אור ברסלב
טורי אבן דף כ"ו

טורי אבן· רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג

דף כ"ו

דף כה

ע"א ל"ש אלא בה"כ של כפרים וכו' והא דלא אמר האי ל"ש אריש' אמכרו רחוב' של עיר ל"ש אלא של כפרי' וכו' כדאמר לה אבה"כ. י"ל כיון דרחוב אפילו לר' מנחם ב"י אין בו משו' קדושה אלא מפני שמתפללים בו בתענית אפי' דכרכים יכולין למכור דבין לטעמא שפי' התוס' הא דבה"כ של כרכים לא מצו למזבני' לי' כיון דלדעת רבים נעשה חמירא קדושתו ואינו יכול למכרו הא רחוב אין עיקר עשייתו לצורך תפילה אלא לצרכי חול של בני העיר לפיכך לא חמיר קדושתו ומצי למזבני לי' ועוד כיון שאין מתפללין שם אלא באקראי בעלמא בתעני' ל"ל דלדעת רבים נעשו דלא פסיקא לי' דמיקלע רבים מעלמא ביום התענית משא"כ בה"כ שמתפללין בו תמיד בכרכים דשכיחי רבים נעשו נמי ע"ד בין לפי' ב' של תוספ' משום דרבים נותנין לבניינו ובשאר צרכיו אין בני העיר לבדם בעליו גבי רחוב אלא בני העיר לבדם כיון שעיקרו לצרכם נעשו ולאו לתפילה.

ועי"ל דמש"ה ל"א למילתי' ארחוב משום דיחידאי היא ורבנן פליגי עלי' וס"ל רחוב אין בו משום קדושה לפיכך א' למילתי' אבה"כ שכ"ע מודים בה: אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד. פי' רש"י משום דבית של קוד' הוא וגבי נגעים ובא אשר לו הבית בעינן וק"ל דבפ"ק דיומא (דף י"ב) לא פי' כן אלא משום דכשקנה דוד הגורן מארונה היבוסי גבה הכסף מכל שבט ושבט כדאמר בסיפרי ובשחיטת קדשים משמע מטעם הואיל ואין מיוחד לשם שבט אינו מטמא: הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמא ואמאי הא דכרכי' הוי ק"ל האי מ"מ אפילו בשל כרכים אא"ל דאין מטמאין בנגעי' אא"כ אין להן בית דירה לשום אדם אבל ביש בהן בית דירה מטמאין והכי אמר בפ"ק דיומא (דף י"א) דתניא התם בה"כ מטמא בנגעים ופריך והא תניא יכול בה"כ ובה"מ מטמאים בנגעים.

ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצאו אלו שאין מיוחדין לו ומשני ל"ק הא ר"מ והא רבנן דתניא בה"כ יש בה בית דירה לחזן הכנסת חייב במזוזה ושאין בה בית דירה ר"מ מחייב וחכמי' פוטרין ואב"א הא והא רבנן ול"ק הא דאית בה בית דירה הא דלית בה בית דירה. אב"א הא והא דלית בה בית דירה והא דכרכים והא דכפרים אלמא הא דמחלק בין כרכים לכפרי' אינו אלא בדלית בה בית דירה דכה"ג דכפרים מטמא וכרכים לא.

אבל בדאית בהן בית דירה אפי' דכרכי' מטמא והשתא מאי פריך והא בתי כנסיות מטמא הא דכרכים הווי מאי קושיא דמיירי מבה"כ שיש בהן בית דירה דאפי' דכרכים נמי מטמא ודוק הכי אני ל"ש אלא מקו' מקדש בלבד אע"פ שיש בה ב"ד דבמקדש נמי היו כמה ב"ד כדאר"י גופי' בפ"ק דיומא (דף י) והלא כמה לשכות שהי' במקדש שהי' להם ב"ד אבל בה"כ ובה"מ דכוותי' שיש להן ב"ד אע"ג דכרכים הוא אפ"ה מטמא ובחי' למס' יומא אכתוב עוד בזה: ע"ב ואפי' למ"ד הזמנה מילתא היא וכו' אבל הכ' כטווי לאריג דמי.

ק"ל דמשמע דהאי פלוגתא דהזמנה אי מילתא היא או לא שייך נמי בבה"כ וליבני משום דה"ל כטווי לאריג הוא דשרי למ"ד מילתא היא אבל היכי דדמי לאריג לא ודוקא למ"ד מילת' היא אבל למ"ד לאו מילת' היא ש"ד וה"נ משמ' גבי גבו והותירו ואמאי הא כיון דבה"כ עצמ' קדושה דגופ' היא ולא מכשירי ותשמישי קדוש' ככל הני דחשיב בשמו' דלוסקמי ספרי' וכו' משמע ודאי דכ"ע מודו דהזמנ' מילת' היא בדב' שגופו קדש והא בפ' נ"ה (ד' נ"ז) ס"ל לאביי דהזמנ' מילת' היא ונ"ל מעגל' ערופ' דמיתסרי בהזמנ' ורב' ס"ל דלאו מילת' היא ונ"ל מע"ז דל' מיתסרי בהזמ' ואמ' רב' מ"ט ל"ג מע"ע א'לך רבא משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי ע"ע דגופ' קדוש' ומשמ' דבדבר שהיא גופה קדושה מודה רבא דדמי לע"ע דהיא גופה קדושה דהזמנה מילתא היא ומיתסרא בהזמנה וכיון שכן בה"כ שהיא גופה קדושה יהי' מיתסרא נמי בהזמנה לכ"ע מיהו למה שפי' התוס' שם ניחא שהקשו אהא דפריך ורבא מ"ט לא גמר מע"ע האמר ר"י בפ' או"ב דע"ע עריפותה אסרתה ורבא פסק כר"י בר מג'.

ותי' דה"ק מ"ט ל"ג מע"ע לטעמי' וכיון שכן אין הזמנה אוסרות אפי' בדבר שגופה קדושה דהא ע"ע גופה קדושה ואפ"ה הזמנה לאו מילתא היא אלא עריפה אוסרתה ובמ"א יתבאר יותר: מתנה פליגי בה ר"א ורבינא חד אסר וחד שרי ק"ל הא ודאי משמע דר"א אוסר ורבינא שרי וכדאמ' בפ"ז מחולין (דף צ"ג) בכל הת"כ רבינא לקולא ור"א לחומרא והלכתא כרבינא לקולא לבר מהני תלת דהתם וה"נ אמר בפ"ז דפסחים (דף ע"ו) ואלו בפ"ק דב"מ (דף ט"ו) גבי גזלן שמכר שדה גזולה וחזר ולקחו מבעלים ראשונים דאמר מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וקנה הלוקח ואמר התם נפלה לו בירושה ירו' ממילא היא ולא איהו קא טרח אבתרה יהבא נהלי' במתנה פליגי בה ר"א ורבינא ח"א מתנה כירושה דהא ממילא וח"א מתנה כמכר דאי לאו דאטרח וארצי קמי' לא הוי יהב לי' מתנה להכי טרח וארצי קמי' כי היכי דליקו' בהמנותי'.

וכיון דרבינא לקולא בכ"מ הא וודאי רבינא קא' התם דמתנה כירושה דממילא ולא קנה לוקח דקולא בד"מ הוי שלא להוציא מיד המוחזק דמש"ה פסקו התם המפ' דמתנה כירושה ולא מפקינן ממונא מחזקת הגזלן ועל הלוקח לה"ר שנתכוון להעמידו בידו והשתא קשיי' אהדדי דהא ר"א דמחמיר בכ"מ בע"כ ס"ל הכא דמתנה לאו כמכר ואסור והתם דמתנה לאו כמכר הוי לקולא בע"כ א' מתנה כמכר לחומרא לגזלן המוחזק וקנה הלוקח וה"נ קשה אדרבינא דהא רבינ' דמיקל בכ"מ בע"כ א' הכא מתנ' נמכר לקולא ושרי והתם דאי מתנ' כמכר הוי חומר' לגזלן המוחזק וקנה לוקח בע"כ התם מתנה לאו כמכר אלא כירוש' דממילא ול"ק לוקח והשתא קשיא דר"א אדר"א ודרבינא אדרבינא: $$ציור בספר$$ דף כז ע"א אבל אם מכרו תורה ל"י ספרים איבעי להו מהו למכור ס"ת ישן כתב הרז"ה בס' המאור בש' הר"א הא מתני' קשי' רישא אסיפא דכולה רישא ש"מ כיון דלא מעלין אסור אבל סיפא דקתני א"מ תור' ל"י ספרים ש"מ דל"ב עיולי וכיון דקשי' ריש' אסיפא ליכ' למשמע מינ' אי מעלין דווק' אי מורידין דוק' אלא מדא' לקמן בענין ס"ת כיון דלא קמעלי לי' אסור אלמא מעלין דוקא אלו דבריו מ"מ דיוק' דריש' וסיפא דקשיא אהדדי צריך ליישב ונ"ל דרישא ודאי מעלין דווקא כדמוכח דאמר בענין ס"ת לקמן.

מיהו ה"מ דמעלין פעם ראשון במכירה ראשונה כגון מכרו רחוב לוקחין בדמיו בה"כ אבל אם חזרו ומכרו הבה"כ שלקחו בדמי רחוב א"צ עילוי לקנו' בדמיו תיבה. והא דתנן בה"כ לוקחין תיב' ל"מ בה"כ שלקחו בדמי מכירות רחוב אלא בבה"כ הבא בקדושת גופה שגבו לצרכה ובנו או לקחו בה"כ וכן כל הני דחשיב כגון תיבה מיירי בגבו המעו' לצורך תיבה מתחיל' ולא שבאו המעות מדמי בה"כ שמכרו ולקחו בדמיו תיב' וכן מטפחת לוקחין ספרים ספרים לוקחין תורה בכה"ג מיירי בהוקדש הדמים תחילה לצורך קדושה זו ולא שבא מקדושה אחרת שלמטה ממנה: ולמאי דפי' מתני' לאו בחדא מחתא מיירי מכרו רחוב לוקחין בה"כ חזר ומכרו פעם ב' בה"כ לוקחין תיבה חזר ומכר לתיבה לוקחין מטפחת וכן אם חזר פעם ד' ומכרו למטפחת לוקחין ספרים מכרו פעם ה' ספרים לוקחין תורה אלא מילי מילי קתני וכולה בקדושה ראשונה מיירי ולא בבא מכח קדושה אחרות שלמטה ממנה וסיפא דקתני אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים אתורה דמיירי בה רישא קאי דבאה מכח ספרי' כדתני ספרי' לוקחין תורה ואתורה זו שנלקחה מדמי ספרים קא' שמכרו פעם ב' ל"י ספרים וכן ספרים ל"י מטפחת אספרים דרישא קאי שבאה מכח מטפחת כדתני מטפחת לוקחין ספרים וה"נ מטפחת לא יקחו תיבה אמטפחת דרישא קאי הבא מכח תיבה וכן תיבה לא יקחו בה"כ אתיבה דרישא קאי הבאה מכח בה"כ וכן בה"כ לא יקחו רחוב אבה"כ דרישא קאי הבאה מכח רחוב כדתני בני העיר שמכרו רחוב' ש"ע לוקחין בדמיו בה"כ וכיון דסיפא במכיר' ב' מיירי מש"ה א"מ להחזירו לקדושה א' כגון אם קנה מדמי רחוב בה"כ א"א לקנות במכירה ב' רחוב דלא גרע ממכירות רחוב בפ"א דא"א לקנות מדמי רחוב רחוב דהא בעי עיולי אבל מדמי בה"כ זו שנקנו בדמי רחוב כמו שבמכירה ראשונה הי' יכול לקנות מדמי רחוב בה"כ דהא איכא עיולי ה"נ במכירה ב' דבה"כ יכול לקנות בה"כ כיוצא בה הואיל ואיכא עיולי אקדוש' קמא שבאו אלו מכחו ולמאי דפי' ניחא מאי דק"ל הא דא' בכ"מ מעלין בקודש וא"מ א"מ ל"ל דהשתא לעיולי חייב כ"ש דא"מ.

די"ל דכולה חדא מילתא היא וה"ק מעלין בקודש דבעי עיולי דווקא ולבתר דהעלה הקודש לקדושה חמורה מקמייתא אם מוציא מקדושה זו לקדושה אחרות אין צריך עיולי ובלבד שא"מ ובמאי דפי' ניחא דהא יש להקשות כיון דא"מ הוא אזהרה שאין להוריד והא דאמ' מעלין בקודש הוא צווי כיצד יעשה דבעי עיולי הל"ל קודם לאזהרה דא"מ ואח"כ ליתני כיצד יעשה והל"ל הכי א"מ בקודש אלא מעלין.

ולמאי דפי' דכולה חדא מילתא היא וא"מ אמעלין קאי דלבת' דמעלין בקודש מעתה א"מ כלומ' שוב אין קפידא אלא אהורדה אבל עיולי ל"צ א"ש. והא דמיבעי' מהו למכור ס"ת ישן ליקח בה חדש אס"ת דעלמא קאי שבאה ע"י קדושת עצמה ולא מדמי קדושה אחרת דמיירי בה מתני': וכ"ת א"כ איך רצה למיפשט ממתני' דתורה בתורה ש"ד מטעמא דליכא עיולי אתורה הא בגוונא דמיירי סיפא דמתני' דבאה מקדושה אחרת נמוכה מנה אפי' קדושה אחרת מהני דמתני' מותר לקנות בדמיו קדושה כיוצא בה אע"ג דאיכא לעיולי אבל בעיין דתורה בתורה דמיירי בקדושות גופה ולא באה מקדושה אחרת לא תיפשט מיני' י"ל דהא דקאמר ספרים הוא דלא הא תורה בתור' ש"ד לאו מחדא עני נא מיירי מכה"ג דקא' מתני' דספרים לא דייקינן מיני' לבעיין הא תורה בתור' ש"ד דא"כ אין לו ענין לבעיין דמבעי' לן בתורה שלא באה מקדושה קלה אחרת אלא מקדושות גופה אלא הכי דייק דהא ע"כ כולה סיפא דמתני' דאבל מכרו תורה וכו' לגופה ל"צ דפשיטא דא"מ אפי' בשבאה מקדושה א' נמוכה הימנה אפ"ה אין חוזר ומוריד אותה במכירה ב' לאהדורי אותה לקדושה אחרת קלה דהשתא במכירה א' שלא באה עדיין לקדושה אחרת חמורה ממנה אסור לקנות בדמי' כיוצא בה כ"ש במכירה ב' שבאה כבר לקדושה חמורה מראשונה שאסור להחזירה לקדושה הראשונה הקלה א"ו הא דתני דאין מורידין אותה לדיוקא דידה איצטריך דווקא להוריד אסור הא לכיוצא בו שרי וא"כ הא דתנא מכרו תורה ל"י ספרי' נמי קמ"ל משו' דיוקא דידה דהא תורה בתורה והיינו בתורה שבאה מקדושה נמוכה ממנה דבהכי מיירי כולה מתני' ש"ד ומיני' דתורה בתורה כגוונא דבעיין שלא באה מקדושה אחרת נמוכה אלא מקדושת עצמה לאו ש"ד.

ולהאי פי' רנה לפשוט לבעיין לחומרא והא דקאמר ספרים הוא דלא הא תור' בתור' ש"ד אהאי גוונא תורה דמיירי סיפא דמתני' קאי שבאה מקדושה א' נמוכה. והכי פירושא ספרים הוא דלא הא תורה בתורה ש"ד כלומר האי בבא דסיפא לגופה ל"ל אלא לדיוקא ובע"כ הא דקא' תורה לא יקחו ספרים נמי להאי דיוקא איצטרי' דאבל תורה בתורה פי' תורה זו שבאה מכח קדושה אחרת נמוכה ש"ד וממילא ש"מ דבתורה שבאה מקדושות גופה דתורה בתורה לא.

דאס"ד אפי' תורה בתורה ש"ד. השתא הא דתני במתני' תור' שבאה מקדוש' אחרת דלא יקחו ספרי' ל"ל דאי משום הא גופא פשיטא וכדפי' ואי משו' דיוקא מאי אריא תורה זו שבאה מקדושה אחרת אפי' באה מקדושת עצמה כיון דליכא עיולי נמי ש"ד.

וא"כ צ"ל לא לגופה ולא לדיוקא ול"ל דתנא כלל להא דתורה לא יקחו ספרים. א"ו תור' הבאה בקדושת גופה בתורה אסו' והשתא הא תורה לא יקחו ספרים דמתניתין דמיירי מתורה הבאה ע"י קדושה אחרת משום דיוקא איצטריך דבתורה ש"ד אע"ג דתורה אחרת שבאה ע"י קדושת עצמה אפי' בכיוצא בה אסור.

והשתא קמ"ל בהאי בבא דתורה לא יקחו ספרים דומיא דכל הני דסיפא דקמ"ל משו' דיוקא דידהו דהואיל ובאה מקדוש' א' שרי בכיוצא בהן ודחי מתני' דעבד וא"כ פשיטא דתורה בתורה ש"ד. לא מבעיא בכה"ג דמיירי מתני' בתודה הבאה מקדושה אחרת.

אלא אפי' בתורה הבאה מקדושות עצמה נמי מילתא דפשיטא היא דאם עבר ומכר כבר שיקחו תורה שאם לא מאי יקחו דהא ליכא לעיולי ומהשתא בע"כ האי בבא דאם מכרו תורה לא יקחו ספרים כדי נסבה ולא לגופה ולא דיוקא דידה איצטריך אלא אגב קתני לה איידי דבשאר קדושות דמתני' מהא בא דספרי' לא יקחו מטפחת דאיצטריך משום דיוקא דידהו תני להו נמי דתורה לא יקחו ספרים הואיל דברישא תנא לה בהדי הנך דמיירי בקדושה שבתחילה: עוד אני אומ' אפי' אם תרצה שלא לדייק כל כך ותפרש הא דקאמר ספרים הוא דלא הא תורה בתורה ש"ד כפשוטו דאבעיין קאי הא תורה בתורה ש"ד.

דש"מ דכולה בבא דסיפא לא מיירי מבאה מקדוש' אחרת דווקא ודיוקא איצטרי' לי' דבכל הני א"מ דווקא מ"מ היינו למאי דס"ד דאיכא למיפשט ולדייק ממתני' הא תורה בתורה ש"ד. דהשתא אפשר לומר דסיפא לאו ארישא קאי ובבאה מקדושה אחרת מיירי בכל הני דסיפא אלא בבאה מקדושת עצמן איירי ומ"מ ל"ק דיוקא דרישא וסיפא אהדדי והא דנקט בכול' בבי דסיפא דא"מ דמשמע דבכיוצ' בה שרי וברישא בעי עיולי דווקא די"ל דבסיפא קמ"ל תורה לא יקחו ספר ים משים דיוקא דתורה בתורה הואיל וליכא עיולי ש"ד.

ואיידי דתני בבבי זו הורה לא יקחו ספרים בהני דא"מ תני נמי בשאר כל הני דסיפא בכה"ג דא"מ. אע"ג דכולהו חוץ מתורה בכיוצא בהן נמי אסור הואיל ואיכא בהו עיולי אבל לבתר דמשני מתני' דיעבד וא"כ ליכא למיפשט מיני' מידי דתורה בתורה ש"ד מהשתא ודאי דלא תקשה דיוקא דרישא וסיפא אהדדי בע"כ צ"ל כדפי' דכולהו בבי דסיפא ארישא קאי ומיירי כולן בבאה מקדושה אחרת נמוכה הימנה: אלא לאו שגבו והותירו טעמא דהתנו.

ק"ל מאי ס"ד דאביי דבגבוהותירו נמי בעי התנו הא אע"ג דס"ל לאביי בפ' נגמר הדין (דף מ"ז) הזמנה מילתא היא הא א' לעיל ליבני אוזפינהו אסור הני מילי בעתיקתא אבל בחדתא ל"ל בה ואפי' למ"ד הזמנה מילתא היא ה"מ כגון האורג בגד למת אבל הכא כטווי לאריג דמי וליכא למ"ד ב"ש מעות שגבו שרחוק טפי לקדוש' בה"כ מליבני דודאי הזמנה לאו מילתא היא והאיך ס"ד דאביי אפי' גבו והותירו בעי התנו ואומר אני דכאן צריכין אנו לדברי התוס' דפריך התם מהא דתנן מותר המתי' למתים מותר המת ליורשיו אלמא הזמנה לאו מילתא היא הקשו התוס' אי בגבו מעות טווי לאריג מי איכא למ"ד ואי בגבו בגדים איך קא' ר"נ התם יעשנו דימוס על קברו הא א"א לקנותו דאסו' בהנאה כההוא איצטלא דמילתא דפרסוה אמיתנא בפ"ז דיבמות (דף ס"ו).

ותי' מעות עדיפא מטווי לאריג משום דחזי למיקני בה כל מילי והשתא אביי שר"ל גבו והותירו בעי' התנו לטעמי' אזיל דס"ל התם הזמנה מילתא היא. ואע"ג שהתוס' תי' שם עוד בע"א דפרסוהו שאני בכאן בע"כ מוכח כתי' ראשין דמעות עדיפא וכ"ת א"כ תקשה לרבא דא' גבו והותירו מותר והא רבא אמתני' דוכן במותריהן קאי ואכל הני דקחשיב במתני' קאמר וכן מותריהן והא בהני איכא מקצתן שהן עצמן קדושין ואינן תשמישי מצוה וקדושה כגון תורה וספרים והרי בדבר שבקדוש' ודאי הזמנה מילתא היא לכ"ע דניליף מעגלה ערופה שהיא עצמה קדושה ונאסרת בהזמנה דהא טעמא דאורג בגד למת אינו נאסר בהזמנה היינו משום דיליף לה ממשמשי ע"ז דאין נאסרין בהזמנה דמשמשין ממשמשין עדיף ולא מעגלה ערופה דהיא גופה קדושה אבל בדבר שגופו קדוש אפי' לרבא בע"כ הזמנה מילתא היא מעגלה ערופה וכמש"ל והשתא אי אמרת שבגבו מעות עדיף מטווי לאריג ולמ"ד הזמנה מילתא היא אסור א"כ גבו מעות לגוף קדושה כגון תורה וספרי' והותירו כיון דלכ"ע בגוף הקדושה הזמנה מילתא היא גבו והותירו אמאי מותר וי"ל למאי דפי' התו' התם דלרבא ס"ל דע"ע דאע"ג דגופה קדושה עריפתה הוא דאוסרתה ולא הזמנה ע"כ בגוף קדושה נמי הזמנה לאו מילתא היא: מימי לא עשיתי קפנדריא כו' וכ"ת מאי רבות' דידי' הא מדינא אסו' י"ל דמיירי בגוונא שיש היתר כגון שהיתה שביל מעיקרא.

א"נ שנכנס על מנת שלא לעשות קפנדריא. א"נ בנכנס לבה"כ להתפלל.

למאן דגרם לקמן (דף כ"ח) דמותר לעשות קפנדריא מיהו למאן דגרס לקמן הנכנס לבה"כ להתפלל מצוה לעשות קפנדריא בע"כ מהאי לא מיירי ר"א כיון דמצוה הוא והא דקא' ולא פסעתי על ראשי עם קדוש אע"ג דאיסורא איכא כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ז') מנין לדיין שלא יפסיע על ראשי עם קודש שנא' לא תעלה במעלות וסמיך לי' ואלה המשפטים.

י"ל כדאמ' בפ"יב דיבמות (ד' ק"ה) גבי ר"י בר יוסי מי שצריך לו עם קדוש יפסיע על ראשי ע"ק ובסוף פ"ג דהוריות (דף י"ג) אמרינן תלמיד חכה ובני ת"ח בזמן שרבים צריכים להן מפסיעין על ראשי העם ור"א רבים היו צריכין לו ומדינא היה שרי אפ"ה החמיר על עצמו והא דקא' ולא נושא כפיו בלא ברכה אע"ג דכהן מברך קוד' נ"כ כדאמרי' בפ"ז דסוטה (דף ל"ט) שמא מתחילה לא תיקנו ברכה קודם נ"כ ור"א הוא דתיקן לברך דהרבה מצות מצינו שאין טעונין ברכה וכן נראה קצת שם בפ"ז דסוטה דמ"ל להא דשאלו את ר"א ושאל הגמ' מאי מברך משמע דמדר"א אתיא לן דנ"כ צריך לברך: ולא אכלתי מבהמה שלא הורמה מתנותי' דאר"א אר"י אסור כו'.

ובפ"י דחולין (ד' קל"ב) גרסינן בהא מימרא ובאידך דהאוכל מבהמה שלא הורמה מתנותי' כאלו אוכל טבלים דרבה בב"ח אמר משמי' דר"י ושם פי התו' דטבלים ממש קא' דמתנות ילפינן נתינה נתינה מתרומה בפ' ראשית הגז (דף ק"לו). וק"ל דהא התם אמ' הכי בהמת השותפי' חייבת במתנות ור"א פוטר דיליף נתינה נתינה מתרומה ומהאי גזירה שוה נ"ל לר"א דמתנות אין נוהגין בח"ל כתרומה ורבנן ל"ל גזירה שוה זו ומחייבי' מתנו' בח"ל והא סתם משנה דלא כר"א דתנן התם הזרוע והלחיי' והקבה נוהגין בארץ ובח"ל ותנן (דף קלב) השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנו' והמשתתף עמהן צריך שירשום משמע אבל משתתף עם ישראל חייב והיינו דלא כר"א והא ר"י ס"ל בכ"מ הלכה כסתם משנה והאיך יליף גז"ש זו נתינה נתינה מתרומה דמתנו' טובלין והיינו כר"א ולפ"ז אין נוהגין בח"ל ובשל שותפין ודלא כסתם משנה ודרך הגמ' בכ"מ להקשות ומי אר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה אע"ג דכמה פעמים משני הגמ' אמוראי נינהו ואדר"י מ"מ ה"נ ה"ל להגמ' להקשו' ולשנויי הכי וכ"ש לגי' דהת' דרב' בב"ח אמרה (משני) [צ"ל משמי'] דר"י והא רבב"ח הוא דא' משמי' דר"י הלכ' כס"מ כדא' בפ"ג דחולין (דף מ"ג) והשת' קשה דר"י אדר"י $$ציור בספר$$: ועק"ל הא אמ' בפ"ו דיבמו' (דף ס"ג) אמרו לר"י אתו חברי לבבל גזרו על הבשר ואר"י מפני המתנות פי' מפני עון שאין בני בבל נותנין מתנות אלמא ס"ל לר"י דמתנות נוהג בח"ל ש"מ דלא יליף נתינה מתרומה א"כ ה"ה נמי דאין טובלין כתרומה כיון דלא יליף להו מתרומה הילכך נ"ל דוודאי לכ"ע מתנו' אין טובלין ואפי' לר"א דיליף נתינה נתינה מתרומ' להא מילתא לא גמר דהא ל"ד לתרומה דאינו מבוררת בתוך הכרי קוד' קריאת השם אבל מתנות הא מבוררין ועומדין וניכרין בפ"ע מתוך שאר בשר והא אפילו בטבל בכה"ג סגי ויוצא מידי טבל בנותן עיניו מצד זה לתרומה ואוכל מצד אחר כדאמרינן בכ"מ ואע"ג דאינו מפריש בקובע מקום בעלמ' סגי כיון שמבורר התרומה והמעשר בתוך הכרי והכא גבי מתנות הא מבוררין מעצמן וניכרין בתוך שאר הבשר לפיכך אפי' אי מדמית להו לתרומה הא תרומה בכה"ג דומיא דמתנות במברר התרומה מתוך הכרי אף ע"ג שלא הפריש עדיין יצא מידי טבל הילכך במתנות לכ"ע איו בהן משום איסור טבל והא דאר"י אסו' לאכול כו' אינו אלא מדרבנן ודקא' כאלו אוכל טבלי' רבנן גזרו עליו שיהא כאוכל טבל וכדאמר בפ' ט"ז דשבת (דף קי"ג) גבי אוכל אדמה כיון דמלקי גזרו רבנן עליה כאוכל שקצים ורמשי'.

ונ"ל דהאי ולית הילכתא כוותי' ר"פ גופי' מסיק לה דאל"כ מאי רבותי': והאמר ר"י כל ת"ח כו' ואע"ג דכהן מצוה מה"ת לקדשו בכ"ד שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון כדנפקא לן בפ"ה דגיטין (דף נ"ט) ה"נ ת"ח יש לו דין כהן בהא כדאמר בפ"ח דנדרים שרי לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אני שרי לי תגרא ברישא.

שנאמר ובני דוד כהנים מה כהן נוטל חלק בראש אף ת"ח כן וכיון דאיתקש לכהן משו' כבוד תורה עדיף משאר עשה כדא' בפ"ד דשבועו' (דף ל') ר"י הוי ידע לי' סהדות' למר זוטרא אתו לקמי' דאמימר אתבינהו לכולהו א"ל ר"א והא' עולא מחלוקת בב"ד אבל בעדי' דברי הכל בעמידה א"ל האי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף וה"נ תנן בספ"ג דהוריות ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה.

ונ"ל הגמ' מדכתיב יקרה הי' מפנינים ומשמע התם דלכל מילי קדים. וכמ"ש בחי' שם: אל תקרא משנאי.

ק"ל והא אמר בפ"ק דקדושין (ד' י"ב) הרב שמחל על כבודו כבודו מחול משו' דתור' דילי' היא דכתיב ובתורתו יהגה ואע"ג דס"ל לר"י התם דאין כבודו מחל ור"י א"ל דכוותי' ס"ל מ"ח מאי פריך אר"פ דילמא ס"ל כמ"ד דכבודו מחל מיהו בהא י"ל מדא' מימי לא ברכתי לפני כהן משמע דלפני שאר כל אדם בירך ולא מחל ע"כ ש"מ דס"ל דאין כבודו מחול ובע"כ הא דלא בירך לפני כהן משום עשה דוקדשתו והא אר"י כו' אלמא עשה דכבוד התורה עדיף משל כהן.

מ"מ ק"ל דהא מסקנא דשמעתא התם כמ"ד דרב שמחל ע"כ כבודו מחל ודוחק לאוקמי מילתא דר"י דלא כהילכת' ול"ל דדוקא בצנעה כבודו מחל אבל בפרהסיא לא דהתם מוכח דאפי' בפרהסיא נמי גבי ר"ג ורבא דהוו משקי בהילולי ומחלי על כבודם והא הילולי פרהסיא הוא ואפ"ה מחלי על כבודם.

וי"ל דאע"ג דהרב רשאי למחול על כבודו הני מילי כגון בקימה והידור רשאים למחול עליהם כיון דתורה דילי' היא אבל לחת כבודו לאחר אם הוא ע"ה כבודו לאחר לא יתן דאיכא משום משנאי. כדפיר"שי שגורם לבני אדם לשנאתו שהרואה ת"ח שפל לפני ע"ה אומר אין נחת רות בתורה ואיכא זלזול לכבוד התורה ולומדיה וכה"ג כתב הריב"ש בתשו' סימן (ר"ך) בשם הראב"ד דאע"ג דהרב שמחל ע"כ מחל דתורה דילי' היא היינו במידי דלית בי' בזיון אלא באותן דברים שחייב אדם לנהוג כבוד לרבו מחמת תורתו כגון לעמוד מפניו וכיוצא בזה יכול למחול אבל על בזיונו אינו יכול למחול אדרבה אסור למחול דהתורה מתבזה בכך ודמי למאי דאמ' התם האב שמחל ע"כ כבודו מחול דל"ל שהאב יכול למחול לבן לומר לו דברי חרופי' וגידופי' והיינו דאמר בפ"ג דיומא דת"ח צריך שיהא נוקם ונוטר כנחש: ויש לי להביא ראי' מהא עובדא דאמימר דאותבינהו לכולהו משום דהאי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף ואמאי הל"ל למחול על כבודם כדי לקיים אידך עשה ועוד דאס"ד דיכול למחול ע"כ אפי' במקו' בזיון אין בדין שעש' דכבוד תורה תדחה לעשה אחרת כדאמרי' בפ"ג דכתובות (דף מ') גבי אנוסה דתנן נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראוי' בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי' ובגמ' פריך ניתי עשה ונדחה ל"ת ומשני היכי אמרי' ניתי עשה ונדחה ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפש' לקיומה לעשה אבל הכ' אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל ופי' התוספו' וכיון דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה אפי' אמרה בעינא לי' לא חשיב עשה לדחות דל"ד למילה בצרעת אלמא אע"ג דעשה אלים למדחי ל"ת אפ"ה היכי דאפשר לבטל העשה ע"י מחילה אפי' לא מחלה לא אלים למדחי לל"ת ה"נ אע"ג דעשה דכבוד התורה אלים משאר עשה א"א דיכול הרב למחול ע"כ אפי' במקום בזיון לא הי' דוחה לעשה אחר.

ולא מבעיא לפי' ריב"א רפ"ה דפסחי' (דף נט) גבי הא דאמר התם אתא עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה שאין בו כרת דמיירי דווקא בענין דבעידנא דמעקר עשה דהשלמה מקיים לעשה דפסח. אלמא ס"ל דאין כח בעשה החמור לדחות עשה הקל אלא בכה"ג דעשה דוחה לל"ת דתקשה הא.

אלא אפי' ר"י התם בתוספו' דעשה דחמיר דוחה לעשה הקל אע"ג דלא מקיים החמור בעידנא דמעקר הקל מש"אכ בעשה הדוחה לל"ת דבעינן דווקא בעידנא דמעקר הלאו מקיים העשה אלמא גדול כח עשה החמור לדחות לעשה הקל יותר מעשה הדוחה לל"תותאמר ה"נ כיון דעשה דכבוד התורה עדיף ואלים משאר עשה אע"ג דאיתא במחילה ובכה"ג אין עשה דוחה לל"ת מ"מ עשה החמור דוחה לעש' הקלה בכה"ג נמי.

הא ליתא שהרי אין עשה חמורה דוחה עשה ול"ת קלה כדמוכח בשילהי מס' חולין (דף קמ"א) דדרש שלח תשלח אפי' לטהר את המצורע ופריך ל"ל קרא הא אין עשה דוחה לעשה ול"ת דשלוח הקן ודחיק הגמ' בכמה גוונא לאוקמי לשילוח הקן אעשה לחוד וה"א דאתא עשה דמצורע דחמיר משום שלום בית דאסור בתשמיש המטה דאפילו השם שנכתב בקדושה נמחק על המים בסוטה מפני שלום בית וה"א דידחה לעשה דשילוח הקן קמ"ל דלא ומדדחק הגמ' לשילוח הקן על עשה לחוד מש"ה איצטריך קרא למעוטי דאין עשה דמצורע החמור דוחה אותה הא היכי דשילוח הקן הוא בל"ת ועשה ל"צ למעוטא דפשיטא דאין כח בעשה החמור לדחות ל"ת ועשה אע"ג דקילא אלמא אלים כח עשה ול"ת קלין מעשה לחוד החמור.

ואפ"ה עשה ול"ת דאיתנו במחילה נדחין אפי' מפני ל"ת לחוד כגון באנוסה שאינה ראויה לבא בישראל דאינו אלא בל"ת לחוד אלים כולי האי לדחות אפי' לעשה וצ"ת דלו תהי' לאשה הוא עשה ול"ת דל"י לשלחה. אלמא מפני קילותא דעשה ול"ת הללו הואיל ונתנו למחילה ל"ת לחוד אלימא מהן לדחותן אע"ג דאין כח זה בעש' החמור לדחות לעש' ול"ת.

כ"ש עשה הניתן למחילה שאפי' עדיפא אפ"ה מה שניתן למחיל' גרע כח העדיפותא והחומר שבה שהרי החמור שבה אין כח להעדיפה מעשה ול"ת ואלו הגרעון שבה מפני שניתן למחילה גריע טפי שאפי' אי הי' עמה ל"ת נידחת מפני ל"ת גרידא כ"ש דעדיפתא דידה לא מהני לדחות לעשה אחרת דהא מצד המעלה שבה לא אלימא לדחות העשה ול"ת וכח הגירעון מורידה שאפי' עשה ול"ת שניתן למחילה נידחן אפי' מפני שאר ל"ת גרידא והשתא אי כבוד הרב אפי' במקום בזיון כבודו מחול אע"ג דעשה דכבוד התורה עדיפא הא גירעון שבה שניתן למחילה מגרע כח העדיפותא ואינו ראוי לדחות עשה אחרינא.

א"ו במקום בזיון ל"א הרב שמחל ע"כ כבודו מחול והואיל ולא ניתן למחילה מש"ה אמ' עשה דכבוד תורה עדיף והא בזיון הוא לעמוד לפני הב"ד: ונ"ל עוד ראי' לדבריו מדאמ' ר"פ הנחנקין (דף פ"ד) רב לא שביק לברי' למשקל לי' סילויא מר ברי' דרבינא לא שביק לברי' למיפתח לי' כוותא דילמא חביל וה"ל שגגו' איסור ואי האב יכול למחול על בזיונו א"כ ה"ה על הכאותו נמי יכול למחול א"כ למה לא שבקו לבניהם למיפתח כוותא ולמשקל סלויא ה"ל למחול ע"כ.

א"ו כל כה"ג שהוא דרך בזיון אין כבוד האב מחול וה"ה לכבוד הרב והא דפריך התם א"ה אחר נמי ומשני אחר שגגות לאו בנו שגגות חנק אע"ג דאחר יכול למחול על הכאתו כדמוכח בספ"ד דב"ק (דף צ"ג) הא דפריך א"ה אחר נמי היינו בסתמא היכא דלא מחל בהדיא מיהו ק"ל דאמ' בפ"ק דקדושין (דף לב) רב הונא קרע שיראי באנפי' רבה ברי א' איזיל אחזי אי רתח אי לא רתח ופריך דילמא רתח ועבר אלפני עור ופירש"י ודילמא רתח ואמ' לאבוה מידי בריתחי' ומשני דמוחל לי' ליקרא אלמא אפי' לענין בזיון כבוד אב מחול.

ואולי י"ל דכבוד הרב שאני דכבודו גדול משל אב מש"ה במקום בזיון אינו יכול למחול על כבודו: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע וכו' ואע"ג דאסור להסתכל בדמות אדם רשע מ"מ אי אפשר לרוב עולם לזהר בזה והיינו רבותא דידי' והא דא' ר"א עיניו כהות ויליף לה מיצחק ודאי יצחק טעה וסבר שעשו צדיק גמור הוא כדאמ' בב"ר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו שהי' צד את אביו בדברי פיו שהי' שאלו אבא כיצד מעשרין אח התבן וסבור אביו שהוא מדקדק במצות והא דאמ' בפ"ק (דף ו) אמ' יצחק לפני הקב"ה יוחן עשו א"ל רשע הוא היינו לאחר שהכהו עיניו הודיעו לו זה תדע שהרי אחר שכהו עיניו רצה לברכו אלמא עדיין החזיקו בחזקות צדיק: והא דמשני הא והא גרמא לי' ק"ל דא"כ היכא יליף מיצחק דעיניו כהות כיון דהתם הי' גרם אחר נמי קללות של אבימלך ועוד קשה מנ"ל דהא והא גרמא לי' דלמא חדא מנייהו לחוד: ועוד קשה כיון דאיסור הסתכלת רשע נ"ל מאלישע ומשאת פני רשע מנ"ל כלל דקללות הדיוט מילתא היא ומהא דיצחק א"ל דהסתכלות עשו לחוד גרמו לו וי"ל דמשום דהסתכל בעשו לחוד כיון שהי' שוגג שהי' סבור שהוא צדיק כדפי' לא הי' עיניו כהות אלא שהקללה נמי גרמה לו ואי משום קללה לחוד צדיק גמור כיצחק לא הי' פוגע בו קללות הדיוט תדע שהרי אבימלך קילל את שרה ואפ"ה לא עשה לה קללתו רושם ובע"כ ה"ט שהיתה צדקת גמורה וה"ה יצחק נמי אי לאו שגגות הסתכלת דגרמו לו נמי לא היו עיניו כהות.

א"ו הא והא גרמו לי': דף מ"ב ע"ב ד"ה תיתי לי דל"ע שותפות בהדי עובד כוכבים ומזלות הקשו המפרשים מאי רבותא דידי' הא אמרינן בפרק ד"מ אסור לאדם שיעשה שותפות עם עובד כוכבים ומזלות שבא"י שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך אלמא אסורא מדינא והר"ן בספ"ק דעבודת כוכבי' ומזלו' תירץ בשם הרמב"ן ולאו איסורא ממש קאמר אפי' מדרבנן לא מיתסר דמשום לפ"ע ליכא אלא במה שאי אפשר לו לעשות אלא ע"י ישראל כמו מושיט כוס יין לנזיר בדקאי בתרי עברי נהרא.

והא אפשר שאין בן נח אסור שלא לידור ושלא לקיים בשם עבודה זרה. וקרא דלא ישמע על פיך לא אתא להני כלל אלא לישראל גופא מזהיר רחמנא אבל כה"ג אפי' מדרבנן לא מיתסר כיון שאין משביע בע"ז אלא הנכרי הוא שנשבע מאילי ע"י שנתחייב לו שבועה לישראל ומשו' דלא מיתסר אלא ממידות חסידות בעלמא אמר תיתי לי.

וק"ל הא וודאי איסורא איכא דהא ברפ"ק דבכורות תנן הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ורצה הגמ' לדקדק מדלא תני גבי נותן לו בקבלה אע"פ שא"ר ש"מ שמותר ליתן בהמה לנכרי בקבלה ודחי ולטעמיך והמשתתף לו ל"ק ה"נ דרשאי והא אמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם הנכרי כו' והשתא מ"ק הא וודאי נשתתף רשאי מדינא ואינו אלא מידות חסידות א"ו מדינא אסור ומה שכתב הרמב"ן דמשום לפני עור ליכא אלא במה שא"א לו לעשות אלא ע"י ישראל ה"נ שבועה זו מחמת השותפות באה שנשבע לפטור מתביעות ישראל ול"ד למושיט כוס יין לנזיר בדלא קאי בתרי עברי נהרא דליכא משום לפני עור דש"ה דבלא דידי' הי' אפשר לנזיר ליקח מעצמו ונא עבד מידי בהושטתו ואינו גורם לו איסור ע"י אבל הכא אי לאו שותפות הישראל לא הי' בא הנכרי לידי שבועה בע"ז שלו מיהו נ"ל דהכא ליכא משום לפני עור שאין הנכרי מוזהר שלא לישבע ולקיים בע"ז שלו כדברי הרמב"ן שהרי אפי' בגוף איסור ע"ז אמרי' בפד"מ (דף נו) אין ב"ד של ישראל ממיתין עליהן ואין ב"נ מוזהר עליהן למעוטי גיפוף ונישוק שלא כדרכו אבל מ"מ הא לא מוכרע דליכא אסורא לישראל בכה"ג משום דלא ישמע ע"פ והתו' ושאר מפרשי' פי' בע"א ואין להאריך כאן והנ"ל בזה הוא דאפ"ת דמשביע לעובד כוכבים ומזלו' בשם עבודת כוכבים ומזלות שלו היה עובר משום לא ישמע על פיך.

מ"מ מה"ט לחוד אין לאסור שותפות דהא אם היה מתחייב לו שבוע' אפשר שמחל לו השבוע' אלא דס"ל לאבוה דשמואל כר"י בספ"ק דעבודת כוכבים ומזלות דאסור ליתן מתנת חנם לעובדי כוכבים ומזלות שבא"י ואם מוחל לו השבועה שנתחייב לו הוה לי' מתנת חנם דשמא ע"י השבוע' ישלם לו וכשמוחל הוה כנותן לו מתנת חנם וא"כ אם מתחייב לו שבועה ומחלה ממ"נ איסורא עביד דאם ישביענו עובר משום לא ישמע על פיך ואם לא ישביענו הוה כנותן לו מתנת חנם אבל לר' מאיר דמתיר התם ליתן מתנות חנם לנכרי מותר לעשות עמו שותפות ואם יתחייב לו שבועה ימחול לו מיהו קשה לי מהא דרפ"ק דבכורות דקאמ' ולטעמך המשתתף לו דל"ק ה"נ דרשאי מאי ק"ל לימא מתני' כר"מ ס"ל דמותר ליתן מתנת חנם ואם יתחייב לו שבועה ימחול לו ובמ"א הא יתבאר יותר: שאלו תלמידיו את ר"ז במה הארכת ימים בפ"ג דתענית גרסינן שאלו תלמידיו את ר"ז וא"ל את רב אדא ב"א וגירס' דשם עיקר דהא התם מ"ל אעובדא דראב"א להא ומאי דקאמר לא הרהרתי וכו' אפרש התם: שנאמר והשימותי את מקדשיכ' קדושתן אף כשהן שוממין.

לכאור' ר"י ס"ל כמ"ד בפ"ק (דף י') קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"י שנותן טעם למאי דס"ל שקדושו' מקדש וירושלים קידשו לע"ל ובקדושות שאר א"י לענין מעשר ושביעית וכיוצא בהן ל"ק לע"ל מפני שקדושות מקדש וירושלים מפני השכינ' ושכינה אינה בטילה והרי הוא אומר והשמותי מקדשיכם אמרו חכמים אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדין.

וק"ל הא בפ"ט דברכות (דף ס"א) תניא הנפנה ביהודא לא יפנה מזרח ומערב פי' מפני כבוד ירושלים שהיא בצפונה של ארץ יהודא רי"א בזמן שבה"מ קיים אסור בזמן שאין בה"מ קיים מותר ואי קדושה ראשונה לר"י קלע"ל אין לחלק בין בזמן שבה"מ קיים לאינו קיים הלכך נ"ל דהאי קרא דמתני' אסמכתא בעלמ' היא ואע"ג דמוזהרין על מורא מקדש מה"ת כדכתי' ומקדשי תיראו אפ"ה כשהוא חרב בטל קדושתו מה"ת לר"י אלא מדרבנן עדיין בקדושתו קאי ק"ו מבה"כ שחרב דאמ' כאן במשנתנו דאכתי בקדושתו קאי מיהו ה"מ בה"מ ובה"כ עצמן קיימו בקדושתן מדרבנן אפי' בחורבנן אבל הנפנה ביהודא דמדרבנן בעלמ' הוא אפילו בזמן הבית ס"ל דלא גזר' בחורבנ' הואיל וק"ר לקלע"ל.

ותדע דהא בפ"ק דיבמות (דף ז') נ"ל בברייתא דמוזהר על מורא מקדש לעולם אפי' בזמן שאין בה"מ קיים מקרא דשבתותי תשמרו ומקדשי תיראי מה שמירה האמור בשבת לעולם אף מורא האמור במקדש לעולם והא וודאי אתיא כמ"ד קלע"ל דאי ל"ק ודאי אין מצווין על מורא מקדש בזה"ז א"ו ס"ל להאי תנא דקלע"ל ומהא הקישא גופא אתיא לי' הא מדאיתקש מורא מקדש לשמירת שבת דנוהג לעול' אף בחרבונ' ואי דרשא דר"י דמתני' דרשא גמור' היא הא בריית' דיליף לה מהיקשא מני א"ו הא דר"י אסמכת' בעלמא היא ול"ל דרשא דפ"ק דיבמות אלא ס"ל כמ"ד לקלע"ל והאי דפ"ק דיבמות דרשא גמור' היא כדמוכח התם וס"ל כמ"ד קלע"ל ואע"פ שיש לדחות כל הדברים הללו ולפרש בע"א אבל מה שפי' נ"ל עיקר:ע"ב ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמי' מפני הגשמי' ק"ל הא הר הבית קדוש טפי מבה"כ שהרי רקיקה ומנעל בבה"כ שרי ובהר הבית אסור כדא' בפ"ט דברכו' (דף ס"ב) והשתא כיון דבבה"כ אסור לכנוס בגשמי' מפני הגשמי' כ"ש בהר הבית והא בפ"ג דתעני' (דף יט) גבי עובדא דחוני המעגל שהתפלל וירדו גשמי' עד שעלו ישראל מירו' להר הבית מפני הגשמי' והא איכא איסורא ושם אפרש: אמר רבא וחכמי' ותלמידיהן מותרין דאריב"ל כו' ואע"ג דמילתא דרי"בל אבית המדרש איתמר והכא מבה"כ מיירי.

מייתא שפיר דהא ריב"ל אלימא לי' קדושת בה"מ מבה"כ כדא' לעיל וא"כ בה"כ לריב"ל אתיא בק"ו מבה"מ. ובהכי א"ש אפי' לרב פפא משמי' דרבא דאלימא לי' קדושת בה"כ מבה"מ.

מ"מ מדריב"ל דאלים לי' קדושת בה"מ נשמע לדידי' לבה"כ:

תוכן העניינים

טורי אבן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה