אור ברסלב
טעמי המנהגים ליקוטים › סימן יח

טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג

ליקוטים · סימן יח

סימן יז

טעם. נכון הא דאסור לקרות לרבו בשמו ומאי כולי האי דאין לו חלק לעולם הבא לפי דקי"ל ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. והנה קי"ל מורא רבך כמורא שמים. וכמו ששמו של הקב"ה אסור להגות ולדבר כן שמו של רבו אסור להזכיר*ואף דכל שמותיו של הקב"ה אנו מזכירין ומוציאין בפה היינו השמות שנקראים ע"ש פעולתו כשפועל דין נקרא בשם אלהים וכשמשדד המערכות השמים נקרא בשם שדי וכן כולם משא"כ שם הוי' הוא שם העצם שמו המיוחד אסור להזכירו.* וה"ה שם רבו אסור להזכירו כשם שבהזכיר השם הגדול באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב ה"ה הקורא לרבו בשמו דאין לו חלק לעוה"ב כיון דהשוו מורא רבו למורא שמים. (סמיכות חכמים). ואין התלמיד רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא תהא כבודו מרובה משל שמים. שבלי הלקט הלכה מ"ג. ועי' ש"ך סימן רמ"ב ס"ק ל"ז די"א כיון שהשוה מוראו למורא שמים חייב לעמוד אפי' מאה פעמים ביום דאטו אם מקבל פני שכינה כמה פעמי' ביום אינו חייב לעמוד ע"ש:

מורי רבי וכיוצא. כלל יחוסי החכמים ארז"ל גדול מרב רבי. גדול מרבי רבן. גדול מרבן שמו. כמו שמעון הצדיק שמעי' ואבטליון שנקראו כן מרוב מעלתם כדרך הנביאים שאין מכנין אותן. של"ה:

תוכן העניינים

טעמי המנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה