טיב קידושין· רבי אריה לייב צינץ
סימן מג
א קטן שקידש כו'. עי' מל"ט פ"ד מאישות הל' ז' שנסתפק אם קידש קטן ואמר הרי א"מ לי כשאגדיל כיון דזמן ממילא קאתי וביקש לומר שכן דעת רש"י. ובאמת נראה דלמאי דמסיק בקדושי קטנה דבלא בא אלי' לא חיישינן שמא נשרו דה"ל ספיקא דרבנן ומבואר בפוסקים. משמע דאין שום מציאות לקדושי קטנה מן התורה אף אם התנה בפירוש שתתקדש קדושי תורה לאחר שהגדיל מ"מ לא מהני. ולכאורה נראה ליישב פרש"י ע"פ ת"ש לעיל סי' ל"ז סקנ"ח דאי גדלה הוה זכות למפרע והיינו בב"א ג"כ וניחא לי' בקדושין למפרע בהא אפשר דמהני אם קידש לאחר ש גדיל אגלאי מילתא דזכות הוא לו למפרע אבל בלא בא חלי' עדיין מן הסתם ליכא קדושי תורה ע"ש וצ"ע: ומה שהביא במשנ"מ ראי' מהא דבכורות דף מ"ט בפודה בנו תוך למ"ד דבנו פדוי לאחר למ"ד ובנתאכלו המעות פליגי. וקשה הא אין בידו לפדותו עכשיו וע"כ כיון דממילא קאתי הזמן לא הוה דשלב"ל ונראה דאין ראיה משם לקטן דכיון דבדברי קטן אין ממש א"כ אמירתו כאלו אינה לכן לא מהני אף תה שהתנה לאחר שיגדיל משא"כ לענין פדיון דהאב בר דעת וחייב בפדיון בנו רק שעדיין לא הגיע ותן הפדיון. ועוד דבפדיון א"צ רק גילוי דעת שנותן לו לפדיון כיון דבע"כ מחויב לפדותו וכיון שכבר נתן לו מעות לכהן כבר זכה בפדיונו וממילא הוא פדוי שהרי נתן לכהן שלו ולח סגי בלא פדיון. אבל בקדושין שאין הכרח שיקדש אשה זו א"כ כל שיבאו הקדושין בעת שאין בידו לקדש לא מהני כלל דיבורו: