טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
ליקוטים · סימן יב
טעם. שאין הנדה מברכת על ספירתה. לפי שאם תראה תסתור למפרע.* חק יעקב סי' תפ"ט ס"ק ה':
(לליקוטים סעי' י"ב בהשמטה)
ואינו נראה. עוד כתב שם וז"ל עמ"ש מור"ם סע"ה אבל לחזור ולרחוץ אח"כ יש אוסרים כו' כתב שם אות כ"ה וז"ל ורבי' ישעי' הראשון בתשו' כ"ו התיר ליכנס למרחץ אחר הטבילה ולרחוץ דבנדה לא גזרו. וזכורני שהרב פרי האדמה ז"ל הביא תשובת הרבנים גדולי הדור הקדמונים להתיר כו' ע"ש:
נדה שחל ליל טבילתה במוצאי שבת וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה ואבילות שלה נשלם ביום השבת דשבת עולה למנין ז' מותרת לחוף בימי אבלה ביום ו' בחמין ולטבול במוצאי שבת ותחזור ותסרוק מעט במו"ש. שו"ת פנים מאירות סי' ח':
לא שייך חשש זה. ובסימן נ"ב כתב בשם הגאון מהרש"ק מבראד זצ"ל דשחק על אותן הנוהגין לחזור ולקדש בחופת נדה דאין שום דעה דקדושי נדה אינם מועילין ע"ש רק צריכין ליזהר להודיע להחתן קודם החופה שהיא נדה: