טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרצא · פירוש שני על כלל הלכות מגילה
ועתה הנני מודיעך אחי כי יש דרך עמדי ואמנם אעיר אותך בקצת ממנה, ואתה דע לך להיות כי יפלא ממך הדבר אשר הקדמתי בביאור דיני חג הפסח כי הביאור זה הוא סובב על שלשה אופני קדש. אחת הוא על האדם הגשמי בעשותו אחת מכל מצות ה' - הוא ידע הפועל הגורם בעצמו. והשנית הוא התועלת הגורם לנשמתו בשורשה בכל העלמות העליונים. והשלישית יותר בה מה שמתקן המדות עליונות על ידי מעשיו.
ולכן יקשה בעיניך ביאור זה דינים של המגילה כי לא נתפרשו הדק היטב על הקדמות אלו. ולכן הנני מודיעך כי לא מהעדר הביאור הוא הסיבה - אלא מאהבת הקיצור. ולכן הנני מוסר לך ראשי פרקים ועל ידי כן יהיה נקל לפניך להבין פרטי הדינים אלו. כי הנה אע"ג שנתבאר למעלה "בן עיר שהלך לכרך" על ענין הנשמות של בני האדם - מכל מקום ביאור זה היה לפתוח דרך ישר כללי בדינים הללו - כולם נכוחים למבין.
והענין, מאחר כי כבר הנחתי לפניך למעלה כי סוד המגילה הוא סוד כנסת ישראל אשת חיל - לכן הקורא בה הוא יהיה החתן שלה, תפארת ישראל, שעל ידי שקורא בה "יוצא ידי חובתו" - הוא מה שביארתי במה שאמרו חז"ל "המשביע עצמו מדברי תורה אינו רואה חלום רע וכו'" (מאמר) כי כאשר תפארת ישראל משביע עצמו מדברי תורה שבעל פה שהיא משדלתו בדברים ערבים שנאמר "צדק יקראהו לרגלו", ומשביע עצמו ממנה, אינו רואה חלום רע שהוא מאותה אשה זרה שגורמת לאדם להריק קרי. וזה שכתוב "בל יפקד רע" כי כן נקרא 'רע' כדאיתא בזוהר אצל "ויהי ער בכור יהודה רע". ולכן כאשר קורא במגילה בלילה וחוזר לקראת אותה ביום "יוצא ידי חובתו" - ניצול מאשה רעה שהיא 'חובתו'.
ואמנם צריך שהכלה תהיה שלימה בכל פרטי הדברים שלה, לא יעדר דבר, כדי שתוכל להתחבר עמו. לא ימצא בה שמץ פיסול חלילה. ושם נאמר "ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה", ואחר כך "ויביאה אל האדם", ואמרו חז"ל שקשט אותה בכ"ד קישוטין. ונוסף על זה יש נמצא זמן קבוע לענין גילוי הארות אלו והייחוד הנעשה בהם, והם ה' זמנים כמו שאמרו חז"ל ממלת "בזמניהם" - ה' נוספת לרמוז על ה' זמנים אלו. וסוד הענין הוא מפני כי מדה זו נמצא בה ה' בחינות; ד' מהם נרמזים במלת נקבה שראשי תיבות שלה נערה קטנה בוגרת אות ה'. ויש זמן יותר בזמן שנקרא יה בסוד י' על ה', היינו כנגד ט"ו וי"ד לאדר וכו'. ולכן ימצא הפרש והוא בן עיר שהלך לכרך.
והענין יובן על ידי הקדמה אחת פשוטה בזוהר ובתיקונים, והוא כי כמו שמדה האחרונה היא מתפשטת בכל העולמות התחתונים - כך הוא בסוד תפארת ישראל. ובהקדמת התיקונים זה לשונו: "כצפר - דא שכינתא, נודדת מקינה - דאיהי מתתרכא מאתרהא וכו'. כן איש - דא קב"ה דאתמר ביה ה' איש מלחמה. נודד ממקומו - דאתתרך אבתרייהו".
ואמנם כל אלו הבחינות אלו הם הגולי' הם בסוד שם ב"ן, והוא מבואר אצלי במאמר למלך שהלך הוא ובניו וחתניו למדינת הים ובאו ואמ' למטרוניתא באו בניך ואחר כך באו חתניך וכו'. שם נתבאר איזה חלק נקרא 'בנים' וכו'. אמנם דרך כלל יאמר "בן עיר שהלך לכרך" היינו הבחינות של הזכר הם נקראים 'כרכים' כנ"ל שהם מוקפים חומה מימות יהושע בסוד "נקבה תסובב גבר". ו'עיר' הוא בסוד מדה האחרונה הנקראת "עיר ה' צבאות עיר אלהינו". והנה כל אחד מבחינות אלו עתיד לחזור למקומו. דאע"ג שנאמר "צפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו" - עתידים לחזור למקומם במהרה בימינו שנאמר "ובאו האובדים בארץ אשור" - הם שנים שנאמר "הצדיק אבד" ונאמר "אבדה האמונה". ומה גם עתה הם חוזרים למקומם.
אמנם אין זה בדרך קבע רק בזמן התפילה שנאמר "סמכוני באשישות" כדאיתא בזוהר לפי שנאמר "נפלה בתולת ישראל" - לכן ישראל על ידי מעשיהם מעלים אותה למעלה בעתים ידועים כדי להתייחד עם דודה. ולכן "אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו, ואם לאו קורא עמהם" מפני כי זה מורה על זמן שהוא הולך לעולם היצירה ושם נעשה הייחוד של צדיק וצדק על ידי העבד מט"ט, כדאיתא בתיקונים "כי עוף השמים - דא מט"ט, יוליך את הקול - דא צדיק וכו'". כי על ידו מתייחדים צדיק וצדק בשית יומין דחול. ולכן "קורא עמהם ויצא ידי חובתו" מן השפחה אשר שם. ובהקדמה זו תבין כל אשר לפניך. ונחזור לענין על דרך הנ"ל.