אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרפח

סימן תרפז

לא נעלם מעין כל קורא כי זה שאמרו חכמים ז"ל בכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון כי כן תיקנו לתת כבוד לארץ ישראל לפי כי אז היתה חריבה. אמנם מכל מקום מאחר שידענו כי חכם עדיף מנביא - לא יתכן לומר כי כך תיקנו לסיבת דבר זה בלבד. ומה גם שעדיין היה להם סנהדרין ולא נפסקה הנבואה מהם עד חרבן בית שני. ולכן צריך לתת טעם לתקנה זו כי לא דבר ריק הוא.

ולכן אקדים מה שאמרו חז"ל "פני יהושע כפני לבנה". והנה בזה ימצא שני פירושים והם אמתיים. זה יצא ראשונה - כי מאחר שהם מכנים יהושע ללבנה - לכן יהיה בערך נקבה המקבל מן הזכר, שכן הלבנה מקבלת אור מן השמש. ולכן יהיה מה שאמרו חז"ל "שרוי בלא אשה שרוי בלא חומה שנאמר נקבה תסובב גבר". ובכן יהיה מה שאמר "כרכים המוקפים חומר מימות יהושע בן נון", הם הבחינות של הזכר שהם מוקפים מן המידות של הנקבה. ומפני כי על הסתם תמיד הנקבה היא קצרת הקומה - כי לכן זה היה מדתה בזמן הבריאה (אפילו למאן דאמר "פרצוף היתה" -- הרי נאמר "ויקח אחת מצלעותיו"). ולפי כי לפעמים ימצא שהאשה היא ארוכה בהשואה אחת עם הזכר אשר לכן קטרגה הירח לפני הקב"ה ואמרה אי איפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד - ולכן נמי ימצא כי יש בדברים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון ויש שאינם מוקפים. והיינו כאשר הנקבה היא קצרת הקומה כי אז אינה חומה רק למדות האחרונות של הזכר. ויש בזמן כי הם שוים כאמור - שני מלכים משתמשים בכתר אחד - ואז נעשית חומה לכל המדות שלו והוא סוד מה שאמר הכתוב "אחות לנו קטנה וכו' אם חומה היא וכו' ואם דלת היא". והבן.

והנה כרכים הללו הם בסוד ארץ ישראל שהוא בעולם העליון. ואמנם גם ימצא ענין זה "בחוץ לארץ" כי הנה העולמות התחתונים הם בסוד 'חוצה לארץ' שהם עלמא דנוקבא. כי כמו שהירח הוא מאיר לעולם כך הירח העליון הוא מסבב ומקיף לעולמות כולם. ואם תבין סוד המעקה תשכיל על ענין זה.

והנה ענין "עשרה בטלנים" הוא דבר גדול. והענין מה שאמר בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ד (ח"ב רד, א) וזה לשונו: "תלמידי חכמים רזא עילאה דמלה, כל אינון שית יומין קיימא מלה דכולא אתאחדא ברזא דחד נקודה וכו'. תא חזי אית ימים ואית ימים ימי חול, כמה דאתמר. ואלין קיימין לבר לעמין. ימי השבת דאינון ימי השבוע קיימין לישראל וכו'". ואיתא בתיקונים וזה לשונו: "שית ספיראן מקננן במט"ט ביצירה". ולכן הנלמד מזה הוא כי אלו השש ספירות עליונות אשר הם מקננים שם הם מתלבשים באותם המדות אשר ביצירה. והוא סוד מה שאמר הכתוב "עיר קטנה ואנשים בה מעט" כאשר ביארתי זה בפירוש קהלת.

והנה מפני כי העולם מתנהג על ידי המדות של היצירה שהם ימי החול - לכן הספירות העליונות אשר הם מתלבשים בתוכם (אף על פי כי הם עיקר) נקראים 'בטלנים' בערך, כי ההנהגה היא נפעלת על ידי המדות החיצוניות אשר שם. ולכן אמרו חז"ל "כל עיר שאין בה עשרה בטלנים אסור לדור שם". ומכאן תלמוד כמה שכר הבטלנים המתעסקים עם הציבור שהם יונקים מאותם ימים פנימיים דקיימין לישראל. ולכן מזה תבין גם לעולם האצילות שלכן היה מצטער ר' יהושע בן לוי שלא עסק בצורכי ציבור.
ואמנם - היות עשרה ומאמר זה אמר "שית ספיראן" -- אין זה מקום ביאורו. אמנם כבר אמרו חז"ל אין קדושה פחותה מעשרה. ואמנם אף על גב שנתבאר בענין בעולם היצירה - כך הוא הענין בכל עולם; כי יש עשרה אורות שיורדים מלמעלה והם מתלבשים שם.

והנה מבואר מזה כי הכרך שהוקף מימות יהושע "אף על פי שאין שם עשרה בטלנים מאחר שהוקף ואחר כך ישב קורא בחמשה עשר" כי אז לבנה במלואה. וכן נמי "ישב תחילה על דעת להקיפו" - כי כן העיקר הוא המקיף כי כן לעולם הוא שקדם בתחילה. אמנם "ישב בתחילה על דעת שלא להקיפו", כי זה הוא נקרא 'כפר' כדלקמן.

"וכן כפרים הנראים עמהם וכו'" - הנה נתבאר בהלכות הפסח כי בכל עולם יש שם ההיכלות של הקדושה כדאיתא פרשת בראשית ופרשת פקודי באורך. והנה על ידי הקדמה זו תראה כי הם שלשה בחינות: כרכים, ועיירות גדולות, וכפרים. והנה נתבאר כי הכרכים המוקפות חומה מן הראוי הוא שיקראו המגילה בחמשה עשר מפני כי אז הלבנה היא במלואה ואז הוא בהשואה עם השמש בסוד "נקבה תסובב גבר". והכרכים שאינם מקופות חומה קורים בארבע עשר מפני כי אין הם שלימים מחומה זו. אמנם "הכפרים" שהם בחינת ההיכלות אשר שם יש בהם הפרש; כי יש מהם "הנראים עמהם" של הכרכים המוקפים חומה כגון אותם ההיכלות העליונים, "אפילו שאינם סמוכים כגון שהם בהר" - היינו שהם עליונים כאמור. "או שסמוך להם אפילו שאינם נראים עמהם כגון שהם בעמק קורין עמהם" מאחר כי יש להם הנאה מכרך המוקף חומה. כי גם להם נמשך אותה הארה.

"ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל". וסוד המיל נתבאר בענין תחום שבת כי משם ואילך שולטים הקליפות ואין שם היקף.

"ובשושן אף על פי שאינה מוקפת חומה וכו'" - הנה שושן יש בה תרתי לריעותא. אחת היא שהיא חוץ לארץ, ועוד כי אינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. ואף על פי כן "קורין בט"ו". והענין כי הנה נתבאר בתיקונים דף ל"ו וזה לשונו: "כגוונא דאיהו מלכות קדישא כך איהו מלכות חייבא וכו'. באלין קליפין אתלב' קב"ה ושכינתיה לקיימא בשכינתי' "ומלכותו בכל משלה" ולקיימא ביה "כי מלך על כל הארץ אלהים"", עכ"ל.
עוד לקמן "קליפין דיליה לעילא אינון לבושין מכמה נהורין דמנהון אתפשט קב"ה ואתלבש באלין אחרנין בגין לנטרא לישראל דאינון מתלבשין באלין קליפין וכו'".

הנה מבואר מזה המאמר כי השכינה מתלבשת באותם הקליפות כדי להגן על ישראל, והוא סוד אסתר הנמצאת בשושן להנקם מהמן ובניו כאשר יבא לקמן. ולכן ימצא לה שלימות זה שקורים בט"ו "הואיל ושם נעשה הנס" - לכן שם ימצא לה ענין שלימות רע שהיא למעלה. וזה יהיה כונת הפסור "כשושנה בין החוחים כן רעיתי" העליונה.

"כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע" - הדבר מבואר על פי ההקדמות הנ"ל כי מאחר כי כל הדינים אלו יש להם שורש למעלה לכן בענין שהוא ספק אין לברך דהוי ברכה לבטלה, ומה גם עתה.

([כאן מובא בדפוס המשך הסעיפים של שו"ע, סעיפים ה'-ח'])

כבר נתבאר למעלה בהלכות הפסח כי בכל העולמות העליונים יש מקומות ומושבות לבני האדם. ויש מקומות הנקראים 'עיר' כדאיתא פרשת פקודי דף רנ"ז (ח"ב רנז, א) וזה לשונו: "בגזרת עירין פתגמא אמאי אקרון עירין? בגין דקיימי כולהו בהאי עיר - עיר ה' צבאות. כל אינון היכלין כל חד וחד אקרי עי' וכו'". ובפרשת יתרו דף פ"ט (ח"ב פט, א) "ונתתי להם בביתי וכו' שמא דקוב"ה בית אקרי ונאמר אשר תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתיך". ולכן מזה מובן כי יש מקום הנקרא 'עיר' ויש הנקרא 'פרץ' וכן 'כפר'. וזה שייך בכל עולם. ומה גם מעולם לעולם כדאיתא בתיקונים, כי מושב הנפשות הוא בעולם העשיה ומושב הרוחות הוא בעולם היצירה, והנשמות הם בעולם הבריאה.

ובכן יבא הדין מבואר על הקדמה אמיתי' והכי קאמר: "בן עיר שהלך לכרך וכו'" - כי הנה איתא בזוהר פרשת ויקהל דף רי"א (ח"ב ריא, א) וזה לשונו: "בההוא פתחא דאמצעיתא דרקיעא חד עמודא דקאים באמצעות גנתא. בההוא עמודא סלקין לעילא בגו ההוא פתחא דרקיעא, וביה סחרני' אית ענן ועשן ונוגה וכו'. אבל ענן ועשן אלין מלבר ונוגה מלגאו. ודא איהו לחפיא על אינון דסלקין לעילא דלא יתחזון מקמי אינון דיתבין לתתא וכו'. ואינון ד' אנפין יהבין קלא. ולית מאן דישמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא, ואינון מתכנשין תמן ונטלי לון אילין ד' אנפין ועאלין לון לגו ההוא עמודא וכו'. כדין נשמתין סלקין בההוא פתחא עד דסלקין לגו עגולא דסחרא וכו'".

ואיתא בגמרא בענין שמואל ע"ה עד י"ב חדשים הנשמה עולה ויורדת. ומזה תדין לשאר החלקים של רוח ונשמה כאשר נתבאר בהלכות הפסח בענין שכירות הבתים באורך.

ולכן יאמר "בן עיר שהלך לכרך", דהיינו שהלך מגן עדן הארץ למעלה, "ובן כרך" שהוא היה למעלה "והלך לעיר" לגן עדן הארץ, וכיוצא מעולם לעולם. וכמו שאמרו חז"ל צדיקים אין להם מנוחה אלא מוליכים אותם מישיבה לישיבה שנאמר "ילכו מחיל אל חיל". ולכן הדין הוא "אם עתיד לחזור למקומו בזמן הקריאה נתעכב שם" לאיזו סיבה "ולא חזר - קורא כמקומו" כי הנה כפי כח המסו' בידו כך יכול להמשיך ולגלות אותו האור הנמשך ומתגלה בימים הללו. "ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה" - אז הוא "קורא עם אנשי המקום שהוא שם" כי זו כחו לאלהיו ותו לא.

"יום טוב שחל להיות בשבת אין קורין וכו'" - הנה נתבאר למעלה כי ענין המגילה הוא אור חדש המתגלה באותו זמן דווקא, מה שאין כן בשאר ימות השנה. ולכן אנו עושים קריאת המגילה ושאר המצות הנעשות בו ביום כדלקמן. ואמנם יום השבת לא יתכן להגלות אור זה מפני כי בזמן הבריאה אז חזרו אדם וחוה פנים בפנים שנאמר "ויביאה אל האדם", ואמרו חז"ל קשטה ככלה בכ"ד קישוטין כמנין ויבאה. ולכן זה הוא אות לבני ישראל כי כן למעלה כך נעשה בכל שבת. ונוסף עוד כי כן נקרא 'קדש' שנאמר "ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם". ולכן יום ט"ו אף על גב כי אז הלבנה במלואה, מאחר שהוא יום שבת אין קורין את המגילה דקים ליה בדרבא מניה. אלא ש"מקדימין לקרותה בערב שבת" מפני כי אז נעשה תועלת להוציא אותה הארה של המגילה.

"וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום" לפי כי ענין הצדקה הוא מצוה שהוא מועיל בכל זמן, ומה גם עתה כאשר יבא לקמן במקומו בע"ה. "וביום שבת מוציאין שני ספרים ובשני קורים ויבא עמלק" כי כל זה הוא גורם תוספת גילוי הארה ביום השבת. ולכן "אומרים על הניסים" בהודאה כדי להמשיך שפע ואור מלמעלה עד שם.

אמנם "אין עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת". ולפי הנראה הטעם הוא כדי שלא לערב סעודה זו עם סעודת שבת על דרך מ"ש בזוהר פרשת אמור על ענין סעודת יום טוב כאשר הוא ביום אחד בשבת אם עושים סעודה שלישית של שבת מפני כבוד יום טוב. ושם נאמר כי אין נדחה סעודה שלישית. אמנם סעודה זו מאחר שאין נעשית בלילה כמ"ש סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא -- ולכן היא נעשית ביום אחד בשבת.

אמנם עוד יש טעם בדבר מפני כי הנה אותם הדברים שעושים בשבת כגון קריאת התורה פרשת ויבא עמלק, ומה שאומרים "על הניסים" הוא המשכת שפע ואור מעולם העליון למטה. ולכן נעשה ביום השבת. אמנם ענין של אכילה ושתיה הוא למטה. כך אמרו חז"ל עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה. ולכן מניחין מצוה זו לאחר השבת.

ועוד יש טעם שלישי לפי שחייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כי ענין זה הוא צורך לסטרא אחרא כאשר יבא לקמן כנזכר. ואז בשבת - בר יראה ובל ימצא סטרא אחרא. ואין ראוי להקדים ביום ששי לתת להם כח זה לפי שהוא מתבטל תכף ביום שבת, ואין הרצון לבטל אותו לגמרי. ולכן המצוה הוא ביום אחד בשבת מכל הסיבות האמורות.

"המפרש בים או היוצא בשיירה וכו'" - הנה חז"ל למדו ענין זה ממה שאמר הכתוב "בזמניהם" כדאיתא במגילה. ולכן זמנים רבים תיקנו להם חכמים, והם חמשה כנגד אות ה' נוספת של "בזמניהם". והענין כי להיות כי המגילה זו היא נקראת מגילת אסתר, וכבר אמרו חז"ל "אסתר קרקע עולם היתה", וכבר נודע כי אות ה' כינוי אל הנקבה -- ולכן אות ה' זו של "בזמניהם" משמש לכל אלו הזמנים להמשיך אור משם לכל העולמות על ידי הקריאה. וגם שנאמר שאין כח בקריאה זו להמשיך כל כך שפע מפני שהוא יחיד, וגם שהוא שלא בזמנה -- מכל מקום הוא מועיל ומטיב לעצמו לשלימות נפשו, דלא גרע מכל המעשה אשר יעשה אותם האדם וחי.

אמנם "קורא בלא ברכה" לפי כי הברכה הוא המשכת אור יותר עליון בסוד מה שאמר הכתוב "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". ולכן "קורא אפילו מתחילת החדש" מפני כי כן יש הארה משנכנס ראש חדש אדר כדלקמן.

"בן עיר שהיה בספינה וכו' ואחר כך נזדמנה לו מגילה קורא בט"ו" מפני כי כן אז הוא זמן ההארה העיקרית כנ"ל.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה