אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרצו

סימן תרצה

הנה ביאור כל דינים הללו כולם נכוחים למבין עם מה שנתבאר למעלה במאמר מפרשת קרח כי במועד אז קדש עילאה זמין לכל אינון כתרין עילאין דשמא דקב"ה אחיד בהו. וכן נמי קדש תתאה זמין לכל חילוי לאעטרא להו ולמיעל להו. ולכן במועד נאסר בעשיית מלאכה מפני כי כל העולמות מזומנים הם לתת להם פרנסתם בתוספת על ימות החול. ואם יעשה האדם מלאכה עושה פגם לפי שהמלאכה הוא להכין לאדם די סיפוקו ולא יחסר לחמו. ועל ידי המלאכה הוא מורה כי כן נוהג למעלה - ולא קצרה יד ה' לתת למזומנים כל צורכם.

אמנם בימי הפורים כבר נתבאר כי אין הזמנה ועלייה כלל. קדש עילאה לא זמין לכתרין עילאין וקדש תתאה לא זמין לחילוי. ולכן "מותר בעשיית מלאכה" לפי כי כך המדה למעלה כי ט"ל מלאכות הם פועלים מלאכתם. "ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושים" מאחר שכבר קבלו כך עליהם הרי גם כן למעלה מתקיים כן שהרי כבר נתבאר כי כל מעשה האיש הישראלי כך הוא נוהג למעלה. ולכן "העושה אין רואה לעולם סימן ברכה מאותה מלאכה" מפני כי שביתת המלאכה הוא נחת רוח לכנסת ישראל כי בו שבת מכל מלאכתו. וההפך מובן כי המלאכות אלו הוא יגיעה לפניו כביכול, ולפי שעשה זה רושם בה לכן גם היא מונעת הברכה מאותה הפעולה לפי שהיא סוד הברכה כדאיתא בפסוק "ברכת ה' היא תעשיר", וזה "אינו רואה סימן ברכה לעולם".

"אלא אם הוא בנין של שמחה כגון בית חתנות וכו'" - כי זאת המלאכה הוא של שמחה וגורם שמחה לכנסת ישראל שנאמר "ימי משתה ושמחה".

"אפילו במקום שנהגו - לא נהגו אלא ביום מקרא מגילה" מפני כי אז נמצא סברא קצת לאסור המלאכה כי בי"ד וט"ו אז לבנה במלואה. "אבל לא לאסור את של זה בזה" כי אין זה מנהג.

"יום י"ד ויום ט"ו אסורים בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום" מפני כי דברים הללו הם נמצאים בסטרא אחרא דרך קבע, יען כי הם בחינת המות והיגון. ולכן אין לעורר אותם בימים אלו שהם של שמחה כי כן כנסת ישראל נקרא "שמחה", (כדאיתא בזוהר בפסוק "כי בשמחה תצאו"). וזה "בין לבני עיירות שהם עושים י"ד בין לבני כרכים שעושין ט"ו".

"אבל הנשים מענות ומטפחות" כדתנן "נשים במועד מענות ומטפחות", דהיינו דבר קל מפני שהוא בענין יחיד. "אבל לא מקוננות שאחת מדברת וכולם עונות אחריה" מפני שהוא מעורר הבכיה ביותר, ומתהנה מזה הקליפה. אבל "משנקבר המת" שכבר נדחה השטן, "לא מענות ולא מטפחות" שלא יהיה לו נחת רוח כי כן דרכו להמצא בין הנשים שנאמר "רגליה יורדות מות" ואזניו אל ההספד כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל עיין שם.

"כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים" מפני כי אין סטרא אחרא נדחה ממחיצתו ולא נמנע ממנו שמץ משליטתו כמו בחול המועד כאשר מתבאר שם.

"אם חל פורים במוצאי שבת" - דין זה הוא למי שנוהג שלא לצאת מפתח ביתו. אמנם הנוהגים לבא לבית הכנסת בכל יום - פשוט הוא שיבא. וגם לנוהגים שלא לצאת מפתח הבית - למה לא יבאו לבית הכנסת לקרא המגילה שמצותה בעשרה? אלא אם כן נמצא אתו מתפללים שישמע אותה בעשרה כסברת הרמב"ם ז"ל.

"וכן יהיה חייב האבל לשלוח מנות" כי הם דברים שבפרהסיא ומצוה ומצוה מדברי קבלה. וכן נמי "האונן מותר בבשר ויין" כאמור. "ומותר לישא אשה בפורים" כי אין בזה שמחה שבעת ימים לומר אין מערבין שמחה בשמחה.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה