יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא בתרא · דף ה.
תוס' ד"ה ובא בזמנו כו' ומ"מ אין להוכיח מכאן כו' דאפשר דמיירי הכא כו'. עיין במשנה למלך פי"ד מהלכות מלוה ולוה ה"ט שנסתפק אם השטר הוא בתוך זמנו והלוה הביא עדים ששילם אם נאמן המלוה לומר סיטראי, ועיין דמסיק להלכה כיון דאין אדם פורע תוך זמנו נאמן המלוה לומר סטראי. לכאורה דברי התוס' הללו מתנגדים לדינו דאם כדברי המל"מ למה להו לחלק בין הלוהו בפני עדים בין הודה בפני עדים, הלא גם בלא זה אין להוכיח מכאן דקסבר ר"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים דאף אם יסבור דצריך לפורעו בעדים עכ"ז שפיר צריך לאשמועינן דינו דאין אדם פורע תוך זמנו כי נ"מ בכגון שהלוה מביא עדים ששילם לו סך זה והמלוה טוען סיטראי אמת שנתת לי מעות כפי הסך שראו העדים אבל זה היה תשלומין בעד מלוה אחרת, דין זה תלוי אם פורע תו"ז או לא כמש"כ המל"מ. איברא י"ל דגם התוס' סבירא להו כשיטת המל"מ מ"מ ניחא להו לחלק בין הלוהו בפני עדים להודה בפניהם משום דגם בלא זה ההכרח לחלק כן כמו שהוכיחו לקמן בד"ה אילימא כו':
(שם ע"ב) תוס' ד"ה מי אמרינן כו' עד ומייתי התם מעין ההיא בעיא לא דמי כלל עכ"ל. ר"ל דמייתי התם לפשוט מברייתא דמיירי מאותו ענין גופא דבעי ליה, ואמאי לא מייתי התם לפשוט ממתניתין דמכילתין בחזקת שנתן כו' כמו שכאן רצה לפשוט ממתניתין, וכמ"כ יקשה הכא אמאי לא הביא לפשוט בעיא דידן מברייתא דמביא התם אלא משום דלא דמי כלל וכמש"כ המהרמ"ל ופשוט הוא: