טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
ליקוטים · סימן לב
טעם. שהראשון אומר שלום עליכם וחבירו משיבו עליכם השלום*. כי הנה איתא בגמ' איש כי ידור נדר. יאמר נדר לה' או קרבן לה' ולא יאמר לה' נדר* או קרבן כי שמא כשיאמר תיבת לה' ימות חלילה ונמצא מוציא שם שמים לבטלה וכן גם עתה בשעת שאילת שלום כי הנה שלום הוא שמא דקוב"ה כמש"ה ויקרא לו ה' שלום נמצא המשיב אסור לו להשיב ולומר שלום עליכם כי שמא ח"ו כשיאמר תיבת שלום לא יספיק לומר תיבת עליכם אמנם השואל שפיר קאמר כי איתא בגמ' דברכות המקדים שלום לחבירו מוסיפין לו חיים ושלום נמצא השואל הוא המקדים שלום ובטוח הוא שלא ימות וע"כ מותר לו לומר שלום עליכם. גאולת ישראל:
(שם סעי' ל"ב בהשמטה)
ימלוך ה'. ובספר עונג חיים לשבת פי' בשם גדול אחד נעשה ונשמע אמרו כאחד ופתחו וענו ה' אחד* עפ"י מה דמבואר בגמ' (נדרים י') לא יאמר אדם לה' קרבן רק קרבן לה' דשמא לא יגמור דבריו ומפיק שם שמים לבטלה. וקשה למה פתחו וענו ה' אחד אך י"ל הטעם דאין לומר לה' קרבן משום דיש לחוש למיתה. ומבואר בגמ' (שבת פ"ח) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע נעשו כמלאכים. ופי' המהרש"א שם שנעשו ישראל רוחני כמלאכים שאין בהם מיתה. וא"כ שפיר יכלו לומר ה' אחד. ובזה יתבארו דברי הפייטן נעשה ונשמע אמרו כאחד לכן פתחו וענו ה' אחד: