אור ברסלב

טורי אבן· רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג

דף ל'

דף כט

ע"א אלא אמר אביי קרא שית מאתה תצו' עד ועשית וה"נ אמ' אביי בסמוך גבי חל בכי תשא עצמו וחד תני וקרא מכי תשא וכו'.

אע"ג דאמ' אביי לקמן כוותי' דר"א מסתברא דתנן לכל מפסיקן וכו' אלמא ס"ל דאינו קירא בע"ד כלל אלא בהני ד' פרשיות לחוד לבתר שנדחה ראיית אביי לקמן הדר בי' אביי וס"ל כמ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר ופ' דיומא קרינן. והא דקאמ' חד תני וקרי מכי תשא עד ועשית ק"ל הא דתני לעיל חל בפ' הסמוכה לה בין מלפני' ובין מלאחרי' קורין אותה וכופלין אותה דהיינו בשבתות כדא' לעיל משו' דלאחרי' ע"כ בשבתות איירי ה"ל למימר רבותא יותר אפי' בחל בכי תשא עצמה באותו שבת גופא דקורין וכופלין כ"ש שכופלין בשבתות בחל לפני' ולאחרי'.

וי"ל נהי דבחל אחרי' לאביי האי כופלין אותה היינו בשבתות משו' דבע"א לא משכחת לה אפ"ה בחל לפני' דקאמ' נמי כופלין אותה היינו בכל ענין כפילה דמ"ל בחל לפניה דהיינו דכופלין בשבתות וכופלין נמי דתנו וקרי מכי תשא עד ועשית והשת' בחל בכי תשא כ"ש נמי שכופלין לה באותה שבת משום דלמפרע א"א ובע"כ כופלין ק"ו מלפני' וכדפי וה"ה לפי"ז דל"צ למיתני חל לאחרי' דמכ"ש דלפני אתי' אלא איידי דתנ' לפני' תנא נמי לאחרי': השתא אמרי למפרע הוא דקרא נ"ל דהאי אמרי ל"ד דהא ודאי ממש הוא קורא למפרע אלא איידי דקאמר לעיל בחל באתה תצוה אמרי אוקמא הוא דקא מוקמא התם דהתם מדינא סגי כדר"י בדקרו שית מאתה תצוה עד כי תשא וחד מכי תשא ועד ועשית דהא פ' כי תשא אין לו ענין לא ואתה תצוה אלא משום דהרואין דאמר אוקמא פי' ואין הדבר נכר שקורין כי תשא לשם פ"ש נקט נמי הכא כהאי לישנ' אמרי למפרע הא דקרו: רב אמר מקדימין דא"כ בצרי להו יומי שולחנות ק"ל הא אפילו אם מאחרין בשבת שלאחר ר"ח שהוא שני בחדש הא אכתי נשתייר עד ט"ו בו שהוא ישיבת השולחנות י"ד יום עם יום המעשה וסגיא הכי לרשב"ג דהא יליף טעמא בפ"ק דפסחים (דף ו) מפסח מדבר שנצטוו עליו בר"ק ניסן והא עד יום י"ד שהוא זמן הקרבות הפסח אינו אלא י"ד יום עם יום המעשה מיהו י"ל דודאי לרשב"ג בעינן י"ד יום מלבד יום המעשה מש"ה מקדימין לרב וגבי פסח שאני כיון דאין זמן הקרבות הפסח מן הבקר עד בין הערבים הרי מקצת י"ד מן הבקר עד בין הערבים שהוא זמנו עולה זה ליום א' מי"ד ימים דקי"ל מקצת היום ככולו בכ"מ וה"ל י"ד יום לבד משעת המעשה אבל בשאר מילי כגון שולחנות שראויי' לישיבתן מתחילת היו' וליכא אפילו מקצת מקודם לזמן המעשה אין יום המעשה מן המנין וצריך י"ד יום מלבד יום המעשה וכ"ת הא טעמא דרבנן דס"ל שואלין ל' יום קודם מפ' התם שהרי משה עומד בפ"ר ומזהיר על פסח שני והתם נמי נימא דאין יום המעשה בכלל הואיל ואין פסח שני קרב עד בה"ע וה"ל ל"א יום ואמאי קורא פ' שקלי' בר"ח אדר שאינו אלא ל' יו' עם יום המעש' שהיא בר"ח ניסן דמן הסתם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר י"ל דלענין מעשה של ר"ח ניסן היא הקרבת תמידין ומוספין בו ביום מתרומה חדשה והרי קרבנות אין קריבין בלילה ולילה נמי ה"ל מקצת היו' ככולו לענין זה.

וא"כ איכא ל"י שאין ראוין למעשה לפיכך יום המעשה עולה מן החשבון משא"כ ישיבות שולחנות בט"ו דלילה נמי ראוי לזה הילכך ליל ט"ז נמי יום המעשה הוי ואינו עולה מן החשבון. אבל מ"מ קשה מדאמר רב מקדימין משום יומי שולחנות ואפילו שמואל לא פליג עלי' אלא מטעמא דסוף סוף שולחנות כו' משמע דס"ל דשואלין י"ד יום כרשב"ג דאלו לת"ק שלשים יום בעי ואי טעמא דפ' שקלים משום שולחנות ה"ל לאקדומי מט"ו בשבט וכדמוכח לעיל דהא דקאמר דטעמא דפ' שקלים משום ת"ח קאמר כמאן דלא כרשב"ג ומשני אפ"ת רשב"ג וה"ט משום שולחנות שיושבין במדינה בט"ו והשתא למאי דמפ' טעמא דרב ושמוא' משום שולחנות ש"מ כרשב"ג ס"ל.

וק"ל דבפ"ק דפסחי' אמר רב המפרש והיוצא בשיירא קודם ל"י אין זקוק לבער תוך ל"י זקוק לבע' ואמרי' ל"י מאי עבידתייהו כדתני' שואלין ודורשין בה"פ קודם לפסח ל"י אלמא רב כת"ק ס"ל. וי"ל דודאי רב כת"ק ס"ל מיהו שמואל דאית לי' מאחרין וע"כ אי טעמא דפ' שקלים משו' ת"ח א"א לאחר דא"כ בצרי לי' ל"י עד ר"ח ניסן וכ"ש דל"ל דטעמא דפ' שקלי' משו' שולחנו' דהא אליב' דת"ק ה"ל לאקדומי מט"ו בשבט אלא ע"כ כרשב"ג ש"ל דסגי בב' שבתות ובע"כ טעמא דפ' שקלים משום שולחנות וכדמסי'.

וכיון דאליבא דשמואל בע"כ טעמא דפ' שקלים משום שולחנו' וכרשב"ג ס"ל אין בעל הגמ' מכניס עצמו בהא דרב דס"ל התם כת"ק כיון דמילתא דרב דהכ' א"ש אפי' אליבא דרשב"ג וכדמסי'. אבל לפי האמת דס"ל הת' כת"ק נמי א"ש מה"ט דא"כ בצרי לי' ל"י לת"ח: מ"מ אכתי ק"ל כיון דמילתא דשמואל בע"כ לא אתיא כת"ק ל"ל להגמ' לעשות פלוגתא חדשה ולומר דפליגי אליבא דרשב"ג אלא דשמואל ס"ל סוף סוף שולחנות כו' ורב ל"ל להאי טעמ' לימא דכ"ע אית להו לה"ט אלא דרב לטעמי' דס"ל כת"ק ובע"כ ה"ט דפ"ש משום ת"ח וא"א לאחר דא"כ בצרי ל"י דת"ח.

ועק"ל הא דמסיק כתנאי נימא כ"ע כדשמואל דלטעמ' דשולחנות מאחרין וה"ט דר"י הנשיא משום דס"ל דטעמא דפ' שקלים משום ת"ח וס"ל כת"ק. ורשב"א ס"ל דטעמא דפ' שקלי משום שולחנות וס"ל כרשב"ג דאמר ב"ש וסוף סוף חמיסר כו' כטעמא דשמואל.

ואי הוי טעמא משום שולחנות אפי' ר"י הי' מודה דמאחרין כשמואל והא דאמ' מקדימין משום דטע' אחר הוא וכדפי' מיהו בהא י"נ דלא מסתברא להגמרא דלפליגו תנאי בעיקר טעמא דתיקנו לפ' שקלים. א"ו כ"ע ס"ל משום שולחנות ופליגא בה"ט דקאמר אליבא דרב ושמוא' וכיון דתנאי בה"ט פליגא חלי' נמי הגמ' פלוגתא דאמוראי נמי בה"ט.

מיהו אכתי ק"ל כיון דכ"ע חיישי לשולחנו' א"כ רב דס"ל כת"ק דרשב"ג כדא' בפ"ק דפסחי' גבי היוצא בשיירא אמאי א' ר"ח אדר שחל בע"ש מקדימין הא לדידי' צריך לעולם להקדים מט"ו בשבט שהוא ל"י קודם ישיבות השולחנות: הילכך נ"ל לפרש אע"ג דלמאי דרצה לומר לעיל כמאן דלא כרשב"ג דקא ס"ד דה"ט דמקדימין באדר משום ת"ח ל"י קודם לו ומדמי לי' לזמן שאלה דה"פדבעינן ל"י.

מ"מ למאי דמשני אפ"ת רשב"ג ומשום שולחנות לאו למימרא דאכתי ס"ל דדמי לזמן שאלה דה' פסח ולפ"ז למאי דס"ל משום שולחנו' לה"ט מתניתן דוקא רשב"ג היא ולא כת"ק. א"ו הא דקאמר אפ"ת רשב"ג היינו לומר אף דכוותי' נמי אתיא ולעולם לת"ק נמי ניחא.

דוודאי אי למאי דס"ד דה"ט דפ' שקלים הוא משום ת"ח א"כ ליכא למיתלי טעמא דל"י קודם אלא משום דדמי לה"פ ששואלין ל"י ומהשתא בע"כ ל"א כרשב"ג. אבל לבתר דמשני דה"ט משום שולחנות א"ל דת"ק נמי מודה בהא דאע"ג גבי ה"פ בעינן דווקא ל"י קודם הא ודאי ל"ד דה"פ הלכותיו מרובים הן כדאמ' בפ"ק דע"ז (דף ו) לדידן דאפי' דוקין שבעין פוסלין בעי ל"י אבל הכא מאי הלכות מרובות יש כאן מש"ה אפילו לת"ק לא בעי ל"י.

ומיהו ט"ו יום מיהת בעי לכ"ע מט"א. ונ"ל דה"ט משום דתנן בפ"ק דתענית (דף י) בג' במרחשוון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת שהוא סוף גבול ארץ ישראל אלמא מסוף גבול א"י עד ירושלים הוי מהלך ט"ו יום והרי הא דתנן בט"ו בו שולחנות יושבי' במדינה פי' הר"עב במדינה בירושלי' והי' מחליפין מחצית השקל לאנשי' שמביאים כ"א ממטבע מדינתו ואינן יודעין כמה מהן יוצאין למחצית השקל מש"ה משום שולחנות שבירושלים קורין פ"ש ט"ו יום קודם לו כדי שיגי' האחרון ליו' ישיבו' השולחנות לירו'.

ורש"י לפי שפי' במדינה בכל עיר ועיר מש"ה פי' דלפי המסקנא הא דקורין פ"ש בר"ח אתיא כרשב"ג דווקא דאל"כ הני ט"ו יום דמקדימין מאי עבידתייהו ומיהו גם לפירש"י דבמדינה היינו בכל עיר ועיר אינו מוכרח לפרש דאתיא כרשב"ג מה"ט דשואל יום קוד' אלא אפי' לת"ק נמי ניחא דהא לא שייך כאן הלכו' מרובו': כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר כו'.

ק"ל דהא האי עשייה היינו לעשות משתה ושמח' דזה קרא עשיי' בכולו מכילתין דאלו למקר' מגילה זכירה קרי לי' כדאמר לעיל רפ"ק ורפ"ב והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשיי'. ועוד דהא א"ק את המגילה בשבת כדאמר בפ"ק ובע"כ האי עשיי' היינו משתה והשתא תקשה הא אמרו בירו' בפ"ק סעודת פורים שחל בשבת מאחרין אבל ל"מ מטעמא דמשת' ושמחה כתיב את ששמחתו תלוי בב"ד יצא זה פי' שבת ששמחתו תלוי בידי שמים וא"כ האיך קא' עשיי' בהדי הדדי קא אתי הא קדים זכירה דפ' זכו' דאיירינן מיני' בשמעתין לעשיי' משתה דכיון דט"ו של מוקפין שחל בשבת עשיי' משת' דידהו למחר בא' בשבת לפי הירוש' זה ויש ליישב $$ציור בספר$$: ע"ב לסדר פ' הוא חוזר ואע"ג שאין בד' פרשיות הללו כדי קריאת ז קרואים ובפ' שקלים וזכור אין בהן אלא כדי קריאת אדם א' בלבד מ"מ מדלגין וקורין וחוזר וקורין אותו פ' עד שישתלמו לז' קרואים.

וק"ל הא ל"ש דילוגי אלא במקום דל"א והכא אפשר שיקראו שית בענינא דיומא וחד מפרשיות אלו ועק"ל מ"ש מר"ח שחל בשב' שקורין שית בעניינ' דיומא וחד בדר"ח וה"נ נעשה כן. וכ"ת דלר"א אה"נ דבר"ח שחל בשבת נמי קרו כולן בדר"ח כדאמר גבי ד"פ.

ליתא דהא לעיל פריך לרב דאמר פ"ש הוא פ' צו מאי שנא האי ר"ח משאר ר"ח שחל בשבת ומשני שני דאלו ר"ח קורין ששה בע"ד וחד בדר"ח ואלו האידנא כולן בדר"ח ופריך ה"נ למ"ד לסדר פ' הוא חוזר אלא למ"ד וכו' והשתא א"א דלר"א דאמ' לסדר פ' הוא חוזר א"ק בע"ד ואין קורין אלא בד' פ' הללו לחוד ס"ל ה"נ בר"ח שחל בשבת דקורין כולן בדר"ח אכתי תקש' לרב מאי שנא האי ר"ח משא' ר"ח שחל בשבת אלא ודאי בר"ח שחל בשבת אפילו ר"א מודה דקורין ששה בע"ד וחד בדר"ח מ"ש ד"פ מדר"ח: ובתעניות ל"ל הפסקה.

פי' רש"י לר"א פריך דא' היכא דאפשר לא מפסקינ' תענית כיון דאיכא קריאה במנחה למה יפסיקו שחרית. וק"ל א"כ איך קא' מסייע לר"ה דא מצפרא כנופיא כיון דלר"א דא' לסדר הפטרות הוא חוזר אין כאן סיוע דהא א"ל בין בצפרא בין במנחה קורין בס"ת וליכא כנופיא בצפרא ואפ"ה מפסיקין וקורין בצפרא ובמנחה בשל תעניות וכי מאי אולמא דר"י מדר"א דמייתי סייעתא לדר"ה משום דאל"כ תקשה לר"י כיון דאדר"א לק"מ ואין כאן סייעתא כלל לדר"ה אבל איני יודע למה דחק רש"י לפרש דלא פריך אלא אדר"י לחוד הא י"ל דאליבא דכ"ע פריך לה ליקרי בצפרא מע"ד ובמנח' בתענית דע"כ ל"ק ר"א לסדר פ' הוא חוזר וא"ק בע"ד כלל היינו לבטל קריאה אחת מע"ד דהיינו של שחרית דשבת ומי לא מודה ר"א דמנחה דשבת שחל בו ר"ח אדר או השאר מד"פ שקורין בע"ד ולא מפ' הללו.

וה"נ אי ס"ד דאיכא ב"ק בתענית למה מפסיקין לגמרי ליקרו בצפרא וכו' מ"מ ק"ל דבפ"ק דתעני' (דף יב) נ"ל מקרא דקדשו צום קראו עצרה אספו זקנים דתענית אסור בעשיי' מלאכה כעצרת. ומ"מ אין אסור מאורתא כעצרת דדומיא דאסיפת זקנים דביום ופריך ואימא מטהירא וקא' מסייע לר"ה דא מצפרא כנופיא והשתא למאי דפרי' דמשנתינו מסייע לר"ה אליבא דכ"ע וא"כ ל"ל לאתויי לי' סייעתא מדר"י ב"א דה"ל כיהודא ועוד לקרא ולפירש"י ניחא כיון דליכא סייעתא לר"ה ממתני' אלא אדר"י אבל אדר"א לא מש"ה מ"ל הגמ' נמי מדר"י ב"א לומר דאיהו נמי כר"ה ס"ל וי"ל דהתם נמי מברייתא מ"ל דתניא התם כשאמ' אסור במלאכה ל"א אלא ביום אבל בלילה מותר ומדאינו אסור בלילה בע"כ ה"ט דומיא דאסיפת זקני' ומדלא מחלק אלא בין יום ללילה ש"מ דביום אסור מצפרא שהוא זמן אסיפת זקנים ומהשתא בע"כ מס"ל האי ברייתא לר"ה דא' מצפרא כנופיא וריב"א לפ' טעמא דברייתא קא אתא: מסייע לי' לר"ה דא' מצפר' כנופיא.

ק"ל מ"מ מעמדו' מא"ל דהא בפ"ד דתענית (דף כ"ח) תני' בשחרית ובמוסף נכנסים וקורין כדרך שקורין כל השנה פי' שקורין במעמדות במ"ב ובמנחה יחיד קורא אותן ע"פ והשתא אמאי תנן במעמדות מפסיקין ל"ל הפסקה ליקרו בצפרא מע"ד ובמוסף במעמדות דהא בתענית של מעמדות ל"ש כנופיא כלל דבתענית של גשמי' הוא דהוי כנופיא לבדוק במעשה העם אולי בידם איזה עון שגורם לעצירות גשמי'.

אבל תעניות של מעמדות אינו אלא כדי שיקובל קרבן אחיהם ברצון כדאמ' התם. מיהו הא ל"ק אלא לפי' הרמב"ם שמפ' דבכל יום דמעמדות היו מתפללין תפילה יתירה וזה קרוי מוסף אבל לפי' שאר מפ' שלא היו מתפללין אלא כשאר העם והאי במוסף דקא' היינו בדחל ר"ח בא' מימי מעמדות לק"מ דא"ל דאה"נ דביום שיש בו מוסף עבדי הכי כדפי' ומתני' דתנא מפסיקין בשא' כל הימים דליכא מוסף מיירי ושם בחידושי' אפרש עוד:

תוכן העניינים

טורי אבן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה