אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת בבא קמא

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת בבא קמא

מסכת סוטה

(דף ב' ע"א) בגמ' תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן. ישוב לקושית העולם המובא בפנ"י ובתפארת שמואל, דאמאי לא פשיט ממתני' דלא השור כהרי המבעה וכו', ומדחה לתי' הפנ"י על קושיא זו, מברר בראיות נכוחות מהתוס' לקמן (דף ג' ע"א) ד"ה הא דלא מכליא קרנא וכו' ובע"ב ד"ה אמאי, דמאי דנלמוד מהי"ג מדות לא שייך לקרוא בשם תולדה, ומפרש דברי רש"י במשנה אבות קרי להנך וכו' לא כהבנת הפנ"י והת"ש, דלפי הבנתם יקשה לאיזה צורך מסיק רש"י ובגמ' מפרש הי ניהו תולדות, ומביא דברי הרע"ב מברטנורה שדבריו שונה מלשון רש"י ומורה כפי הבנתו בפרש"י, ובזה מבאר היטב סוגית הגמ' (דף ג' ע"ב) דמסיק הגמ' דר"פ מיירי בחצי נזק צרורות דפריך ואמאי קרי לה תולדה דרגל וכו' ודברי התוס' ד"ה אמאי וכו', גם מיישב קושית העולם המובא בפנ"י על מה שהתוס' החליפו דבריהם ד"ה לפוטרו ברה"ר קודם ד"ה אמאי, ומבאר כוונת התוס' בד"ה אמאי דקאי על הפירכא השני':

(דף ו' ע"א) בתוס' ד"ה לאתויי בור וכו'. מביא דברי המהרש"א בקושיתו על הרא"ש ומבאר תירוצו ומסיק דלאו קושיא היא כלל, משום דחיובו של בעל התקלה הוא מטעם אשו וכן הבין המהרמ"ל:

(דף ז' ע"א) בתוס' ד"ה ישלם מדעתו כו'. מבאר ההבדל בין שני תירוצי התוס' בפשטות:

בד"ה ואי דאייקור כו'. מבאר מה דדחיקו להו להתוס' לפרש בפי' פורתא וטובא דלא כפרש"י כמו שמפרש המהרש"א דבריהם, משום דקשיא הא דפי' רש"י כיון דתנן בפאה היה לו מאתים זוז חסר דינר אפי' נתנו לו אלף זוז בב"א יטול, דהא לא תנן אלא אם נתנו לי ולא תנן נותנים לו:

(דף ח' ע"א) בתוס' ד"ה מכרן וכו'. ביאור לדבריהם דלא כדמפרש בשיטה מקובצת:

(דף י"א ע"א) בתוס' ד"ה אין שמין וכו' פ"ה וכו'. מבאר איך יש לפרש בלא פרש"י:

ע"ב בתוס' ד"ה בכור שנטרף וכו'. ביאור כוונת קושיתם שלכאורה אין הבנה לקושיתם כמו שהקשה המהדורא בתרא והניח בוי"ל:

(דף י"ג ע"א) בתוס' ד"ה אי אליבא דרבנן כו'. מבאר דהר"י אינו חולק על רש"י אלא בפירושא דרבנן ולא בדר' נתן שהוא כמו לפרש"י:

בד"ה אנא תוראי בבירך אשכחתי' כו'. מבאר דבריהם דכוונתם להשוות סוגיא דכאן עם הסוגיא דפרק הפרה שנראין כסותרין:

(דף י"ז ע"א) בתוס' ד"ה והאמר כו' ולא מסיק אדעתי' השתא לחלק בין למד ללימד וכו'. מבאר מאי דהוצרכו לזה דוקא לפי פר"ת ולא לפרש"י:

ד"ה הבהמה מועדת וכו' אית דגרסי והבהמה וכו'. מבאר טעמם של האית דגרסי:

ע"ב ברש"י ד"ה חצי נזק נמי לא וכו'. מוכיח דטעות נפל בכל הדפוסים ודבריו קאי על צד הראשון דקאמר אי כגופו דמי וכו':

שם בתוס' ד"ה כל שבזב וכו' עד סו"ד. ביאור נכון לדבריהם דמשמע שכתבו דבריהם לפי ההו"א דלמה הוצרכו לכתוב כן לפי ההו"א:

בד"ה זרק כלי מראש הגג וכו' לא משכחת בצרורות ח"נ. ביאור נכון לדבריהם דלא תקשה דהא ח"נ צרורות הלכתא גמירי לה הוא:

(דף י"ט ע"א) ברש"י ד"ה או דלמא כו' אבל הראשון עיקר. מוכיח דרש"י סובר בפי' האיבעיא דיש העדאה וכו' כפי' התוס' (דף י"ח ע"א) ד"ה במועד דבתרווייהו קמיבעי בין באורחי' ובין ע"י שינוי:

שם בתוס' ד"ה ובהא קמיפלגי תימא וכו'. ישוב לקושית המהר"ן לב והמהר"י גאלאנט שמובא בפנ"י שהקשו דמאי מקשה התוס' דהא אם נאמר דלא פליגי כ"ש דתפשוט בעיא דרבא:

(דף כ' ע"א) בתוס' ד"ה מתגלגל מהו כו'. ביאור נכון לכל דבריהם והמהרש"א והמהדורא בתרא לא הבינו כן:

(דף כ"ג ע"ב) בתוס' ד"ה שיהו התינוקות כו'. ישוב על מה דקשה דהא מלקמן (דף כ"ה ע"ב) משמע כפירש"י שפי' שם דואינו נוגח קאי על שוורים ולא על התינוקות, וכן העיר בזה הגרע"א בתוספותיו על משניות אות י"ח:

(דף כ"ד ע"א) בתוס' ד"ה אי לייעודי כו' לא שיהא מועד וכו'. מיישב מה דהוצרכו לכתוב דבר פשוט כזה:

ע"ב בתוס' ד"ה לימרו הנך בתראי כו'. ביאור נכון לכל דבריהם דלא כפי משמעות הפשוט דלתירוצם קושית הגמ' הוה בדרך ממנ"פ, דא"כ קשה דמאי עדיף ליה להקשות מבתראי טפי מקמאי וכן העיר בזה השטמ"ק:

בד"ה במכירין בעל השור וכו'. מבאר דתמיהתם הוא לפי שיטתם לעיל מעל"ד ד"ה ולא ישמרנו דהחיוב הוא משום דאם יגח נגיחה רביעית יהא חייב נ"ש:

(דף כ"ו ע"א) בתוס' ד"ה ויהא אדם חייב בכופר. ביאור לדבריהם דכוונתם לדחות פרש"י מחמת שני קושיות, וזה שכתבו והכא איירי כו' כמו השור הוא כמו קושיא שניה, ושיטת התוס' הוא כפי שיטתם לעיל (דף ד' ע"א) ד"ה כראי אדם וכו' ואור"י דלא מפטר מטעם קלב"מ, ושיטת רש"י הוא כשיטת ריב"א בתוס' הנ"ל.

ע"ב בתוס' ד"ה בשגגה כו'. מבאר המשך דבריהם לכאן:

(דף כ"ז ע"ב) בתוס' ד"ה אמאי כו'. מביא דברי המהרש"א מה שהקשה על התוס' ומבאר קושיתו עפ"י מה שביאר הנ"י הא דאמר רבא כי אית לך רשות לסגויי עלה לעיל (בדף כ"ד ע"ב), ומבאר גם כן כוונת תירוצו, ותירץ עוד באופן אחר לולא פי' המהרש"א:

(דף כ"ח ע"א) בתוס' ד"ה זה וזה פאה וכו' דפאה לאו מטעם הפקר הוא. מבאר מאי דהוצרכו לזה ולא ניחא להו בפרש"י:

ע"ב ברש"י ד"ה הזיקתו וכו'. מתמה דלמה הוצרך רש"י לזה ומתרץ דכוונת רש"י הוא לדברי התוס' ד"ה אבל וכו' בסו"ד ובאפקריה לא מצי לאוקמי וכו':

שם בתוס' ד"ה אמר רבה וכו'. מבאר דברי המהרש"א כאן בקושיתו ותירוצו ומסיק דרבה ואביי פליגי בקושית ת ותירוץ התוס' ד"ה והתניא רבה סבר כקושית התוס' ואביי כתירוצם:

(דף ל' ע"ב) בגמ' והא לא קתני הכי דתנן המוציא תבנו. מגיה דצ"ל דתניא:

(דף ל"ב ע"ב) בתוס' ד"ה מיתיבי הזורק וכו'. ביאור לדבריהם בהסבר נכון:

(דף ל"ד ע"ב) ברש"י ד"ה אמרת וכי היכן מצינו מזיק נשכר שאינו מפסיד כלום. מבאר דברי רש"י התמוהים מאוד עפ"י דברי המהרש"א שתיקן ברש"י שר"ל במקום שאינו מפסיד וכו', ומבאר דבריו ומסלק כל מה שתמה הפנ"י בזה:

שם בתוס' ד"ה והתורה אמרה כו'. ביאור לדבריהם אמאי לא רצו לפרש כמו שמובן בפשיטות:

(דף ל"ה ע"ב) בתוס' ד"ה רישא במזיק שמא. מפרש דברי המהרש"א במש"כ דמשמע דר"פ לא דייק ליה דלא כי מיירי בברי דהוא עפ"י דברי המהדו"ב, וגם הא דכתב בתוך דבריו והכי נמי בשמא ושמא ובשמא וברי תרי מילי נינהו, דלכאורה ללא צורך כתב כן:

(דף מ' ע"ב) בגמ' סוף העמוד מהו דתימא כו' קמ"ל. מתמה על הלשון מ"ד וכו' קמ"ל דקאמר דאין לזה שייכות לשינויא דאביי, ומיישב זה עפ"י פשט נכון בפירכת הגמ' ואלא דרבעה ולא קטלה משום דלא קטלה הוא דלא כמשמעות הפשטות:

(דף מ"א ע"א) בתוס' ד"ה כדר' אבהו כו'. מקשה על דבריהם דאיך שייך כאן לומר באם אינו ענין וכו' כיון דיש לאוקמי הקרא כמשמעו על שחטו לאחר שנגמר דינו וכן הרגיש בזה המהרמ"ש, ומתרץ דבריהם בשני אופנים, והאופן הב' הוא דהתוס' הוכיחו דכל קושית המקשן הוא רק מאם אינו ענין לאכילה תנהו ענין להנאה, ובזה מיישב קושית התורת חיים על התוס' ד"ה א"י דכתבו ולפי המסקנא ניחא דאכתי לתירוץ הראשון יקשה קושית התוס' מב"פ:

ע"ב בתוס' ד"ה מודה בקנס כו'. מבאר דדבריהם אינם מכוונים עם פרש"י במש"כ וה"ה דהוה מצי למפרך אע"א פשיטא דפטור, ועפ"ז מובן היטב דברי המהרש"א בכאן, ומבאר מה דלא ניחא לרש"י פי' התוס' משום דאזיל לשיטתו דפי' בזבחים ובתמורה דהא דאין השור נהרג עפ"י בעלים הוא משום מודה בקנס ולא תקשה ע"ז מהא דסנהדרין גבי פלוני רבע שורי הוא ואחר מצטרפין להורגו:

(דף מ"ה ע"ב) בתוס' ד"ה מועד לקרן ימין וכו'. הסבר נכון לדבריהם דבאו לחזק פרש"י:

(דף מ"ו ע"ב) בתוס' ד"ה אימא סיפא כו' וא"ת בבא דהכניס שורו כו'. מקשה על דבריהם דאמאי תפסו קושייתם לרבי רק מבבא שלישית דהלא קושיא זו יקשה לרבי מכל הבבות היכא דבעה"ח הזיק את בעל הקדרות אמאי פטור וכן הקשה הפנ"י, ומתרץ בפשיטות דברישא יש לומר דפטור משום דלא מקני ליה מקום בחצר והוי רשות המזיק, מיישב קושית תלמיד אחד ע"ז מהגמ' דלקמן (דף מ"ח ע"ב) לא א"ל שמרו אקנויי אקני לי' מקום בחצר וכו', ומיישב ג"כ דלא תקשה ע"ז מגמ' דלעיל (דף י"ג ע"ב) טעמא דרשות המיוחדת למזיק משום דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי והכא נתן לו רשות להכניס שורו:

(דף מ"ט ע"א) בגמ' אמר רבה כו' רבא אמר הכי קתני כו'. מבאר דרבה ורבא לא פליגי כלל:

(שם ע"ב) ואבע"א הא והא רשב"ג כאן בשבח ולדות וכו'. מיישב דלא תקשה האיך קתני סתם פטור אף דחייב בשבח ולדות:

(דף נ' ע"ב) ברש"י ד"ה דרך נפילה בעומק משמע ועל פניו. מבאר כוונת רש"י דלא כמו שהבין בהגהות הרש"ש כוונתו ומפני זה נתקשה בזה דהא כמה פעמים מצינו נפילה בשטח ישר:

(דף נ"א ע"א) בתוס' ד"ה בור יו"ד כו'. מבאר דבריהם עפ"י דברי המהרש"א והמהרש"ל והמהרש"א כוון ג"כ לתרץ קושית המהרמ"ל, ומתו"ז מתורץ מה שנראה סתירה מכאן לדבריהם לעיל (דף י' ע"ב) בסוף ד"ה מאי קעביד, ומכוון זה בגליון הש"ס מהגרע"א:

(דף נ"ד ע"א) בגמ' אימא ונפל כלל שור וחמור פרט וכו'. מבאר פירכת הגמ' עפ"י דברי התוס' ד"ה הו"א שכתבו דבמקום ששייך לדרוש בכלל ופרט לא ילפינן שור שור משבת:

(דף ס' ע"א) ברש"י ד"ה הו"א כו'. מתמה אדברי רש"י דבמאי מתורץ קושית הגמ' על גו"ק ומתרץ דרש"י מפרש קושית הגמ' רק על הקמה, ומבאר מה דהכריחו לפרש כן ולא פי' כפי' השמ"ק ומסיק דנוכל לומר דגם רש"י מפרש כפי' השמ"ק אלא שמוסיף עוד:

(דף ס"ב ע"ב) בתוס' ד"ה מרובה קתני וכו'. מבאר מה דחידשו התוס' בזה משום דיש לפרש באופן אחר עפ"י דברי המהרש"א שהקשה והא שייר שותפין שגנבו, ואגב מיישב מה דלא הקשה המהרש"א על טוט"ג באבידה:

(דף ס"ג ע"א) בתוס' ד"ה וחד למעוטי עבדים וכו'. מסביר קצת דבריהם:

(דף ס"ח ע"ב) בתוס' ד"ה ר"י כו'. מתמה אדבריהם דהא רבה גופא מסופק הא דיאוש קונה אי מדאורייתא או מדרבנן, ומדחיק לתרץ עפ"י דברי היש"ש המובא בבית שמואל בה"ק:

(דף ס"ט ע"א) ברש"י ד"ה דאית ליה לר' יהודה ברירה וכו' עד סופו. תמיה אדברי רש"י דלמה לא פי' כפשוטו דאין ברירה הוא משום דלא נתברר איזו שבלים יפלו בעת הקצירה ועוד קושיא דלפי' רש"י הא עומד להתברר, ומתרץ עפ"י דברי התוס' (דף ע' ע"א) ד"ה כסתם שכתבו דדלמא ר"י כל שלקטו נמי שרי ולא נקט כל שילקטו אלא לרבותא וכו', ומתרץ קושית תלמיד אחד דלפי דברי התוס' הא יכול הגמ' להקשות על ר' יוחנן בלאו הא דקאמר הלכה כסתם משנה עפ"י דברי התוס' ד"ה כל המתלקט שהקשו והא כי קאמר כל המתלקט לא היה מועיל למה שגדל אח"כ ותירוצם דמ"מ מה שהיה יכולין לתקן מתקנים, ומחלק בין הא דכרם רבעי להא דלקט ובזה עולים כהוגן דברי רש"י, ומיישב ג"כ קושיא הב' מעל רש"י בפשטות:

(דף ע' ע"ב) ברש"י ד"ה אכתי קטנה היא. מבאר פי' רש"י שהוא דלא כפי' התוס':

(דף ע"ה ע"א שם) בד"ה מיבעי ליה לגנב עצמו. קושיא אדברי רש"י דמפרש דלא כמסקנא דלעיל:

(דף ע"ז ע"ב שם) בד"ה או שור או שה. קושיא בדברי רש"י:

(דף ע"ט ע"א) בעי אמימר כו' מאי לאו שומר ש"מ תקנו. מבאר דברי הגמ' עפ"י פי' רש"י:

(דף צ"ג ע"ב) בתוס' ד"ה הא דתווריה חוורי והא דכווריה כוורויי. ביאור ארוך לכל דברי התוס' בהקדם הנחה מקויימת דיש שני מיני ליבון ליבון יבש וליבון לח, ובהקדם קושית הרשב"א המובא בשיטה מקובצת על השיטה השניה שהיא שיטת התוס' וקושית הפנ"י על רבא אמאי לא מוקי הא והא כרבנן והא דנפציה נפוצי והא דסרקי סרוקי, ובזה מיישב כמה דקדוקים שיש לדקדק בדבריהם:

(דף קי"ח ע"ב) ברש"י ד"ה ברקועתא שהטלה ניכר הוא כשנגנב וכו'. מיישב קושית הרש"ש שהניח דברי רש"י בתימא דכיון שניכר בגניבתו הוה לדעת וצריך דעת בעלים בחזירתו:

(דף קי"ט ע"א) בגמ' גזלן מאימתי מותר לקנות הימנו רב אמר וכו'. מביא גירסת הרי"ף דגרס לגבות ומברר מאי דקשה לי' על הגירסא שלפנינו, מיישב קושית השמ"ק (בדף קי"ג ע"א) דמאי בעי מיניה שם רב כהנא מרב מיטה ומיסב עליה וכו' דהא לא פסקינן הכי כדמתני רבי לר"ש בריה:

סליק מסכת בבא קמא:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה