טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
ליקוטים · סימן לד
טעם. איסור שעטנז. שלא לערב צמ"ר הוא ממנחת הבל עם פשת"ן הוא קרבן קין.* מדרש תנחומא:
לקטן בן יומו. ובשו"ת פני יהושע ח"א סי' ח' כתב נשאלתי אם לסמוך בחוטין שאינן ידועין אם הם חוטי פשתן או קנבוס לבדקן באש. שהפשתן כבה מהר והקנבוס הולך ושורף. וכן שאר בדיקות שאומרים העולם שהקנבוס חוטין ארוכים נמשכים ממנו כשמפרידין שזורתן נמשכים ממנו חוטין דקים ארוכים משא"כ פשתן:
והשיב הנה מתשובת הרא"ש כלל ב' מוכח דאפי' אם העכו"ם מסית לפי תומו הי' נאמן. כיון שידוע שחייטי ישראל מחזרין בכפרים אחר קנבוס. הוא אומר כן להשביח מקחו ע"כ. ושיהי' זה סימן מובהק לקנות מן העכו"ם לכתחילה מחמת זה לא מצינו בשום פוסק ופשיטא שאין אנו רשאין לבדות מליבנו להתיר איסור דאורייתא כו' ואני מעיד כי ראיתי כמה פעמים פשתן שהולך ושורף כמו קנבוס כו' ע"כ אין הבדיקה כדאי לסמוך עליה ולמשמועים יונעם ועליהם. תבא ברכת טוב: