יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף ז.
תוס' ד"ה ישלם מדעתו כו', נ"ל ההבדל בין שני תירוצי התוס' דלתירוץ הראשון לשון ישלם הונח אם מחויב ליתן מצד הדין אף אם נותן מרצונו אבל אם הדין אינו מחייבו לא שייך לשון ישלם. ולתירוץ השני אף אם נותן רק מצד חסידות והדין אינו מחייבו עכ"ז שייך לשון ישלם, ומ"מ לא קשה כי התם הפירכא לא מלשון ישלם רק ממאי דמסיק דברי ר' אליעזר והוא פשוט:
תוס' ד"ה אי דאייקור כו', עיין במהרש"א בביאור דבריהם דרק במלות פורתא וטובא שינו לפרש בענין אחר מפירוש רש"י אבל בזה דפרש"י בלשון ראשון דמיירי בעני גם התוס' מפרשי כן, והנה איברא דכן מוכיחים דבריהם ממש"כ ורב אלפס מפרש בעשיר משמע מזה דלפירושם אינו כן ומיירי בעני וכמוש"כ המהרש"א, אמנם א"כ יש להבין מדוע סני להו גם במלות פורתא וטובא לקיים פרש"י, ונ"ל משום דקשיא להו מאי פריך אפילו טובא נמי ליספי ליה ופרש"י כיון דתנן בפאה היה לו מאתים זוז חסר דינר אפילו נתנו לו אלף זוז בב"א יטול מאי פירכא היא הא לא תני התם אלא דאם נתנו לו בב"א אפילו אלף זוז רשאי ליטול. אבל מי תני התם דנותנים לו עד דנפרוך אפילו טובא נמי כו', ובאמת לכאורה קושיא עצומה היא, וגם י"ל דדחוקי להו לומר בתירוץ רבה בטעמא של ברייתא דמאכילין אותו רק עד מחצה ולא יותר משום דחשבינן ליה לא לעני ולא לעשיר ומש"ה דין חדש נותנים לו לא דין עשיר ולא דין עני וכפרש"י דזה חשיב להו להתוס' לדוחק. אמנם לפירושם א"ש כיון דעיקר הפירכא אפילו טובא כו' ר"ל אפילו אם הוא עשיר כי יש לו יותר ממאתים זוז ומאי זה דתני דוקא בעני ואי דאייקר ארעתא דכ"ע ודידיה איידי דעייל כו' אפילו פורתא וכו' ר"ל אף אם הוא עני כי אין לו מאתים זוז עכ"ז לא ליספי ליה כי פשע בעצמו, ולפי"ז עולה התירוץ בפשיטות כי בכגון זה דהא דאינו מוצא למוכרן משום דקאי ביומי דתשרי ואז זל ארעתא דכ"ע, א"כ לאו אונס הוא דליספי ליה גם אם הוא עשיר היינו דשוות יותר ממאתים זוז אף לפי הזול, וגם לאו פושע הוא עד דנאמר משום זה דאף אם עני הוא היינו דאינם שוות מאתים זוז לפי הזול לא יתנו לו, ע"כ שפיר קתני בברייתא דוקא אם הוא עני היינו אם כשימכור לפי הזול לא יהיה לו מאתים זוז אז מאכילין אותו מעשר עני. כנ"ל בהסבר דבריהם: