יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא בתרא · דף נ.
תוס' ד"ה קסבר כו' אלא משום דסבירא ליה כו'. נ"ל בביאור דבריהם, דמעיקרא קשיא להו אמאי איצטריך ליה לפרש בטעמייהו דכל הני תנאי, בר"מ משום דקסבר ק"פ כקנין הגוף דמי ובר"י משום דק"פ לאו כק"ג דמי, ובר"י משום דמספקא ליה ובר"א כדאמר רבא, וכי לא די לנו בטעמא דאמרי הם גופייהו בר"מ מפני שהוא תחתיו, בר"י מפני שהוא כספו, ובר"י זה מפני שהוא תחתיו וזה מפני שהוא כספו כי סבירא ליה דהכתוב או או קאמר ובאחד מהם סגי או תחתיו או כספו, ור"א סבר דהכתוב תרווייהו קאמר ומשו"ה שניהם אינן בדין יום או יומיים, ומשום דקשיא להו הכי לזאת תירצו דאי משום דדריש תחתיו כו' ר"ל הגם בר"א ור"י הוי סגי לן בטעמא דאמרי הם גופייהו אך כיון דלר"מ [וכמו כן ממילא לר"י] טעמו לחוד שאמר בעצמו אינו מספיק דהא בודאי אין סברא לומר דתחתיו דוקא ולא כספו או בהיפוך לר"י אע"כ איצטריך לנו לפרושי דבין לר"מ ובין לר' יהודה תחתיו וכספו תרווייהו דוקא, אמנם לר"מ כיון דס"ל ק"פ כקה"ג דמי משו"ה קרינן ביה בראשון תחתיו וכספו אבל השני תרווייהו אין בו לא תחתיו וגם כספו לא חשבינן ליה כפירוש הרשב"ם דאותו שאין לו פירות אין קנין הגוף שיש לו בעבדו כלום דאין גופו עומד אלא לפירותיו עיין שם, ולר"י כיון דקסבר ק"פ לאו כקה"ג דמי הוא להיפוך, בשני יש תרווייהו כספו וגם תחתיו אף שהוא ת"י הראשין הוי כשכירות בעלמא אצלו דהא ק"פ לאו כקה"ג דמי אבל בראשון תרווייהו אין בו לא כספו ולא תחתיו כמובן. ומעתה לפי הסבר הנ"ל ניחא בר"י ור"א ג"כ כי אין מקום עוד לומר כמש"כ לעיל דר"י סבר דהכתוב או או קאמר ובחד מהם סגי או בתחתיו או כספו ור"א סבר דתרווייהו צריכי דהא אנן אמרינן דהא בהא תליא, א"כ ממ"נ איך סברי לענין קנין פירות אי כקה"ג דמי, אצל הראשון יש תרווייהו ולהשני לא כלום, ואי לאו כקה"ג דמי, אצל השני יש תרווייהו ולהראשון לא כלום כמו שפירשנו לר"מ ולר"י, וברור הוא בעזהי"ת. ובדברינו תבין בקל דברי המהרש"א ז"ל במש"כ על קושייתו וי"ל עיי"ש:
(דף נ"א) רשב"ם ד"ה שמעת מינה כו' ופלוגתא היא לקמן עכ"ל. הנה מלשונו ופלוגתא היא משמע דאתי לאפוקי מרב הונא דפליג עם ר"נ, אמנם המהרש"א ז"ל מיאן לפרש כן והוציא ממשמעות הפשטות משום דקשיא ליה דילמא טעמא דמתניתין דדייקינן מינה הא ראיה יש נמי מהאי טעמא דקאמר רב הונא דדל זוזי מהכא כו', ולהכי פירש דברי הרשב"ם דקאי על רבא דאמר לקמן מימרא בפני עצמו עיין בדבריו. איברא מלשון פלוגתא דכתב הרשב"ם משמע להדיא דקאי על רב הונא דפליג עם ר"נ כמובן:
ובאמת עיקר קושיית מהרש"א אין מבורר לי, דהנה לכאורה יש להבין מאי קפריך שמעת מינה כו' וכי לא ידע המקשן דדיוקא דמתניתין הא ראיה יש מתוקמא שפר בכמה גווני בשטר מתנה כדמתרץ או בשטר הודאה כמש"כ התוס', אלא משום דדחיק ליה דהמתניתין לאו בכל גווני איירי היינו גם בשטר מכירה או בעדים ומשו"ה קפריך כן, א"כ מצינן שפיר לפרש דאתי לאפוקי מדרב הונא ואי משום דילמא טעמא דמתניתין נמי מטעם דדל זוזי מהכא אכתי לא מתוקמא המתניתין בכל גווני דאם נדייק ממתניתין הא ראיה יש היינו בעדים כפירוש הרשב"ם לעיל (דף מ"ז ע"ב) ד"ה ראיה כו' (ובדף מ"ט ע"ב) ד"ה ומקשה גמרא כו' עיי"ש, ובעדים הא לא שייך לומר דל זוזי מהכא ואף בשטר ג"כ היכא דאמר אי בעינא בשטרא איקני ואי בעינא בכספא איקני או היכא דאם נתנה דמים אחר כתיבת השטר ג"כ א"ל דל זוזי מהכא כמש"כ התוס' בד"ה דל זוזי כו' ושפיר אתי לאפוקי מרב הונא, וברור הוא לענ"ד:
ולדברינו הנ"ל יתפרש לנו בטוב כוונת התוס' במש"כ בד"ה דל זוזי כו' אשר לכאורה כל דבריהם למותר הוא ומאי בעו בזה, דהנה ראיתי בנמוקי יוסף בד"ה אמר המחבר כו' וז"ל פירוש מדנקיט לה סתמא משמע אפי' כתב לה שטר אחר נתינת המעות ומשו"ה קאמר דל זוזי מהכא עכ"ל ע"ש, א"כ התוס' ז"ל דלא מסקי הכי בדבריהם כמש"כ הנמוק"י מדנקיט לה סתמא כו' א"כ זה שכתבו דיש גוונא גם בשטר דלא שייך למימר דל זוזי מהכא, הלא בדברים הללו אדרבא גרועי קמגרעי מימרא דרב הונא כמובן. אמנם לדברינו הנ"ל ניחא די"ל דגם תוס' ז"ל הבינו בפירכת הגמרא שמעת מינה כו' כפשטת לשון הרשב"ם דאתי לאפוקי מרב הונא וקשיא להו כקושיית המהרש"א ז"ל ולהכי כתבו דגם לרב הונא לא לעולם י"ל דל זוזי מהכא ושפיר אתי לאפוקי מר"ה, כנ"ל בעז"ה: