טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
ליקוטים · סימן ח
טעם. כשאחד מתעטש אומרים לו חיים או אסותא. כי מיום שנבראו שמים וארץ לא הי' אדם חולה אא"כ הי' בדרך או בשוק הי' עוטש והי' נשמתו יוצא מנחוריו עד שבא יעקב אבינו וביקש רחמים על זאת.* ואמר לפניו רבון כל העולמים אל תקח את נפשי ממני עד שאצוה את בני ובני ביתי ונעתר לו שנאמר ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ושמעו הדברים כל מלכי ארץ ותמהו שלא הי' כמותו מיום שנבראו שמים וארץ.* לפיכך חייב אדם לומר בעטישתו חיים שנהפך המות הזה לאור שנאמר עטישותיו תהל אור. פרקי ר' אליעזר. ועי' פ"מ א"ח סי' קע"ד ס"ק ט' דהמתעטש י"ל תחלה ברוכים תהיו ואח"כ לישועתך חדא דנענה תחלה ועוד דהם התחילו.* ועיין טעמי המנהגים ח"א סעיף תש"ו בהשמטה: