יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא מציעא · דף מ.
רש"י ד"ה אם היתה מדה מרובה כו' עיין במהרש"א מש"כ בפירוש דברי רש"י. והנה דבריו צריכים ביאור דלדבריו גם לפרש"י אכתי יקשה כיון דר"י הוא דעה ג' וס"ל דמוציא חסרונות רק מג' כור ודלא כת"ק ודלא כריב"נ א"כ קשה טפי ליתני ר"י אומר אינו מוציא אלא לג' כור:
והנ"ל בכוונתו דמש"ה לרש"י ניחא דהא כל טעמייהו דרבנן כדמפרש בירושלמי הביאו התוס' משום דהני עכברי רשיעי נינהו כו' וריב"נ לא ס"ל כן כי מה איכפת להן כו', ולפ"ז י"ל דלפרש"י ר' יהודה ס"ל בזה כת"ק דהני עכברי רשיעי נינהו כד חמיין כו', אך בזה פליג עליו וס"ל אף דכשיש הרבה פירות וקריין לחבירהון מ"מ לא אכלי כ"כ כמו שאוכלין בעצמן מכור אחד, וגם בהרבה דגן דקריין לחבירהון מ"מ לא יחסר אלא החסרון של שני כורים או שלשה ולא כת"ק דס"ל משום דקריין לחבירהון החסרון מכוון לכל כור תשעה חצאי קבין, אמנם האי טעמא תרווייהו ס"ל וריב"נ לא ס"ל כלל האי טעמא כמו שאמר מה איכפת להן כו':
ומעתה לפי הסבר הנ"ל ניחא לפרש"י כי הא דכתב המהרש"א בלשונו דמשמע דר"י לא ס"ל כריב"נ דא"כ הוי פליג ר"י נמי כו', רצונו לומר דא"כ פליג ר"י על טעמייהו דרבנן וס"ל מה איכפת להן כריב"נ ובין הרבה ובין קימעא שוה בחסרון, אבל לפרש"י ס"ל באמת כטעמייהו דרבנן וזה לא קשה אמאי לא תני ר"י אומר אינו מוציא אלא לג' כור דהא לפרש"י נכלל זה בדבריו אם היתה מדה מרובה אינו מוציא לו כו'. וראיתי בהגהות מלא הרועים שהניח דברי המהרש"א בקושיא מתוך הנ"ל ולפמש"כ דבריו נכונים:
והנה לפי הסבר הנ"ל בפרש"י מובן היטב מה שהוכרחו התוס' בד"ה וכי כו' לפרש דמה שאמרו בגמ' אמרו לו הרבה אובדות כו' דלדבריו דריב"נ קאמרי אף שלכאורה משמע דלגמרא דידן זהו טעמייהו דרבנן, אך לפי הנ"ל א"ש כי דחיק להו לומר כן דאי טעמא דנפשייהו הוא יקשה וכי משום טעם זה יתנו קצבה בצמצום שיעור תשעה חצאי קבין לכל כור אע"כ עיקר טעמם כדמפרש בירושלמי כנ"ל: