יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף יא.
תוס' ד"ה אין שמין כו' פ"ה כו', הנה מלשונם משמע דיש גם לפרש לא כפרש"י אך כיון דמירושלמי משמע כן לכן הסכימו לפרש"י ונ"ל משום דיש לפרש האי אין שמין לגנב ולגזלן ר"ל לענין פחת נבילה אבל לענין תשלומין גם גנב וגזלן שוה לנזיקין דיכול ליתן לו בעד הגניבה והגזילה נבילות ושברים, אמנם כיון דהירושלמי יליף זאת מחיים ולא מתים כו' משמע דאין לפרש בענין אחר מכפי פרש"י, כנ"ל בכוונתם והבנתי כן מהגהות אשר"י יעו"ש:
(שם ע"ב) תוס' ד"ה בכור שנטרף כו' עד סוף דבריהם ועוד דאסיק גמרא אך חלק כו', לכאורה אין הבנה לקושיא זו דהא לשיטת רש"י אם קיים לן בגוויה דכלו לו חדשיו חייב לפדותו כיון דמפדויו מבן חודש לא משמע אלא הנפל שאינו ראוי להיות חי שלשים יום אבל הנהרג אי לאו דאקטיל כו' כפרש"י א"כ שפיר קאמר הגמרא דילפינן מאך חלק דגם הנהרג אין צריך לפדותו, ואין לומר דכתבו כן לפי שיטתם דכתבו לעיל דופדיו מבן חודש גזירת הכתוב הוא ואפילו קים לן שכלו חדשיו ויצא מכלל נפל אינו פדוי, א"כ היינו קושייתם דלעיל ומה הוסיפו הכא, וראיתי אשרי כבר הרגיש בזה המהדורא בתרא והניח בוי"ל:
והנ"ל בכוונתם דאין לתרץ דברי רש"י ולומר דזה שכתבו לעיל דמשמע קצת דאם קיים לן כו' אינו אמת אך גם לרש"י האי ופדויו מבן חודש גזירת הכתוב הוא דאפילו קים לן שאינו נפל צריך שלשים יום וזה שכתב רש"י אבל נהרג אצטריך לאשמועינן אי לאו דאקטיל הוה חי וכו' כוונתו דזה גופא אתי ר"ח לאשמועינן דאי לאו דאמר ר' אלעזר כן הוה אמינא דהאי ופדויו מבן חדש מטעם נפל הוא והנהרג **(הג"ה. וגם י"ל דהא דכתב רש"י נהרג ה"ה נטרף ובזה מסולק כל הקושיות של תוס':
המו"ל)** בתוך שלשים צריך לפדותו כיון דכתיב פדה תפדה ע"ז בא לאשמועינן דגזירת הכתוב הוא לכן גם הנהרג בתוך שלשים אין צריך לפדותו ע"ז כתבו התוס' ועוד דאסיק גמרא כו' ר"ל בזה דגם אם נכוון כן בדברי רש"י אכתי לא א"ש דא"כ אמאי צריך אך חלק דהא אמרינן דר"א בא לאשמועינן דופדיו מבן חודש גזה"כ הוא ונפקינן מיניה דהנהרג בתוך שלשים אין פודין אותו, וברור הוא: