טורי אבן· רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג
דף ל"ז
ע"א סד"ה מדרבנן. ועל תי' הא' יש לדון כו".
י"ל דכוונות התוס' הוא פשוט כיון דנטילת הלולב אין מעשה חכמה אלא כ"א נענוע בעלמא לא גזרו בזה כ"כ דיוליכנו אצל הבקי וכ"מ מלשון התוס' דלא מסיק עלה טעמא דיוליכנו אצל הבקי כדמסיק על שופר וכו' לכן לא ביטלו מיו"ט ראשון משא"כ שיפר שחכמה הוא גזרו טפי לשמא יוליכנו אל הבקי: שם ע"ב ד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר.
וק"ל אי עשה דמוסף דוחה לשאר עשה משום דקרבן ציבור הוא א"כ מאי מקשה הש"ס איך עומר בא בשביעית כו' והרי עומר קרבן ציבור הוא כו'. משמע מד' רבינו דלאכלה ולא לשריפה שנאמר גבי שביעית הוי כשאר לאו הבא מכלל עשה וא"כ לפ"ד התוספו' ה"ל לדחות מפני עשה דעומר דקרבן ציבור הוא.
אבל לפי"ז צ"ע מהא דאמרי' בבכורות (דף י"ב) ע"ב אמ' ר"ח בהמה של שביעית פטורה מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה. ופריך הש"ס התם מהא דתנן האוכל מעיסת חלה שלא הורמה חלתה חייב מיתה כו' לא מיבעיא לד' הרמב"ם שסובר דעשה גמורה דוחה לאו הבא מכלל עשה דודאי הקשה תיתי עשה דבכור ודחלה ותידחי ל"ת הבא מכלל עשה דולא לשריפה.
אלא אפי' לד' החולקים וסוברים דלאו הבא מכלל עשה היא עשה גמורה ואמרי' מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה. מ"מ הכא דאם אוכל הבכור בלא הקרבה עובר בעו"לת דשחוטי חוץ שבכרת.
וה"נ באוכל מעיסה שלא הורמה חלתה דאיכא איסור מיתה בידי שמים. אמאי אמרי' דפטור מבכורה ומחלה ויעבור בעו"לת דכרת ומיתה בקום ועשה יותר ה"ל למימר דיתחייב בבכורה ולא יעבור כ"א באיסור עשה דולאכלה בלבד ועוד דהא היכי דלא אפשר להקטיר האימורין לא מעכבי דאם נטמא האימורין או נאבדו לא מעכבי אכילה כדאי' בפסחים (ד' נ"ט) ע"ב.
וא"כ ה"נ לא יקטיר אימורין ולא ישרוף החלה אם נטמא. וה"ל בשוא"ת.
ואעפ"י שמ"מ מצוה איכא בהקטרת אימורין ובשריפת חלה. שנטמאת מ"מ אינו אלא ביטול מצוה בשב ואל תעשה ואמאי אמרי' דפטור' מבכורה ומחלה.
ע"כ נראה לפרש לד' התו' והרמב"ם דכיון דפי' שביעית הן הפקר מאפקעתא דמלכא ואין לבעל השדה זכות בהן כ"א לאכילה ולא להניח וש"ד דאמעיטו מולאכלה א"כ כל מה שאינו לאכילה אין לו זכות בהן וכיון דאין לו זכות מן ההפקר בכדי לשורפם ממילא אין ענין לקדושת בכור מפי' שביעית ואין קדושה חלה על הבכור כיון שלענין שריפה הוא הפקר ולאו דידי' הוא.
א"כ אעפ"י שאפשר שלא להקטיר אימורין כנ"ל בדברינו מ"מ כיון דמ"מ מנוה איכא בהקטרה ועומד לשריפה לא זכתה לו רחמנא בגויה כלל: שם ממילא אין שורפין אותם בלילה כו' לכאורה מוכח להדיא בתוס' יומא (דף כ"ט ב') סה"ד נהדרי' דשאר פסולי קדשים נשרפין בלילה (דוק שם). אכן לפי מאי דמסיק רבינו לקמן דהתוספות לשיטתייהו בפירושם בהא דדם נפסל בשקעה"ת נוכל ג"כ לדחוק שם היכא דניקמצה אחר שקעה"ח תשרף מיד קידה צה"כ אך מאוד נפלאתי על רבינו איך העלים עיניו מדברי התוס' שם במנחות בדיבור הקודם ד"ה לפי.
דמוכח שם להדיא דשורפין שאר פס"ק בלילה. וכ"נ דעת הרמב"ם (בפי"ט מה"ל פסולי המוקדשין הל' ה') דשאר פס"ק לבד נותר ופיגול נשרפין בלילה.
ועי' כ"מ שם. ובאמת מצאתי להדיא בת"כ פ' צו (פי"ב פרשתא ז) ביום השלישי באש שרף.
בנה אב לכל הנשרפין שאין נשרפין אלא ביום ע"כ. ודעת הרמב"ם י"ל שדחי הך דת"כ מקמי הא דיומא וכתי' התוספות שם.
אח"ז ראיתי שכבר קדמני בזה קצת הנו"ב מ"ת חלק או"ח (סימן צו). ועוד אני תמה על רבינו דהא וודאי נראה פשיט דפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים נשרפין אפי' בלילה.
מידי דהוה אהקטר חלבים ואברים. וכ"נ להדיא מדברי הרמב"ם בפ"ז מהלכות מעה"ק הלכה ה'.
וא"כ ה"ה שתי הלחם הבאות בפ"ע. הואיל דס"ל לרב יוסף דלשריפ' אתיא וודאי דנשרפין ג"כ בלילה.
וזה יוקשה ג"כ על דברי התו' שם ד"ה לפי' מהרב מוהרש"ש: