טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
ליקוטים · סימן נג
טעם שקובעים את המזוזה באלכסון. משום די"א דצריכה להיות זקופה וי"א שצריכה להיות שכיבה וע"כ אנו יוצאין כל הדיעות וקובעין אותה באלכסון.* רמ"א סימן רפ"ט סעיף ו':
דחייבים במזוזה. בספר מעשה רב להגר"א ז"ל סימן צ"ט כתב דאפילו רפת בקר חייב במזוזה. ואם חושש למקום מטונף יראה שיהי' השם סגור שלא יהי' נראה לחוץ:
אם יש ווילגאטש ולחלוחית במקום המזוז' יתן המזוזה בצלוחית ולחתום שם בעץ וטריפאקס. כתר תורה בזר זהב:
סמוכים בפרשה. ומה שאין נוהגין עכשיו לקבוע מזוזה ברפת בקר. מפני שעכשיו אין מדקדקים לנקותם תמיד ונפיש זוהמייהו. פ"ת סי' רפ"ו:
מרתף (קעלער) שהמזוזות עם הפתח שוכבים בארץ פטור דלא נקרא מזוזה אלא כשעומדת. קיצור ש"ע סי' י"א סעי' כ':
מרתף קטן שאין בו ד' אמות על ד' אמות ומשס נכנס לחדרים גדולים חייב במזוזה בזה החדר הקטן בשני פתחיו. בפתח לבית. ובפתח הפתוח לחצר אע"ג דאין בו ד' אמות על ד' אמות. זכור לאברהם ח"ג אות מ' בשם אחרונים.
אם נמחק השי"ן משם שדי הנכתב על המזוזה מבחוץ יכתוב למעלה מן הדל"ת יו"ד אי למטה ממנו שם שדי מחדש והדל"ת יו"ד ישייר. ויוכל ג"כ לתקנם או ימחוק המותר כיון דבלי השי"ן אינו שם ומה בכך שנכתב תחלה בקדושה הרי האות גופו אם נחסר מקצת ממנו מותר למחקו אף דמה שנשאר נמי נתקדש מ"מ כיון דנתקלקל קצת ואינו תורת אות עליו. א"כ ה"ה נמי אם נחסר אות אחת כיון דאינו תורת שם עליו עוד מותר למחקו כו' כי השם נתקדש ע"ד שיהי' כולו אבל אם נחסר מהשם אזיל לי' קדושתו לכך בודאי מותר למחוק המותר אף בסת"מ אם נמחק או נפסל אות אחת ממש מותר למחוק הכל. קנאת סופרים סי' פ"ד: