טיב קידושין· רבי אריה לייב צינץ
סימן מט
ז אין חזרתו כלום וצריכה גט. פשט הלשון משמע דלחומרא צריכה גט וכ"כ בח"מת לעיל סי ל"ח סעיף ל"ד. מיהו נראה דאי אפשר לומר כן שהרי כתב אפי' תכ"ד משמע דלאחר כדי דיבור נמי איירי ולאחר כדי דיבור ודאי קדושי ודאי הם אלא דצ"ע לע"ד אם קידש. ונתן בשתיקה והיינו בעסוקין באותו ענין כדלעיל סי' כ"ז דא"צ לפרש ואמר תוך כדי דיבור לנתינה שהמעות יהיו במתנה דאפ"ל דבהא לא מהני שתיקה די"ל דאיגלאי מילתא דלא נתן ע"ד קדושין ולא אמרינן דאין יכול לחזור תכ"ד רק באמר בפירוש הרי את מקודשת לי אבל בשתיקה י"ל שלא נתן כלל ע"ד קדושין רק לחתנה ובכה"ג י"ל דאינה ודאי מקודשת לכן כתב כאן וצריכה גט ואפשר דאפי' אחר כדי דיבור כיון דלא אמר כלום בשעת נתינה אם אמר מיד לשם מתנה אפשר דבכה"ג לא הוה קדושי ודאי וצ"ע:
ח לא יהא לו עסק כו' להורות בהם. בגמרא דף ו' אמרינן אפי' לא שמיע לי' הא דשמואל דאמר הלכה כר' יוסי דעסוקין באותו ענין א"צ לפרש ופירשו התוס' שצריכין להודיעו דין זה אי שכיח והק' מהרש"א הא גם אם לא ידע הלכה כר' יהודה או כר' יוסי יחמיר מספיקא. ובתשובה כתבתי לפי ספיקו מל של דבקידש קדושי ספק ע"י שליח הוה עיות בשליחות וא"כ אם יהי' לו בגדר הספק א"כ כשיקדש ע"י שליח יסבור דהקדושין בטלין לגמרי אבל אי הלכה כר' יוסי הוה קדושי ודאי:
מיהו נראה לענ"ד יותר דאי לא שמיע לי' דשמואל דהלכה כר' יוסי ור' יהודה ס"ל דצריך לפרש הי' אפשר שיכריע מדעתו דהלכה כר' יהודה והוא די"ל בנתן בשתיקה הוה כידים שאינם מוכיחות ור' יהודה לשיטתי' אזיל דס"ל ידים שאין מוכיחות לא הוו ידים דס"ל דבעינן ודן כדאיתא בריש נדרים וא"כ כיון דהלכה רווחת בישראל דידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים יסבור דהלכה כר' יהודה לשיטתי' דס"ל דלכך צריך לפרש משום דהוו ידים שאינם מוכיחות שנתן לקדושין כיון שלא פירש בפירוש מיהו באמת לא תליא בזה דהא שמואל גופי' ס"ל ידים שאינם מוכיחות לא הוו ידים ואפ"ה ס"ל הלכה כר' יוסי וא"כ שפיר דייק בש"ס אי לא שמיע לי' הא דשמואל דא"כ יכול לטעות דפליגי בידים שאינם מוכיחות וקיי"ל כרבי יהודה בהא: ובהכי ניחא דקשה למה לא מייתי בש"ס הך דר' יוחנן בעירובין דף מ"ו ע"ב דאמר ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ולפ"ז ניחא דמר' יוחנן לא מוכח דאפשר דס"ל ידים שאינם מוכיחות הויין ידים ואנן קיי"ל לא הוי ידים ולהכי מייתי דשמואל דאיהו גופי' ס"ל דלא הוו ידים ואפ"ה ס"ל הלכה כר' יוסי אלמא ס"ל דבעסוקין באותו ענין הוו ידים מוכיחות:
סימן: