יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא בתרא · דף קעב.
במתניתין ברשב"ם ד"ה אינן יכולין להוציא ש"ח זע"ז שיכול הלה לטעון כו'. לכאורה קשה לפי פירושו מאי קא משני הגמרא לקמן (דף קע"ג ע"א) בכותבין שטר ללוה כו', הא אכתי איכא למיחש חששת הרשב"ם, אולם כבר שם הרשב"ם ז"ל עיונו ע"ז בד"ה אלא א"כ מלוה עמו כו' עיי"ש ולפי פירושו גם חששא זו תלוי אי כותבין שטר ללוה כו', ואין להקשות מי דחק להרשב"ם ז"ל לפרש כן במתניתין, י"ל כדי שלא יקשה על תנא דברייתא דסבר דמוציאין זע"ז משום דאין כותבין שטר ללוה כו' הא אכתי איכא למיחש שיכול הלוה לטעון שטר זה שבידך אני החזרתיו לך כשהחזרת לי ממוני כו', לזאת מפרש הרשב"ם במתני' דתנא דמתני' חשש גם לחששא זו א"כ לפ"ז נכלל זה בתירוץ הגמ' בכותבין שטר ללוה כו' קמיפלגי רק הגמ' חדא מב' טעמים נקט זימנין דאזיל לגבי ספרי כו' וממילא לתנא דברייתא דסבר דאין כותבין גם חששא זו דילמא יטעון שטר זה אני החזרתיו לך אזלא כמו שפירש הרשב"ם ז"ל בד"ה אלא כו'. אולם מה שפירש הרשב"ם ז"ל בד"ה זימנין דאזיל לגבי ספרי כסבור הוא לרמות כו' והוא אינו יודע מה ששנינו כו', פירוש זה צ"ע דהא חששא זו זימנין דאזיל כו' קאמר הגמ' אי הוה אמרינן דמוציאין זע"ז ולא היה כתוב במתני' שאין יכול להוציא וכו' וצ"ע:
הרא"ש ז"ל פרק גט פשוט סי' מ' בד"ה והיכא דמית הלוה והניח יתומים קטנים לא יפרע מן הערב אפילו אמר לו ממי שארצה אפרע דנכסי דאינש אינון ערבין ביה כו', עיין בפלפולא חריפתא שהקשה כאן קושיא גדולה לכאורה לפי סברת הרא"ש ז"ל דנכסי דאינש אינון ערבין כאילו אמר על מנת שאפרע מן הנכסים אם ארצה לפי זה קשה מההוא דהביא הרא"ש לקמן סימן מ"א ד"ה ההוא דיינא דאחתיה לנכסי כו' וז"ל הפלפולא חריפתא כיון דכל הנכסים הם ערבים הוי ודאי כאילו אין לו נכסים שהרי הנכסים כולם ערבים הם ואי חשבת לערבות דממי שארצה אפרע היה יכול לפרוע תחלה מהנכסים ואמאי סלקיה רב חנן אלא ודאי ערבות דנכסים הם כערבות סתם וכו' עכ"ל והוסיף עוד להביא ראיה לזו עיי"ש:
ולפענ"ד נ"ל ליישב קושייתו בקל ודברי הרא"ש ז"ל נכונים וברורים, דנחזי אנן לפי דעת הפ"ח הלא דברי הרא"ש במקומם אינם מובנים דהביא ראיה מנכסי יתומים דאינו פורע מהם הא זה גופא צריך ראיה כקושיית הפ"ח כיון שכל הנכסים אינון ערבין ביה הוי ודאי כאילו אין להם להיתומים נכסים כלל וגם לדברי הרא"ש דמי כאילו אומר ממי שארצה אפרע א"כ אמאי אינו גובה מנכסי יתומים, אע"כ צריכין לפרש סברת הרא"ש ז"ל כן, דכל זמן דלא ידעינן בבירור אם חייב הלוה להמלוה כלום כגון באופן דמית הלוה או אם הלך לעיר אחרת בשעה הזאת דהמלוה התחיל לתבוע ואינו לפנינו אין יכול המלוה לגבות מהערב כי אולי אם היה הלוה בפנינו היה יוצא מהב"ד זכאי, א"כ איך יכול הערב לחוב להלוה שלא בפניו לשלם עבורו דדילמא אין חייב לו כלל אף אי אמרינן דנכסי דאינש אינון ערבין ביה כאילו אמר ממי שארצה אפרע מ"מ אין יכול לגבות מהערב כי הוי כאילו יש להלוה נכסים דהא דהמלוה אינו נוטל מהלוה לאו משום דאין לו רק משום דילמא אם היה הלוה בפנינו היה פטור מלשלם כלום א"כ שפיר נקרא יש לו נכסים. ולפ"ז ראיית הרא"ש ז"ל עולה יפה במכש"כ מה במקום דמית הלוה והניח יתומים וערב אין להם רק הנכסים אינון ערבין להם שמצד הסברא היה לנו לומר דכאן גובה המלוה מהנכסים כיון דכל הנכסים ערבין והוי גם כמי שאמר ממי שארצה אגבה, אעפ"כ הדין בזה דאינו גובה מהנכסים, אע"כ משום דמית הלוה עושה פעולה לזה דנקרא יש להם נכסים, א"כ היכא דיש ערב וגם נכסים כש"כ דאין זה חסרון מה שמת הלוה אדרבא יותר נקרא יש לו נכסים, א"כ לפי דברינו ממילא מסולק קושיית הפ"ח כי גם בהאי מעשה דנחתיה דיינא להמלוה לנכסים כו' הוי ג"כ כאילו יש להלוה נכסים חוץ מהערבות נכסים משום דהלוה אין בפנינו ודמי ממש להיכא דמית הלוה כמש"כ לעיל, גם הראיה שהביא הפ"ח מב' יב"ש כו' ע"ש, ג"כ לפי דברינו מסולק עיי"ש ותבין:
ואל תתמה כי לפמש"כ להרא"ש ז"ל יצא לנו דין חדש אם הלוה אין בפנינו אף אם לא מית אעפ"כ אין המלוה פורע מהערב, זה אינו תמוה כלל ואין כל חדש דכבר הוזכר זה בב"י טוח"מ סימן קכ"ט סעיף י"ד שהביא שם לשון הרמב"ם ז"ל פרק כ"ו וז"ל מי שהיה ערב לחבירו במלוה ע"פ ובא המלוה לתבוע את הערב והרי הלוה במ"ה אומר לו הערב הביא ראיה שלא פרעך הלוה ואני אשלם לך עכ"ל הרמב"ם. וז"ל הב"י שם ואני אומר שאפילו מן הקבלן אין נפרעין אלא בראיה אא"כ נו"נ ביד עכ"ל. הרי להדיא דגם במקום שיכול לתבוע מקודם להערב אעפ"כ צריכין אנו לדעת דודאי חייב לו ואם לאו אין המלוה יכול לפרוע מהערב, עוד שם בסעיף ט"ז ז"ל ולא במקום דערב דעלמא עושין כן אלא אפילו במקום ערבות דנכסים אין נפרעין מנכסי הלוה שלא בפניו עד שישלחו ויודיעו כדאמרינן בשילהי ג"פ ההוא דיינא דאחתי' ללוה כו' ולפי דברי הירושלמי כו' ונראה מדבריו שאפילו במלוה בשטר חיישינן שמא פרעו לוה וכ' לו שובר ע"ש כל דבריו ומכ"ז מוכח כמוש"כ: