טורי אבן· רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג
דף כט
ע"א מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסות כלה. כתב הרא"ש בפ' דכתובו' י"מ מאי מבטלין ת"ת היינו רשאין לבטלה והביא ראייה לפי' מפ"ק דמשמע דוקא מ"מ עדיף מת"ת אבל מת אחר אין חובה לבטל' אבל רשאי לבטל והא דאמר רבא מ"מ עדיף מת"ת בפ"ק והביא ראייה מהא ה"פ מדשאר מתים רשות לבטל במ"מ חייב בטל.
וק"ל הא אמרי' בפ"ק מכאן סמכו של בית ר' שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה ק"ו מעבודה ומסיק דת"ת דרבים חמור מעבודה לדיחיד קיל ופריך מהא דאין מועד בפני ת"ח וכ"ש חנוכה ופורים ומשני וכבוד תורה קאמרת כבוד תורה דיחיד חמור ת"ת דיחיד קיל וכיון שכבוד תורה דיחיד חמיר אפי' ממקרא מגילה ק"ו לעבודה דקילא ממגילה וק"ו בן ק"ו ת"ת דיחיד דקילא אפי' מעבודה דיחיד והא דמבטל ת"ת להוצאת המת מיירי ממאן דקרי ותני וכדמסיק וה"ל כבוד התורה א"כ הא וודאי דחייבין לבטל קאמ' שהרי אפי' עבודה ומגילה חייבין לבטל מפני כבוד תורה ק"ו ת"ת דקילא מהן דחייבין לבטל מפני הוצאות המת דקרי ותני דה"ל כבוד תורה.
א"ו האי מבטלין חייבין לבטלן קאמר ולהכנסות כלה היינו נמי דחייב לבטל קאמר כדפי' גבי הוצאות המת. מיהו ק"ל כיון דהוצאת המת והכנסות כלה עדיפי מת"ת א"כ כ"ש דעדיפי מכבוד המלך דהא ת"ת עדיפא מכבוד המלך כדאמ' בספ"ו דסנהדרין (דף מ"ט) גבי אשכחינהו לרבנן דפתחו להו במסכתא אמר כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע אל דבריך לכל אשר תצוונו ימות יכול אפי' לד"ת ת"ל רק חזק ואמץ ואמרי' החם צדיקים וטובים ממנו שהי' דרש אכין ורקין אלמא הודו לו חכמים דת"ח עדיף מכבוד המלך וכיון שכן כ"ש להוצאות המת והכנסו' כלה דעדיפ' מד"ת דעדיפ' מכבוד המלך והא אמרי רפ"ב (דף י"ז) מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה מלפני מלך ישראל אלמא כבוד המלך עדיף מהוצאות המת והכנס' כלה.
ואמאי הא אינהו אלימא מת"ת דכבוד המלך לא אלים מת"ת אדרבא ת"ת אלימא מכבודו וי"ל דודאי כבוד המלך גדול מהני מיהו ה"מ בכבוד הבא מאיליו שלא מחמת צווי המלך אבל אם מצוה איזה דבר מעצמו אע"ג דזה בכלל כבודו שלא להמרות את פיו והממרה חייב מיתה כדכתי' גבי יהושע אפ"ה ת"ת עדיף וה"ט משום דכבוד הבא מאליו כיון דליתא במחילה דהא קי"ל מלך שמחל ע"כ א"כ מחול אלים מכל הני אבל דבר ציווי המלך אע"ג דזה בכלל כבודו שלא להמרו' פיו מ"מ כיון שבידו לבטל ציוויו ולשנותו דבר מצות אלימ' מיני' וע"ד שכתבתי למעל' גבי ת"ת ע"ש הטיב: אבל אי ק"ל הא ק"ל כיון דברייתא זו הא דהוצאת המת איירי מת"ח דקרי ותנא דה"ל כבוד תורה דעדיף טפי אפי' מעבודה ומגילה איך מייתא רבא ראי' בפ"ק לסתם מת דמבטלין ח"ת בשבילו לשאינו קרי ותנא דש"ה דאיכא משום כבוד תורה דאלים טפי: $$ציור בספר$$ והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהק"בה שב עמהן מבין הגליות.
וק"ל הא גבי קיבוץ גליות של א"ה נמי מצינו שנאמר ושבתי אח שבות בני עמון וראיתי לפרש"י בפ' נצבי' אהאי קרא ושב ה' אלהיך את שבותך הי' לו לכתוב והשיב את שבותך רבותינו למדו מכאן כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרות גלותם וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהן ועי"ל שגדול יום קיבוץ גליות ובקושי כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידו ממש איש איש ממקומו כענין שנא' ואתם תלקטו לא' א' בית ישראל ואף בגליות שאר אומות מצינו כן ושבתי את שבות בני עמון מ"מ צריכן אנו ליישב דברי רבותינו ונ"ל דדייקו לה מדכ"ר ושב ושב ב' פעמים ושב ה' אלקיך את שבותך ושב וקבצך ואי כדפרש"י משום דגדול קיבוץ גליות הל"ל פעם א' ושב ופעם ב' והשיב א"ו ללמד הא נמי אתא שהקב"ה שב עמהן.
ועי"ל שאני גבי אה"ע דאין למטעי ולומר שהק"בה שב עמהן אין קפידא לכתב ושב דודאי אבני עמון קאי ולא אקב"ה אבל גבי ישראל דאפש' למטעי שהקב"ה שב עמהן כמו שמצינו במצרי' שהיתה שכינה עמהם אם איתא דהאי ושב אישראל לחודייהו קאי ולא אהקב"ה הל"ל והשיב דלא למטעי. א"ו האמת כן שקאי נמי אהקב"ה ששב עמהן.
וכה"ג מצינו רפ"ק דברכו' (ממי) [צ"ל ממאי] דהאי וטהר טהר יומא וכ"כ כזה בפ"ק גבי סוגי' דאין בין זב הרואה ב' ראיות: כיון דשמענא להא דאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך הוי גרסינא בבי כנישתא. ק"ל הא אמר אביי גופא בפ"ק דברכו' (דף ה) מריש הוי גרסינ' בגו ביתאי ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דאמ' רחבא משמי' דעולא מיום שחרב בה"מ אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד לא הוי מצלינא אלא היכא דגרסינא.
ומשמ' שהי' מתפלל בביתו היכא דגרס מדאמר לא הוי מצלינא אלא היכא דגרסינא ולא אמר איפכא לא הוי גרסינא אלא היכא דמצלינא. ועוד מהא דעולא דאמר דאין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד אין ללמוד אלא דמקום גירסא עדיף.
ועוד דמייתא התם עובדא דר"א ור"א דאע"ג דהוי להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוי גרסי אלמא מקום גירסא עדיף מלהתפלל מבה"כ. ומדמ"ל התם סמוך להא דאביי אלמא לדידי' נמי מקום גירסא עדיף להתפלל.
ול"ל דשני שמועות נינהו מעיקרא שמע להא דעולא והוי מצלי בביתו היכא דהוי גרס אבל בתר הכי שמע נמי להא דאמר דוד וקבע מקום לתורה ולתפילה שניהם בבה"כ. דא"כ האיך קאמר נמי בשמעתין מריש הוי גרסינא בביתא ומצלינא בבי כנישתא כדאמ' התם הא משעה ששמע להא דעולא לא עבד כן וה"ק דעד ששמ' להא דדוד עביד כן ונ"ל שהוא א' מן הסוגי' המתחלפות.
ונ"ל דפליגי אי קדוש' בה"כ עדיף מבה"מ או להיפך וכדאמר' לעיל: מאי כשמה כמ"ד אדמקיפנא אדרי איעול בהא גירסא דשמעתין מתוקנת ובפ"ח דברכות (דף סג) גירסא ספרי' דידן משובשות דגי' מאי קפנדריא א' רבא קפנדריא כשמה ורב חנן בר אדא משמי' דרב סמא ברי' מרי א' כמ"ד וכו' משמע דר"ס פליג אדרבא וליתא דהיינו פי' של קפנדריא כשמה וצריך לגרוס התם מאי כשמה א' ר"ח וכ' כמ"ד אדמקיפנא וכו' כדגרסי' בשמעתין: הנכנס להתפלל מותר לעשות קפנדריא הכי גי' ספרים דידן והרי"ף בסוף פ"ח דברכות גורס מצוה לעשות קפנדריא וגי' זו נ"ל עיקר דקרא מצו' קאמ' וחיובא הוא ולא רשו' כדכתי' בסיפא דקרא לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא: אמר רנב"י הנכנס ע"מ שלא לעשות וכו' שם בפ"ח דברכות גרס לה בדר"נ אמר רבה בר אבוה וגם הא דאם הי' שביל מעיקר' מותר גרס לה בתר הא דהאי הנכנס: ע"ב כמאן דלא כרשב"ג.
ק"ל ולרבנן מי ניחא הא כיון דשואלין ל' יום קודם למעשה והא בניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה וקיימ"ל דתמיד טעון ביקור ד' יום קודם שחיטה א"כ תמיד של ר"ח ניסן צריך ללוקחו ד' יום קודם לו וצריך שתהי' ת"ח בו ביום. וא"כ אע"ג דקרינן אדר ליכא ל' יום עד הפרשות ת"ח.
ולא מיבעי למאי דפי' התוס' ספ"ג דסוכה (דף מ') גבי הא דאמר התם שהביא מלישכה שאינה מבוקר דביקור ד' ימי' בתמיד מעכב אלא אפי' למאי דפי' בחידושי' התם דביקור אינו מעכב מצוה מיהו איכא הרי הא דא"ר טבי דק"צ מצוה להביא מת"ח נמי אינו אלא למצוה בעלמא דהא אם הביא מן היכן יצא כדאמרי' בפ"ק דר"ה אפ"ה תיקנו להקדים פ' שקלים מר"ח אדר משום מצוה דת"ח.
והה"נ דמשום מצות ביקור אע"פ שאינו מעכב אפ"ה ראוי להקדים ל' יום קודם ביקור וכ"ת דביקור קוד' להקדישו סגי (וא"נ) [צ"ל וא"כ] א"צ הפרשו' ת"ח עד ר"ח ניסן ותמיד של ר"ח יבוקר ד' יום קודם להקדישו ליתא דהא אמרינן בפ"ק דשבועות (דף י') תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימי' לרבנן ופרש"י שלקחן ממעות תרומת הלישכה ותנן אין פוחתין מו' טלאים המבוקרים וכשמגיע ר"ח ניסן לא הי' מקריב שוב קרבנות ציבור ממעות התרומה של אשתקד ונמצא בכל שנה ושנה ד' טלאים ממעות תרומ' הישנה והיינו לא הוצרכו לציבור להקריב בשנה שעברה והא טעמא דאין פוחתי' מו"ט המבוקרים הוא משום דתמיד טעון ביקור ד"י קודם שחיט' כדאמרי' בפ"ד דמנחות (דף מ"ט) ופ"ב דערכין (דף י"ג) וש"מ דטעון ביקו' אחר לקיחתו והקדשו דאי בקודם סגי ל"ל ללקחם ולהקדיש לאותן ד' טלאים ע שלא הוצרכו יבקרם קודם לקיחהו הקדש ואח"כ יקחם מת"ח בר"ח ניסן ויקדשם.
א"ו ביקור קודם לקיחתן והקדשם לא מהני ובע"כ צריך ללקחם מתרומה ישנה קודם ביקור. ואע"ג דהני ד' טלאים אינן ראויים לתמידין מר"ח ואילך דבעינ' ת"ח אפ"ה בע"כ מפריש להו כדי שיהי' ו"ט בער"ח ניסן שיהי' ראוים להקריב לתמידי היום איזה שני' שירצו כדפירש"י שם בפ"ד דמנחות דתקנות חכמים הוא שיהא שם בכל יום ששה ראויים ליטול איזה שנים מהם שירצה מ"מ ש"מ דטעון ביקור אחר לקיחה והקדש ובע"כ תמידי ר"ח ניסן והה"נ של ב' וג' בחודש צרי' ליקחם ד' ימים קודם הקרבתן משום ביקור ד"י אחר הלקיחה והקדש וכיון שאי אפשר ללקחם מת"י בע"כ צריך שיהי' ת"ח מופרש כבר וא"כ כי משמיעין על השקלי' בר"ח אדר אכתי ליכא ל' יום להפרשות ת"ח.
מיהו בפ"ח דמנחו' (דף ע"ט) פרש"י בש' רבו דהאי תמידין שלא הוצרכו לציבור היינו שאבדו והפריש אחרי' תחתיהן ואח"כ נמצאו וא"כ א"ר מהא שצריך ביקור ד"י (קודם ללקיחתו) [צ"ל אחר לקיחתו] והקדשו ואני תמה על רש"י למאי דפי' תמידין שלא הוצרכו לציבורדאד' טלאים שבכל שנה ושנה קאי דמשמע דביקור דקודם לקיחה לא מהני: דהא בפ"ט דפסחים (דף צ"ו) אמרי' דפסח מצרים מקחו מבעשור אבל לא ואין פסח דורות (מבעי לי') [צ"ל ומפיק לי'] מדכתיב בי' לחודש הזה ויקחו זה מקחו בי' הזה פ"ד מקחו מבי'.
ופריך מדכתיב והי' לכם למשמרת עד י"ד לחודש ה"נ זה טעון ביקור ד"י קודם שחיטה ואין אחר טעון ביקור והא תמיד טעון ביקור ד"י מג"ש דנאמר כאן תשמרו להקריב לי ונאמ' להלן והי' לכם למשמר' ומשני שאני התם דכתי' תשמרו פסח דורות נמי הכתיב ועבדת כו' אלא הזה ל"ל למעוטי פ"ש דכוותי' אלמא דביקור ולקיחה דהוא מקח ב' מילי נינהו דתמיד ופ"ר של דורות טעון ביקור ד' ימי' אבל לא מקח ד"י קודם לו דאימעטי מהזה דגבי מקח והיינו כדפירש"י גופי' התם דמקח היינו שמקדישו מבעשו' לשם פסח וביקור היינו אם לא הפרישו מבעשור יבקר ב' וג' טלאים מבעשור ובשעת שחיטה יקח א' מהם.
ומוכרח הוא דהא ל"ל דלעולם אין ביקור אלא לאחר לקיחה והקדש לשם פסח ותמיד והא דאימעט פ"ד מהזה יתירא דאין מקחו מבעשור היינו משו' דפסח נמנין עליו בני חבורה ומושכי' עד שישחט כדתנן בפ"ח דפסחים (ד' פט) אפי' לאחר שהקדישו כבר לפסח ממנה אחר עמו כדתנן התם הממנה אחרי' עמו על פסחו וחגיגתו מעות שבידו חולין והשתא א"ל דה' איכא בין פ"מ לפ"ד דפ"מ מקחו מבי' וצריך כל א' ואחד להיות נמנה עליו מבי' ולא אחר כן כדי שיהי' לכל אחד מבני החבורה מקחו מבעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה דהיינו שכל אחד מבני חבורה יקח וימנ' עליו מבי'.
ומהא נתמעט פ"ד שאין צריך קיחה ומנין לכל א' מבני החבור' מבי' אלא בענין שבשע' שחיט' נמי סגי אבל מ"מ עיקר לקיח' והקדש דגוף הפסח בעי מבי' ובכלל והי' לכם למשמר' דנ"ל מיני' ביקור ד"י קודם הוי נמי עיק' הקדש הפסח דאיתרבי פסח דורות ותמיד. הא ליתא דהא בספ"ק דזבחי' (דף יב) אמרי' אליבא דב"ב דפוסל בפסח ששחטו בי"ד שחרית בין לשמו בין שלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי ופריך א"כ פסח כשר לב"ב המ"ל אי דאפרשי' האידנ' דיחוי ממעיקר' הוא ואי דאפרשי' מאתמול נראה ונדח' הוא.
ומוקי לה ר"א תהא לאחר חצות פי' לא משכחת לה פסח כשר לב"ב אלא במפרישו לא"ח שהוא זמן הקרבתו וחזי לשמו ואי הא דפסח דורות טעון ביקור ד"י הקדישו נמי בכלל אכתי תקשה לב"ב פסח כשר המ"ל אע"כ דביקור ד"י דפס' ה"ה תמיד דיליף לה מיני' אין הקדישו בכלל זה. ודוחק לומר דבשלמא לב"ב דפסח כשר א"א אלא בפריש אחר חצות בע"כ ביקור רברבי רחמנא לפ"ד לאו היינו הקדש דאי אפשר משוט דיחוי.
אבל למאן דל"ל דב"ב ואפש' להקדישו קודם לכן א"ל דביקור דרבי רחמנא היינו הקדש דהא כתיב ועבדת ודי לך למעט מהזה הפחו' שא"צ קיחה ומנין לכ"א מבני החבורה מבי'. ועוד למאי דמשני התם אפ"ת דמפריש מצפרא אין מחוס' זמן לבו ביום ור"פ שני אפ"ת מאורתא לילה אין מחוסר זמן וא"כ לב"ב נמי אין בו משום דיחוי אפילו הכי א"צ להפרישו ולהקדישו אלא מאורתא לר"פ ש"מ כדפי': ועוד נ"ל ראי' להא דביקור לאו היינו הקדש מפכ"ג דשבת (דף קס"ח) דאר"י מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו בי"ט ואע"ג דא"ל דל"מ בע"פ שחל בשב' אנא ביו' הראשון של ד' ימי ביקור הוא חל בשב' בפסח שני דא"צ ביקור ובחל י"ד בשבת.
מ"מ הא דר"ל התם אליבא דר"י מדתנן וכן ע"פ בירושלים שחל בשבת מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר י"ט ודחי התם הב"ע בממנה אחרי' עמו על פסחו דמעיקר' מיקדש וקאי והשתא למאי דס"ד דהוא מקדש לי' בע"פ תיקשה הא בעי ביקור והקדש ד"י קודם לכן והא ע"כ מפסח ראשון מיירי שהוא עי"ט דאילו פסח שני אינו סמוך לי"ט ומאי וע"ע חשבון לאחר י"ט דתנא ומדנקט ע"פ שחל בשבת וס"ד דמקדש לי' בו ביו' ש"מ דביקו' ד"י לאו היינו הקדש והא לפי' התו' דביקור ד"י מעכב בתמיד דיליף מפסח כ"ש דמעכב בפסח וקס"ד דמקדיש לי' בע"פ ואי ביקור היינו הקדש פסח פסול הוא.
מיהו למאי דפרי' בחידושי שם דאין ביקור מעכב א"ז ראי' דמיירי מלא הקדישו וביקרו קודם ואפ"ה הפסח כשר וכ"ת ל"ל לתנא למיתני למילתי' בדעבד שלא כמצותו בשלא הקדשו וביקרו עד ע"פ ה"ל למיתני בלכתחילה במצותו ומחל יום ראשון מימי הביקור בשבת דמקדישו. לק"מ די"ל דבשביל מנות ביקור לא התירו חכמי' להקדישו בשבת.
ולא מיבעי דל"ד להא דאם חל ע"פ בשבת דמקדיש פסחו דשאני הקדש דמעכב בדעבד ולא העמידו דבריהם במקום כרת דפסח כמו דלא העמידו דבריה' גבי אונן מצורע ובית הפרם כדאמרי' ספ"ת דפסחים (דף צ"ב). אלא אפי' להא דמקדיש חגיגתו בי"ט נמי ל"ד דאע"ג דאין בחגיגה כרת וגם אפשר למחר דהתם ה"ט דהקדשו דוחה י"ט כדפי' רש"י מקדיש פסחו בשבת וחגיגתו בי"ט ביום הקרבתן מותר להקדישן ואע"ג דאין מקדישין בי"ט התירו כיון דהקרבתן דוחה קדושתן נמי דוחה.
וה"ט ל"ל אלא במקדיש ביום הקרבתו דא"ל הואיל אבל ביום א' של ביקור דאין מקריבו ב"ב דל"ל הואיל אין הקדישו דוחה שבת ועוד בלא"ה י"ל הא דמקדיש חגיגתו בי"ט היינו בי"ט אחרון דאם לא חג בו ביום עבר זמנו וה"ל מעוות אבל ביט"ר ל"א הואיל ויש לו עדיין תשלומין ואין זה מקומו ובמ"א יתבאר הכל: ומיהו למאי דאפרש לקמן למאי דמשני אפ"ת רשב"ג ומשום שלחנות מקדימין לבא' באדר לא כמו שפי' רש"י דהיינו ב' שבתות דרשב"ג אלא מטעם אחר הוא לפי המסקנא לק"מ משמעתין אהא דתמידין שלא הוצרכו לציבור דא"ל דתמיד טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה דביקור לאחר הקדישו הוא ואע"ג למאי דס"ד כמאן כת"ק ומשום ת"ח קדמינין וקרינין בע"כ ביקור דתמיד הוא קודם הקדשו דאל"כ הי' צריך תרומה חדשה להפריש ד"י קודם ר"ח ואין כאן ל' יום מ"מ י"ל דהמ"ל ולטעמיך וכן דרך התוס' בכמה מקומות לפרש כן דהמ"ל ולטעמיך ול"ק: רש"בג אומר ב' שבתות נ"ל הא דנקט ב' שבתות ול"ק י"ד ימיה משום דהתם בפ"ק דפסחי' אמ' דה"ט דרש"בג דנ"ל מפסח מדבר שנצטוו עליו בשנה השנית ליציאות מצרים בר"ח ניסן ובפ"ט דשבת (דף פ"ז) אמר' דר"ח ניסן זה הי' בא' בשבת א"כ ה"ל ב' שבתות שלימות עד הפסח שהי' בשבת כדאמ' במנחות (דף ס"ז) כתוב א' אומר ז' שבועות תספור לך וכתוב א"א חמשים יום הא כיצד כאן בחל פסח בשבת כאן בחל באמצע שבת אלמא לא חשיב שבוע שלימה אלא היכא שהחשבון מתחיל בא' בשב' ואיל ונ"ל לרש"בג למילתא מהתם דה"ל ב' שבתות נקט במילתי' ב' שבתות ולא י"ד יום ואע"ג דמתחילה רצה לומר התם דנ"ל מפ"מ ור"ח ניסן של אותו שנה לא הי' בא' בשבת כדאמ' התם שע"פ הי' בה' בשבת מ"מ במסקנא לא קיימי הכי: מאי פ' שקלים רב א' צו וכו'.
וכ"ת הא מפרש לקמן דמה"ט קרי להו פ' שקלים משום דר' טבי דזאת עולת חדש בחדשו חדש והביא קרבן מת"ח והא גבי מוסף דר"ח כתיב ולמה מתחיל מפ' צו דמיירי מתמידין בפ' ר"ח בלחוד סגי כמו בר"ח שחל בשבת אין המפטיר קורא אלא פ' ר"ח בלבד. י"ל משו' דבסמוך פריך לרב מאי שני האי ר"ח משאר ר"ח ומשני דשני דהאידנא כולן קורין בדר"ח או תלתא בענינא דיומא וד' בדר"ח והא אפי' בר"ח שחל בחול דקורין ד' לא משכחת לה לרב אלא בדולג ואע"ג דלכתחילה אין רשאי לדלג.
ש"ה דל"א כדאמ' רפ"ג (דף כ') ואלו הי' קורא בפ' ר"ח בלבד דאין בו אלא ה' פסוקים כדי קריאות א' כדאמ' התם למ"ד השתא כולן בדר"ח הי' צריך לדלג שבעה פעמים ולמ"ד קרא ד' בדר"ח הי' מוכרח לדלג ד' פעמים מש"ה מתחיל מפ' דצו דכל מיעוטי בדילוג עדיף אע"ג דהשתא נמי א"א בלא דילוג למ"ד דהשתא קרא ד' בדר"ח צריך אמצעי לדלג כמו בכל ר"ח כדאמ' התם וכ"ש למ"ד השתא כולה בדר"ח צריכין ד' מהן לדלג מ"מ כל מיעוטי בדילוג עדיף ומתחיל מפ' דצו שהוא ג"כ מענינא דיומא שהרי בכל ר"ח מתחילין מפ' דצו.
אבל דיתחיל מקודם צו כדי שלא יהי' שום א' מהן צריך לדלג א"א דכיון דאינו מענינא דיומא כלל. תדע דאל"כ למה אמצעי מדלג בכל ר"ח יתחיל קודם פ' צו ואין צריך דילוג.
א"ו כיון שאינו מענינא דיומא כלל לא קרינן לי' ומוטב לקרות מענינא של יום ולדלג אבל פ' תמידין שייך לענינא של יום שבכל יום ויום מענין יום הוא שהרי קריבין בכל יום: למ"ד סדר הפטרות חוזר מאי שני ק"ל לישנא דמאי שני דהא ודאי שני דבכל ר"ח שחל בשבת מתחילין מפ' דר"ח והשתא קרא נמי לפ' דצו.
וי"ל וי"ל דכיון דבכל ר"ח בחול קורין מפ' צו אע"ג דשני האי ר"ח משאר ר"ח שחל בשבת שאינו מתחיל אלא מפ' של ר"ח ה"נ ששם נאמר עולת חדש בחדשו חדש והבא קרבן מת"ח אין זה שינוי כ"כ להכירא דפרשת שקלי': ואלו האידנא קרו ג' מענינא דיומא וד' קרו בדר"ח ק"ל מ"ט נתנו דין קדימה לענינא דיומא קודם דר"ח ובסך הקרואים נתנו תוספת מעלה לדר"ח דקורא ד' ובענינא דיומא א"ק אלא ג' ממ"נ אי חשיב לי' לר"ח תדיר אע"ג דע"ד הוא בכל שבתות השנה הא אין קורין בכל שבתות ענין חד אלא בכל שבת מענין אחר אבל ר"ת בכל חדשי השנה קורין ענין אחד א"כ לקדום ר"ח לע"ד בקריאתו דה"ל תדיר כדאמ' לקמן גבי ר"ח טבת שחל בחול ואי ע"ד חשיב לי' תדיר משום דשם ע"ד ה"ל תדיר גבי ר"ת ואלו בחר שם ענינא דיומא אזלינן לפיכך אקדימוהו.
א"כ יהי' לה מעלה יתירא במספר הקרואים נמי ומיהו י"ל מה"ט גופא כיון דאי אזלת בחר דענינא דיומא כללי ה"ל תדיר לגבי ר"ח ולגבי ענינא דיומא פרטי ה"ל ר"ח תדיר וכיון דבכלל ה"ל זה תדיר ובפרט אידך נותן לזה מעלות קדימה ולזה מעלת הקרואין. ומכל מקום אכתי ק"ל הא בכל ר"ח שחל בשבת קרו שית מע"ד וחד בדראש חודש ונתנו ב' מעלות לע"ד קדימה ותוספות קרואין וה"נ נהי דר"ח אדר שחל בשבת צריך להוסיף מנין קרואין בדר"ח יותר מא' משום דאל"כ מ"ש משאר ר"ח.
ומאי ניכ' קריא' זו לפ' שקלים הא מ"מ בב' קרואין נמי סגי ואיכא הכירא לפרשה שקלים דבשאר ר"ח שחל בשבת קורא א' בדר"ח והיום שנים. וי"ל כיון דבר"ח זה בע"כ צריך לקרות בדר"ח יותר מאחד משום שינוי להיכרא אוקמא אד' כמו בר"ח שחל בחול תדע דהא קריאה זו בכל ר"ח לא סגי בד' אלא בדילוג אליבא דרב ואע"ג דאין ראוי לדלג ש"ה משום דל"א.
והשתא בלא"ה תקשה בר"ח אדר שחל בשבת לרב האיך קורין ד' בר"ח הא השתאאפשר בלא דילוג כשתוסיף א' על מנין הקרואים לע"ד ואי משום שינוי להכירא לפ"ש הא כשקורין ב' איכא נמי שינוי דבשאר ר"ח שחל בשבת קורין בדר"ח א' והיום ב' וכ"ש בקרו שלשה והא כיון דאפשר בלא דילוג ל"ל לדלגי.
א"ו ה"ט כדפי' ביון דאפקיעת' משא' ר"ח שחל בשב' דא"ק אלא א' בדר"ח והכא לא סגי בהכי משום ש שינוי להכירא דפ"ש אוקמא אד' כשאר ר"ח שחל בחול. והא דקאמר וד' קרו בדר"ח נ"ל דדוקא בר"ח אדר שחל בשבת קאמ' רב שמתחיל מפ' דצו משום שינוי להכירא ובע"כ צריך לקרות ד' בדר"ח וכדפי' ולא סגי אם לא שיתחיל מפ' דצו אבל בחל בתוך השבת שמקדימין לשעבר וקורין פ"ש קודם ר"ח אין צריך להתחיל מפ' דצו אלא פ' של ר"ח בלבד והא איכא הכירא לפ"ש כיון שקורין פ' ר"ח היום: ולימא הא ולא בעי הך.
ואי משום דקמ"ל דר"ח קודם לחנוכה לאפוקי מ"ד בסמוך דחנוכה קודם הא מאידך דר"י דלקמן ש"מ דאפי' בר"ח טבת שחל בחול קאמר קורא ג' בדר"ח וחד בחנוכ' והתם נמי ר"י נפחא קא"ל אע"ג דמתחילה קאמ' ר"י סתם קורא ג' בדר"ח וחד בחנוכה וסתם ר"י דשמעתתא הוא ר"י בר אחי כדאמ' בפ"י דפסחי' נ"ל דאר"י נפחא גרסינן וה"נ גי' הספרי' אר' מני כוותי' דר"י נפחא מסתברא: מי גרם לד' שיבא ר"ח וכו' ק"ל כיון דהא דמקדים חנוכה לדר"ח אע"ג דר"ח תדיר הוא מטעמא דמי גרם לד' שיבא ר"ח.
מ"מ תקשה מ"ט יקראו ג' בדחנוכה ובר"ח אינו אלא א' לקרא בחנוכ' הא' תחיל' ובדר"ח דתדיר יקרו ג' דראוי' רוב הקרואים לדר"ח דיותר תדיר מדחנוכה וכה"ג נמי רביעי דר"ח יקרא בדר"ח. וי"ל דיש טעמא דא"א לקרוא בדחנוכ' אלא הראשון בלבד משום דאמרי' בפ"ה דגיטין (דף ס') אין שם לוי קורא כהן במקום לוי ודוקא באותו כהן וקורא ב' פעמים זא"ז אבל לא בכהן אחר משום פגמו של ראשון כדמפרש התם.
והשת' אם אינו קירא בחנוכה בתחיל' אלא הראשון בלבד זימנין דליכא לוי וצריך אותו הכהן לקרות במקום לוי א"כ בפעם א' יקרא בספר תורה אחת של חנוכה ובקריאות שני' במקום לוי יקרא בספר תורה ב' של ר"ח דהא משים של חנוכה ור"ח צריכין ב' ספרי תורות כדאמ' בסמוך בר"ח טבת שחל בשבת וכו' והא א"א בחד גברא לקרות בב' ס"ת משום פגמו של ס"ת ראשון כדאמ' בפ"ז דיומא (דף ס"ט) גבי כה"ג דקורא ובעשור שבחומש הפקודים ע"פ ופריך וליתי ס"ת אחרינא ויקרא ומשני משום פגמו של ראשון ואע"ג דר"ח טבת שחל בשבת מביאין ג' תורות.
תרי גברי בתרי ספרי ליכא פגמא וחד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא. וה"נ איכא למימר הכי דאי כהן זה הקורא במקו' לוי קרא בב' ס"ת איכא משו' פגמו של ס"ת א' וכיון דהיכא דליכא לוי וצריך הכהן לקרות ב' פעמים לא סגי אי לא קירא בס"ת אחרת בשל ר"ח לא פלוג רבנן ותיקנו לעולם שיקראו השנים ראשונים בס"ת אחת ואפי' במקום דאיכא לוי.
א"נ במקום דליכא לא כהן ולא לוי בכל הקוראין רק ישראלי' בלבד: וכ"ת מ"מ אמאי קורין ג' בשל חנוכה בב' סגי ועכ"פ יהי' ר"ח דתדיר שוה במנין הקרואין דשל חנוכה. י"ל כיון דא"א שיקרא בס"ת הא' אחד בלבד בשל חנוכה ועכ"פ פחו' מב' א"א מטעמא דפי' א"א לחלק הקרואין שנים לס"ת א' ושנים לפני' צריך לקרוא בס"ת אחת עכ"פ מנין הקרואין שמנינו במקום אחר דהא לכל מנין הקרואין יש טעם למנינם למה תיקנו כן כדא' בפ"ג והא לא מצינו במנין הקרואין פחות מג'.
ואי קוראין בס"ת זו ב' ובס"ת שני' ב' אין בשום ס"ת מנין הקרואין במקום אחד ובע"כ באחת מהני צריך לקרוא ג' וא' באחד וכיון דרביעי צריך לקרות בדר"ח לא סגי בשל חניכה פחות מג' דבאחד א"א מטעמא דאמרן ובשנים נמי א"א דא"כ אין כאן מנין הקרואין לא בס' ולא בשני' מש"ה קורין בשל חנוכה שלשה הפחות במנין הקרואין שתיקנו כנגד כהנים לוים וישראלי' א"נ כנגד תנ"ך אבל אי יקרא בכל ס"ת ב' ב' ליכא בשום ס"ת מנין הקרואין כנגד מי: