופר כמשכ"ל, וזה שכתבו עוד והכא איירי כו' כמו השור, הוא כמו קושיא שניה לפרש"י דלפירושו לא יהי' שוה, וזה שכתבו עוד ומתני' ד"ח וכו' ר"ל בזה דלפירושם יהא שפיר שוה אדם לשור כי מצינן שפיר לפרש פירכת הגמ' ויהא אדם חייב בכופר גם בשוגג ואין לחוש לקושיית רש"י שכתבתי לעיל תיפוק ליה מדתני דב"ח דהא תנא דב"ח לא אמר אלא היכא דבמזיד פטרינן ליה משום קלב"מ ילפינן דגם בשוגג כן, אמנם באופן דלא שייך לפטור מזיד משום קלב"מ היינו ממון מאותו נפש שנהרג אז באופן כזה בשוגג לא הוה פטרינן ליה אי לאו מיעוטא דעליו. כנ"ל ברור בפירוש דבריהם אחר העיון היטב בענין זה, ודבריהם בכאן ולעיל דף ד' ד"ה כראי כו' צמודים המה ומה שקצרו בכאן פירשו לעיל: