יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף כד:
תוס' ד"ה לימרו הנך בתראי כו' וי"ל דע"כ איירי כו', לפי המובן במושכל ראשון נראה מתירוצם דהפירכא ולימרו הנך בתראי כו' הוא בדרך ממ"נ והמקשה ר"ל איך שתוקים הברייתא לא ניחא, דאם תוקים דהברייתא איירי דכת שלישית העידו תחלה יקשה ולימרו הנך בתראי כו' ואם תוקים הברייתא דכת ראשונה העידו תחלה ולא קשה מבתראי אכתי קשה מקמאי, אמנם א"כ קשה מאי עדיף ליה להמקשה ליפרוך מבתראי ולא מקמאי:
על כן נלע"ד דהא דהקשו התוס' בוא"ת לוקמא כגון שהיו אחרונים במעמד כשהעידו כת ראשונה אין כוונתם לומר דאם נוקים כן הברייתא לא יקשה עוד מבתראי, דמעולם לא כוונו לזה משום דגם אם נוקים הברייתא בכך עכ"ז אכתי יכולין בתראי לומר אנן רק לחיובא פלגא נזקא נתכוונו, ומפני שהיו במעמד כשהעידו כת ראשונה עדיין אין הכרח בכוונתם דלייעודי כוונו ולחייבם מפני זה כי מי יודע איך היה כוונתם. רצוני לומר כי מעולם אין לחייב את העדים בהזמה רק באופן שיש הוכחה דלכך כוונו, אך כוונתם בוא"ת רק על לשון הפירכא דמנ"ל להמקשה להגדיל הפירכא ולהוכיח דבודאי לא כוונו רק לחיובי פלגא נזקא מחמת שיכולין לומר אנן מנא ידעינן דכל דקאי בי דינא כו' דילמא מיתוקמא הברייתא דבתראי היו במעמד כשהעידו קמאי ורצו לומר דאף אם גם מיתוקמא כן אכתי יקשה כמשכ"ל אבל עכ"פ מנא ברירא ליה להמקשה להחמיר כ"כ הפירכא [ובפרט לפירושם דלעיל דהא דמחייבים את העדים רק משום כשיגח נגיחה רביעית אז ישלם נזק שלם א"כ בודאי י"ל דלא כוונו לזה], ובזה מדוייק מאוד לשונם וא"ת מאי קאמר ולא כתבו מאי פריך, וע"ז תירצו דהמקשה ידע זאת דאל"כ תקשה מקמאי ר"ל מקמאי נמי, אע"כ כדי שלא תקשה גם מקמאי צריך אתה למוקים הברייתא דהעידו כת שלישית בראשונה א"כ הפירכא גדולה מבתראי איך יכולים אנחנו לחייבם הא יש הוכחה דלא באו רק לחייבו פלגא נזקא כי מנא ידעי דכל דקאי בי דינא לאסהודי בתורא קאתי אבל באמת גם בלתי הוכחה זו אין לחייבם כמשכ"ל, וכן בפירכא דלעיל אלא אי אמרת לייעודי גברא כו' מי הוה ידעינן דבתר שלשה יומי כו' אף דבלאו הוכחה זו היה יכול לפרוך איך אנן מחייבים את העדים כי מנ"ל בכוונתם, אך כיון דהאמת כן היא דיש עוד הוכחה דבודאי לא כוונו לייעודי ניחא ליה להגדיל הפירכא טפי, כנ"ל נכון וברור מאוד. ואח"כ מצאתי בשמ"ק שהרגיש בזה שהקשיתי על תירוץ התוס' ונדחק לתרץ אבל האמת הוא כמוש"כ
תוס' ד"ה במכירין כו' עד סוף דבריהם תימא לא משני שאין מכירין השור המנוגח כו', קושייתם היא לשיטתם שכתבו מעל"ד בד"ה ולא ישמרנו כו' דהא דקתני בברייתא נמצאת כת שלישית זוממת כולן חייבין הכוונה כיון דאם יגח נגיחה רביעית ישלם נזק שלם לכן כשהוזמו בנגיחה שלישית צריכין לשלם נזק שלם, עיין דלפ"ז עולה תמיהתם יפה כמובן, ופשוט: