טורי אבן· רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג
דף ל"ד
ע"א ד"ה מצות אין צריכות כוונה. וק"ל דא"כ מאי פריך מהי' קורא בתורה הא במידי דתלוי בדבור צ"כ לכ"ע.
הרב בעל כפות תמרים כתב לחלק. דהר"י לא קאמר אלא במידי דעיקרה תלוי במעשה כמו מצות לולב.
אבל שופר אינה כ"א מצות שמיעה: שם ע"ב ד"ה אבל נתכוון שומע. ולהאי פירש כו' נראה שרבינו מפרש שהתו' פי' כן לדחות קושיות המקשה ולומר דלעול' י"ל מצות אין צריכות כוונה ותוקע לשיר יצא.
ומ"מ בעינן כונות משמיע. לזה דחה דבריה' ולא ידעתי למה אינו מפרש דכוונתם הוא דה"ל להמקש' להוכיח דמצות צ"כ ותוקע לשיר לא יצא מפשט הברייתא דבעינן ג"כ כונות משמיע ע"כ צריכות כונה.
וכד' רבינו דכונות משמיע קיל ממצות אצ"כ. ע"ז מסיימו התוספות דגם המקשה דהכא ס"ל כהס"ד דלקמן דשמיע' היינו לעצמו ומוכיח מזה דמצות אין צריכו' כונה אח"ז ראיתי שהרב בעל כפות תמרים פי' ג"כ דברי התוספות כמ"ש: שם הרי הוא עובר כו' וק"ל הא בפי"א דזבחים וכן משמע בשעה"מ בשם החכם מוהר"ש שפי'.
והוא ז"ל חילק בין מתן א' לד' דמיד שקבל הדם הניתן מתן א' מיד חל פיגול בחצי זית בשר דהיתר מצטרף לאיסו' א"כ בשעה שנגע בפשיעותו עדיין לא חל עליו הל"ת דפסולו בקדש כיון דאז לא הי' כ"א חצי שיעור ולר"ל אפי' איסור ליכא א"כ ע"י פשיעותו העשה והל"ת באין כאחד ושפיר אמרינן דדחי: בא"ד הרי דלהני תרתי שנויי כו' משמע דיש שאלה אפילו לאחר זריקה כו' ויש ליישב דלכאורה קשה מאי משני הש"ס בשבועות ד' כ"ז ע"במידי דאיתא בשאלה ל"ק.
והרי אליב' דרבא קיימינן ורבא ס"ל שם דנשבע על ככר שלא יאכלנו ואכל לכולה אינו נשאל עליו. והדר קושיא לדוכתי' והרי גם שבועה משכחת לה דאינו בשאלה.
ועכצ"ל דמידי דאית לה שאלה ה"ה כיון שהי' יכול לשאול עליה אע"פ שעתה אינו יכול לשאול עלי' לא קתני ופריך שפיר והרי מוקדשין ע"כ כיון שהי' יכול לשאול עלי' קודם זריקת דמים מ"מ כיון שעתה א"י לשאול עליו לא קתני וע"כ הוצרך לשנוי בבכור. אבל בש"ס דכריתות מיישב התוס' שם אליבא דהלכה דאנן קיימ"ל דלא כרבא אלא כאמימר שם בשבועות דאפילו אכל לכולה נשאל עלי' לפי"ז שפיר דייקא התוס' מידי דאיתא בשאלה פי' דאיתא עכשיו בשאלה לא קתני אבל מוקדשין אע"פ שהי' יכול לשאול עליו מתחילה מ"מ כיון שעכשיו איני יכול לשאול קתני: