יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף ב.
גמ' תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן וכו', קושית העולם בכאן מפורסמת והובא בפנ"י ובתפארת שמואל מאי קא מיבעי ליה יפשוט ממתניתין דלמה הוצרכה המשנה לפרש לא הרי וכו' כדי שלא תקשה לכתוב חדא ונילף אידך, ואם תולדותיהן לאו כיוצא בהן מוכרחת התורה לכתוב כולן כדי שלא יהי' אותו דבר שלא נכתב תולדה כמו שפרש"י במתניתין אבות קרי להנך דכתיבן בקרא בהדיא אלא ע"כ תולדותיהן כיוצא בהן ועיי"ש באריכות קושיא זו, ומה שתירץ הפנ"י דכוונת האיבעיא איזה תולדות יש לנו להביא אם התולדות שהם שוים מצד המעלה לאבות וא"כ בודאי נאמר שהם כיוצא בהם לדינא, או נאמר תולדותיהם לאו כיוצא בהם לפי שאין לנו להביא שום תולדה השוה לה מצד המעלה אלא פחותים מהם יעו"ש בדבריו, הנה פשטיות לשון האיבעיא בודאי לא משמע כן כנראה לכל מעיין, ועוד לפי פירושו בהאיבעיא דגמ' ע"כ צריך לפרש כמו כן בדברי רב פפא יש מהן כיוצא בהן היינו דשוים במעלה ויש מהן לאו כיוצא בהן ר"ל דפחותים מהם, והלא הגמ' מסיק דרב פפא קאי בחצי נזק צרורות, וצרורות הא איננה פחותה במעלה מרגל גופיה כמבואר לקמן בסוגיא דצרורות (דף י"ז ע"ב) אמר רבא לעולם כגופו דמי וחצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה ע"כ:
ולענ"ד י"ל דעיקר הקושיא קושיא בטעות היא כי מאי דילפינן במה מצינו או באחד מי"ג מדות הוה כמש"כ בתורה בפירוש ולא יחשב תולדה, וראיה לזה מתוס' לקמן (דף ג' ע"א) ד"ה הא דלא מכליא קרנא כו' מ"מ קרי לה לקמן לטניפת פירות להנאתה תולדה כו', ולפי הבנת הפנ"י ותפארת שמואל דילפותא דמ"מ מיקרי תולדה א"כ מאי קא קשיא להו להתוס' כלל דהא לא מכליא קרנא כשן קאמר הגמרא דילפינן משום דומיא דרגל ושפיר מיקרי תולדה דשן, ובודאי קושית התוס' לא קאי על הסד"א הא דלא מכליא קרנא רק על מה דמסיק וקאמר והשתא דאוקימנא ארגל כו' כמובן, ועוד ראיה מתוס' לקמן (דף ג' ע"ב) בד"ה אמאי כו' כיון שדינה חלוק היה לו לקרות לה שם בפני עצמו עכ"ל, והנה צרורות רק הלמ"ס ולא כתובה עכ"ז כתבו דהגמרא מתמה אמאי קרי לה תולדה, ומעתה כיון דמוכח משני דיבורי תוס' הנ"ל דאף שלא כתובה בתורה מפורש אין שייך לקרוא אותה תולדה אין מקום עוד לקושיית העולם הנ"ל, ומה שנראה משיגרת לשון הפנ"י והת"ש דיסוד הקושיא הוא רק לפי מה שפרש"י בריש מתניתין אבות קרי להנך כו', נ"ל הגם שלכאורה במושכל ראשון משמעות דברי' מוכיחין כדבריהם דכל שאינו מפורש בתורה מיקרי תולדה אמנם לאחר העיון בדקדוק דבריו נראה אם כוונת רש"י ז"ל כהבנתם דבא למימר דמאי דלא כתוב בהדיא מיקרי תולדה א"כ לאיזה צורך מסיק עוד ובגמרא מפרש הי ניהו תולדות, איברא כוונתו משום דלכאורה קשה מאי קחשיב רק ארבעה אבות ולא יותר הלא גם מאי דאתיא במה הצד הוי כמפורש בתורה וא"כ כיון דבמשנה מסיק הצד השוה שבהן כו' איכא הרבה אבות. לזה פרש"י ז"ל דאף אם מאי דאתיא במה הצד מיקרי עיקר כמו שכתוב בתורה עכ"ז לא שייך לקראם אבות כיון דאין להם תולדות משום דגם התולדות ילפינן במה"צ כמו העיקר ואיך ידעינן איזה הוא העיקר ואיזה תולדה וכפרכת הגמ' לקמן (דף ה' ע"א) בשלמא לתנא דידן אבות מכלל דאיכא תולדות אלא לר' חייא ור' אושעיא כו' תולדותיהן מאי ניהו. ולהנך ארבעה דמפורשים בקרא שייך לקראותם אבות משום דנמצא בהם תולדות, וע"ז שפיר מסיים רש"י ז"ל ובגמרא מפרש הי ניהו תולדות ור"ל כשיש בן שייך לקרוא אותו העיקר אב אבל אם אין להעיקר בן מאי אב הוא, וכל הדברים דאתיא במה"צ כולם רק עיקרים המה נחשבים אבל שם אב לא שייך בהם, ומעתה לפי כוונה זו אדרבא דברי רש"י ז"ל מוכרחין כדברינו הנ"ל דכל מילי דילפינן באחד מי"ג מדות אינם נקראים תולדות ודבריו מתאימים לדברי התוס' הנ"ל, וברור הוא לאחר העיון היטב בכל הסוגיא:
והנה הברטנורא שינה מלשון רש"י ז"ל וז"ל משום דאיכא לכל חד מינייהו תולדות קרי להו אבות עכ"ל, ולשון זה משמע להדיא כמש"כ בכוונת רש"י ז"ל, ונראה דמש"ה שינה מלשון רש"י כדי שלא נטעה כמו שנראה לכאורה מלשון רש"י וכמו שבאמת הבינו בדבריו מפרשים הנ"ל:
אחרי כותבי זאת מצאתי בשיטה מקובצת על התוס' ד"ה הא דלא מכליא קרנא כו' ע"ש דדחה פירוש התוס' ובתוך דבריו כתב שם וז"ל א"כ אפילו עכשיו כיון שלמדת משור אף היא אינה תולדות אלא נכתב כן בתורה מפורש כמו שאין אתה עושה לאזלא ממילא תולדה דרגל ואב כששלחה כיון שהיא למדה משן והרי הוא כאלו נכתב כן בתורה מפורש עכ"ל יעו"ש, והוא ממש כמו שביארתי לעיל דכל הנלמד באחד מי"ג מדות הוה כמפורש בתורה:
ובזה יונח לי לקמן בסוף הסוגיא (דף ג' ע"ב) דמסיק הגמרא דדברי רב פפא מיירי בחצי נזק צרורות ופריך ואמאי קרי לה תולדה דרגל ומשני לשלם מן העלייה כו', והנה לכאורה הפירכא תמוה כי איך נקרא אותו אם לא תולדה דרגל, ואף שהרגישו בזה התוס' ונתנו טעם להפירכא כיון שדינה חלוק היה לו לקרות לה שם בפני עצמו, אמנם גם דבריהם צריך ביאור וזה שכתבו בשם בפ"ע אין מובן כלל, עוד ראיתי בפנ"י שהביא קושיית העולם מה שהתוס' החליפו דבריהם כי ד"ה לפוטרו ברה"ר כו' צריך להיות אחר ד"ה אמאי קרי כו', אך לפי מש"כ לעיל דשם תולדה אין שייך לקרוא אלא מה שנולד בסברא מעיקר הכתוב בתורה ולאו דוקא הכתוב מפורש מיקרי אב אלא גם מה שנדרש מי"ג מדות:
לפי"ז בנקל י"ל דגם הלמ"ס נחשב כמו כן אב ועיקר, ומעתה הכל ניחא כי פירכת הגמרא יתפרש בפשיטות כיון דחצי נזק צרורות הלמ"ס א"כ הוה כמו שכתוב בתורה אמאי קרי לה תולדה ולא רגל גופה ואי משום דמשלם רק חצי נזק משום זה אין שייך לקרוא אותה תולדה כי הלא תם בקרן משלם ח"נ עכ"ז נקרא אב כיון שכתובה בתורה, ומשני הגמ' לשלם מן העלייה ור"ל לא דמי לקרן תם דהתם כל הלכותיה כתובה בתורה ושפיר נקרא אב אבל הכא ההלכתא גמירי לן רק דח"נ משלם והא דמחייבינן בצרורות לשלם מן העלייה הוא רק מטעם דתולדה דרגל היא כיון דדמי לה ידעינן מסברא דמ"ש, ומש"ה נקרא שפיר תולדה דרגל ולא רגל גופה:
ולפי"ז גם דברי התוס' בד"ה אמאי כו' יהיו נוחין כי דבריהם קאי על פירכא השניה מאי דפריך הגמ' לרבא דמיבעיא ליה וכו' וכדמשמע מציון התוס' אמאי בלא וא"ו וכמו שהוכיח הפנ"י יעו"ש, אבל על פירכא הראשונה מעולם לא כוונו להקשות כי יתפרש בפשיטות כמש"כ, אך כוונתם כיון דלרבא ע"כ צריכין אנו לומר כמוש"כ בדיבור הקודם דהלכתא מורה לנו גם בזה דלא לשלם מן העליה א"כ פשיטא דאין לפרש עוד פירכא זו כמו פירכא ראשונה לרב פפא דלקריא רגל גופה כיון דכל דיניה חלוקה מרגל, אך לולא דבריהם הקודמים היה לנו לפרש פירכא זו אמאי קרי לה תולדה דרגל ולא תולדה דקרן כיון דדינה כקרן אמנם כיון דפירשו מקודם דלרבא מש"ה צרורות אינו משלם מן העלייה משום דהלכתא להקל בא א"כ הוה כמפורש בהלכתא דח"נ משלם ולא מן העלייה א"כ לא שייך לקרוא אותה תולדה דקרן דהא לאו משום מילתא דקרן דינא הכי אך הלכתא גמירי לה, רצוני לומר בשלמא אי הוה אמרינן מסברא דצרורות מש"ה רק ח"נ משלם ומגופיה כיון דדמיא לקרן ע"ז נופל לשון תולדה אבל השתא לפירוש התוס' דלעיל דמשום הלכתא גמירא לן כן אף בזה דמגופו משלם אין לקרוא אותה תולדה דהא לא לידתה גרמא לה דינה, וע"ז פירשו התוס' דפירכא דכאן יתפרש דהכי קפריך דעכ"פ הוה לה לקרוא אותה שם בפ"ע אבל לא תולדה דרגל, ושיעור דבריהם כן הוא אע"ג דדמי לרגל, ר"ל דברגל היא עושה הצרורות, עכ"ז כיון שדינה חלוק מדין רגל בכל לא יאות לקרוא אותה לא רגל ולא תולדה דרגל כי הדמיון לחוד אינו גורם השם אלא אם הדמיון גורם את הדין וגם הדין בלא דמיון אינו עושה השם דליקרוא אותה קרן, ולרבא בצרורות כיון דתרתי אית בה הדמיון מרגל ודינה חלוק מקרן א"כ אין לקרוא אותה לא תולדה דרגל ולא תולדה דקרן אך קפריך דהיה לו לקרוא לה שם בפ"ע, וע"ז משני דגם לרבא אכתי י"ל דלהכי מיקרי שפיר תולדה דרגל דהא דפטורה ברה"ר לאו מהלכתא היא רק מסברא ידעינן זאת כיון דדמי לרגל ולידתה גורם להיות דינה כן, כמ"ש לקמן (דף י"ט ע"א) בעא מיניה ר"י מר"ז וכו' אמר ליה מסתברא תולדה דרגל היא, והנה כתבו התוס' בלשונם שם בפ"ע ולא כתבו אב בפ"ע כיון דאין לה תולדה ולשון אב אינו נופל אלא למי שיש לו בן וכמש"כ לעיל בכוונת רש"י ז"ל בריש מתניתין. ודו"ק היטב בדברי הנ"ל כי כתבתים אחר העיון בכל הסוגיא: