יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא מציעא
(דף ב' ע"א) ברש"י ד"ה במקח וממכר כו'. מבאר הפלוגתא שבין רש"י ותוס' בזה שפלוגתתם תליא בפירכת הגמ' דלקמן (דף ג' ע"א) מפלוגתת רבנן ור' יוסי בשנים שהפקידו וכו':
(דף ג' ע"א) בגמ' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא. ישוב לקושית הגליון הש"ס שהניח בצ"ע:
ע"ב בגמ' הא לא קשיא ר"ח כר"מ ס"ל. מיישב מאי דהוצרך להביא סיפא דמתני' עפ"י מה שהגיה המהרש"א בדברי התוס' ד"ה מה אם ירצה וכו':
(דף ד' ע"א) בתוס' ד"ה עד אחד יוכיח כו' שפיר גרס הכא ובהזמה. מבאר כוונתם מה דהכריחו דע"כ הגירסא הכא בהכחשה ובהזמה מפני שני טעמים:
ע"ב בתוס' ד"ה הא כלים וכלים. מקשה על שיטת הש"ך בחו"מ סוף סי' צ"ה שפוסק אם אחד תבע לחבירו דמי קלקול קרקעות נחשב כשאר תביעות ממון דלדבריו אין מקום לקושית התוס', ועוד קושיא על הש"ך מדברי הגמ' לקמן (דף ה' ע"א) דמשני א"נ היכא וכו' וכן הקשה התומים בסי' צ"ה, ומיישב את כל הנ"ל עפ"י ביאור נכון בדברי התוס' דכוונתם במש"כ הוה מצי לשנויי לתרץ קושיא חיצונה מה שהקשה בדברי הגמ', ומתו"ז הולך ומבאר דברי התוס' השני ד"ה הודה במקצת מה שקשה לכאורה על קושיתם מדבריהם דלעיל ד"ה וש"מ, גם דברי התוס' השלישי ד"ה למ"ד ודברי המהרמ"ש שם ומתרץ מה שהקשה הביאור על דבריו:
(דף ה' ע"א) בגמ' ת"ש דתני רמי ב"ח כו' ה"ד לאו דא"ל הילך. מבאר מה דהכריח להמקשן דאיירי כגון דא"ל הילך וכקושית הפנ"י עפ"י דברי הנתה"מ סי' ע"ה ס"ק ד' שהקשה על התוס' דב"ק (דף ק"ז ע"א) ד"ה עירוב בסו"ד, ובזה מיישב עוד ג' קושית קושית המהרמ"ש שהקשה שישאר כאן קושית התוס' דב"ק הנ"ל דליהמני במיגו דאי בעי אמר על האי דנאנסה להד"ם וכאן לא שייך תירוצם, ומדחה מה שמיישב, ע"ז בספר מים עמוקים, וקושית התוס' ד"ה ש"ח, וקושיא ג' דאמאי לא מתרץ הגמ' בקיצור דהאי דהודה מתה בפשיעה:
(דף ו' ע"א) אר"נ ת"ש בד"א ששניהם אדוקים וכו' מבאר פשיטות ר"נ ומתרץ עפי"ז קושית הגהות הרש"ש על פסק הרמ"א בחו"מ סי' קל"ח סעי' ו' דאף אם שתק והדר צווח לא מהני עדים דהודאת בע"ד כמאה ע"ד והא מפשיטות ר"נ מוכח דמהני עדים וכן הקשה הט"ז:
שם בתוס' ד"ה הקדישה וכו'. ביאור לדבריהם:
שם בתוס' ד"ה והא הכא כו'. ביאור לדבריהם:
(דף ט' ע"ב) בתוס' ד"ה ולימא מר וכו'. מפרש בטוב טעם שיטת רש"י ותוס' ומראה בעליל דכל או"א אזיל לשיטתו כפי פירושו בפי' האוקימתא שני' דרב פפא בגיטין שם, ומסלק בזה הצ"ע של הפנ"י על דברי התוס' שהקשה על מה שהביאו ראי' לשיטתם מהא דגיטין דאין מובן כלל, מקשה טובא על פרש"י דלדבריו יהי' הסוגיות סותרות זא"ז בהא דקאמר ולימא מר מעני לעני מחלוקת ומתרץ שפיר, ובדברי' אלו מיישב שתי קושיות התוס' בגיטין שם בד"ה דילמא וכו' ובד"ה אלא וכו' גם מפרש שפיר קוש' התוס' שם בגיטין (דף י"ב ע"א) בד"ה אלא וכו' שהקשה ונילף מהכא בעלמא דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה דלכאורה אינה מובנת ומבאר אותה שפיר:
(דף י' ע"ב) בתוס' ד"ה דאמר כו'. ביאור דבריהם בקושיתם ובתירוצם איך יהי' הפשט במאי דקאמר לא מחייב שולחן:
(דף י"ג ע"ב) בתוס' ד"ה הא קאמר להד"ם כו'. מבאר דבריהם עפ"י המהרש"ל וגם מה שהקשו וא"ת ותירוצם בפשטות, תמיה על המהרמ"ש בתוס' ד"ה הני תרתי במה שהניח על התוס' בצ"ע:
(דף ט"ו ע"א) בתוס' ד"ה תדע כו'. ביאור לדבריהם ומקשר הואם תאמר לדבריהם הקודמים:
(דף ט"ז ע"א) בתוס' ד"ה מאי גזלינא ממך וא"ת כו' מיישב מאי דנטרו בקושיתם עד הכא ולא הקשו כן לעיל כדאמר ניחא ליה דלא נקרייה גזלנא בטעם הגון, ועפ"י זה מבאר דבריהם דלעיל בדף הקודם ד"ה חזר ולקחה שכתבו בלא הכיר בה מיירי דמנ"ל זאת וסותר דברי החכמת מנוח מש"כ על דברי התוס'.
(דף י"ח ע"א) בתוס' ד"ה הא וכו'. מבאר דבריהם בהסבר נכון שלכאורה אין הבנה לתירוצם כמו שהרגיש המהרש"א, ובהסבר זה מיישב דברי רש"י (בדף י"ט ע"ב) ד"ה קמא ממה שהקשה על זה המהרש"א והניח בוי"ל בדוחק, ומסלק הקושיא השניה שהקשו התוס' שם ד"ה והא על רש"י שם:
(דף כ' ע"ב) ברש"י ד"ה ואם יש עמהן סמפון והכא במלוה עסקי'. ישוב לקושית המהרמ"ש על רש"י דסותר א"ע דלעיל במשנה כתב רש"י בעצמו מילי מילי קתני, ומבאר דברי המהרש"א כאן ומש"כ כולם דדבריו דחוקים הם מפני שלא באו עד עומק כוונתו:
(דף כ"א ע"ב) בתוס' ד"ה דלכי נפל כו'. מבאר דבאו בדבריהם ליישב קושית הראב"ד המובא בשימ"ק דהך פלוגתתא דאביי ורבא היינו פלוגתא דברירה וליפלגו בעלמא, ובדבריהם מובן ההבדל שכתב בשימ"ק:
(דף כ"ב ע"א) בגמ' ת"ש שטף נהר כו'. ביאור ארוך לדברי רש"י התמוהים מאוד בלאו קושיות התוס' שהקשו עליו, לפי מה שהכריחו התוס' בתחילת דבריהם דע"כ מיירי כאן ביכול להציל דאל"ה הוה כזוטו של ים ומפרש"י לא משמע כן, ומיישב דהתוס' לא כתבו כן אלא לשיטתם בע"ב ד"ה תיובתא, ולשיטת רש"י אינו כן אלא דרבא לא ידע מהברייתא דאשר תאבד:
ע"ב בתוס' ד"ה תיובתא דרבא כו'. מיישב מה דאיחרו בדיבור זה בתר הדיבור מאחר וכו' ולא כמו שנרשם על הגליון דטעות הדפוס הוא, ומבאר שיטת התוס' ושיטת רש"י שחלוקין בזה, דהתוס' לשיטתם לפי מה שפירשו בד"ה איסורא דומיא דהתירא דהעיקר קרא הוא לענין יאוש של"מ, ושיטת רש"י ד"ה אף דמברייתא גופא לא נשמע לענין ישל"מ, אך מההיקש ידעינן זאת:
(דף כ"ד ע"א) בתוס' ד"ה בטמון ולא בעי לאוקמה כו'. מיישב קושית הפנ"י בכאן שהניח בצ"ע אמאי לא הקשו קושיתם על המקשן, וגם מיישב עוד מה שהפנ"י הניח בצ"ע על הוא"ת דמנ"ל להתוס' דלא איירי התנא שמצאן המפנה בעצמו:
(דף כ"ז ע"א) בגמ' אלא פרוטה שהוקרה והוזלה וחזר והוקרה. ישוב לקושית הגאון רע"א ז"ל בחידושיו על מס' ב"מ שהניח בצ"ע מרבא על רבא דס"ל ישל"מ הוי יאוש, ולפי הקס"ד מעיקרא פרוטה שהוקרה א"ב הוי יאוש מדעת והאריך להוכיח דאף בפמש"פ לא אמרינן דמתוך זה נתיאשו הבעלים ומביא דברי הרמב"ם ז"ל דפ"א מהל' גזילה. ומבאר דברי התוס' ד"ה פרט עפי"ז ומביא ראי' מדקדוקו של רש"י ז"ל בדף הקודם ע"ב ד"ה אימור שותפי נינהו, ומסיק דכל עיקר קושית הגרע"א הוא משום דכיון דהתורה פטרה פמש"פ מלטפל בה א"כ בשביל זה הבעלים מתייאשים, ומתרץ גם את זה דרבא לשיטתו אזיל דסובר סימן העשוי לדרוס הוי סימן לעיל (דף כ"ב ע"ב) ולפי מה שביאר השיטמ"ק פלוגתתם:
(דף כ"ח ע"א) בתוס' ד"ה מצא כו'. הסבר קל לדבריהם ומיישב מה דלא הקשו מעיקרא בפירכא ראשונה מאחד הלוה משלשה:
מ"ב בגמ' תנן אמר את האבידה ולא אמר סימניה כו'. ישוב לקושית הגרע"א בתוספותיו על המשניות אות כ"א דמאי פירכא היא על ר"נ, דלימא דהמשנה הא אתי לאשמועינן דכיון דשם האבידה לא הוי סימן ולא נפסיד בזה את האובד אם נכריז גלימא מש"ה מכריז גלימא כדי לקרב יותר להאובד, וישוב לקושיא השניה שהקשה הגאון הנ"ל וכן הפנ"י על הא דקאמר הגמ' א"א בשלמא וכו' דאטו עד השתא לא ידעינן זה, עפ"י מה דמשמע מלישנא דרב אלפס והנ"י דמפרשי פשט הגמ' באופן אחר ממה שמפרש הגרע"א ז"ל:
(דף מ' ע"א) ברש"י ד"ה אם היתה מדה מרובה. ביאור לדברי המהרש"א כאן התמוה דלדבריו גם לפרש"י יקשה כיון דר"י הוי דעה ג' וס"ל לא כת"ק ולא כריב"נ א"כ קשה טפי ליתני רי"א אינו מוציא אלא לג' כור, ובהגהות מלא הרועים הניח דברי המהרש"א בקשיא מפני זה ומתו"ז מובנים דברי התוס' ד"ה וכי:
(דף מ"ג ע"ב) בגמ' דיקא נמי דקתני ב"ש אומרים וכו' וב"ה אומרים כו'. מיישב מה דהביא התלמודא הא דב"ה אף דעיקר הראיה הוא מדברי ב"ש מדלא קתני זול ויוקר כפרש"י, ומוכיח דגם מב"ה הוי ראיה דפליגי בשבח גזילה:
שם בתוס' ד"ה ר"ע תימא כו'. מבאר דבריהם עפ"י דברי המהרש"א:
(דף צ' ע"ב) ברש"י ד"ה מבית אביך כהן היה. מיישב קושיא הנרשם בצדו מסנהדרין (דף ע"א ע"ב), ומקשה מברכות (דף י"ח ע"א) בסוף העמוד ר"ח ור' יונתן הוו שקלי ואזלי בבה"ק:
סליק מסכת בבא מציעא: