טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרפז
שאלו בגמרא מפני מה אין אומרים הלל בפורים, ורבו בזה בעלי תשובה. ולמאן דאמר קריאת המגילה זה הוא הלולא - והנה על דרך זה היה במשמע כי אין ראוי לקראת המגילה בלילה והוא דוגמא אל ההלל שהוא נקרא ביום ולא בלילה. אמנם כאשר נתבונן מה שאמרו חז"ל כי כל המועדות הם בטלים לעתיד לבא חוץ מן הפורים שנאמר "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם", והם ז"ל גם כן אמרו כי יציאת מצרים לא תעקר ממקומה רק שהגאולה העתידה תהיה עיקר ויציאת מצרים טפלה לה - ולכן בא ההיקש ביניהם כי כמו שבגאולת הפסח אנחנו אומרים הלל גמור בלילה (כדמוכח מן הזוהר פרשת אמור הובא במקומו) -- כך בפורים נמי צריך לקרות המגילה נמי בלילה במקום ההלל ולשנותה ביום.
ואמנם יש הפרש בין זה לזה. כי הנה ההלל שאנו אומרים בכל זמן צריך לאומרו מעומד כנודע. אמנם קריאת המגילה אינו כן כי אין חיוב לקראת אותה מעומד. והטעם לזה הוא מה שנתבאר בזוהר בכמה מקומות כי כל הדברים שהם מעלמא דדכורא אנו אומרים אותם מעומד, כי כן דרך הזכר להיות מעומד. ואמנם כל הדברים שהם מעלמא דנוקבא הם נאמרים מיושב (כאשר יבא לקמן). ולכן זה יהיה ההפרש בין קריאת ההלל ובין קריאת המגילה. כי הנה קריאת הלל הוא מעומד מפני שהוא מעלמא דדכורא כי משם אנחנו ממשיכים אור ושפע למטה משלש עשרה מדות של רחמים שהם נרמזים בפסוקים "מן המצר קראתי יה וכו'" כנזכר באדרא רבא הסוד שלהם. ולכן אנו אומרים אותם מעומד להמשיך אותם למטה.
אמנם קריאת המגילה הוא מעלמא דנוקבא, אור הנגלה ומתפשט משם לעולמות למטה. ולכן נקרא מגילה מטעם האור המתגלה שלכן נקרא מגילת אסתר, דהיינו כי מבחינת 'אסתר' שהוא לשון 'הסתרה' - מתגלה זה האור ויוצא משם אל שבע הנערות שלה (כאשר יבא לקמן). ולכן "קריאה של לילה זמנה כל הלילה" כמו ששנינו "דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה" מפני כי אותו האור המתגלה הוא מתמיד והולך כל הילה. וכן נמי "קריאה של יום זמנה כל היום" מפני כי כן אור זה המתגלה הוא מתמיד והולך כל היום. "ואם קראה משעלה עמוד השחר יצא" מפני כי כן נקרא אסתר "אילת השחר" כמו שאמרו חז"ל בפסוק "למנצח על אילת השחר". והבן.
"מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה" לפי כי הנה אמרו חז"ל "נובלת חכמה של מעלה - תורה". אם כן החכמה של מעלה עדיף טפי. והנה ענין המגילה הוא מן החכמה של מגילה אשר מתגלה האור שלה למטה כאמור. ולכן מתחייב לבטל תלמוד תורה מפני מקרא מגילה לפי כי מקרא מגילה הוא גורם הגילוי של חכמה העליונה, ולכן עדיף טפי. "ומכל שכן המצות של תורה" שכולם הם נדחים מפני מקרא מגילה מפני כי המצות הם בסוד האיברים של תורה דוגמת האיברים של האדם. ולכן כולם הם נדחים מפני מקרא מגילה. והוא כי הנה על ידי מקרא מגילה שהוא המשכת האור של חכמה העליונה הוא נמשך הארה לכל האיברים כי הנה זה הוא מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע; חד אמר חכמה בלב וחד אמר חכמה בראש. ובביאורי על התורה ביארתי מאמר זה כי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי לעולם החכמה בראש במוח, רק שהוא מתפשט בלב מצד הפנים ומצד האחור. יורד בדרך חוט השדרה כנודע עד שיוצא מפי האמה. ולכן אסור ללמד תורה לערל לב וערל בשר.
"ואין לך דבר שהוא נדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברים". והענין בקיצור כי הנה שני מיני מתים הם הנרמזים בסטרא דקדושה. ואין אני בביאור מת של סטרא אחרא כי כבר ביארתי אותו בפירוש מגילת רות, היינו הוצאת המת שהוא קודם להכנסת כלה. אמנם בזה מתבאר ענין שני מיני מתים. האחד הוא "מת שיש לו קוברים" - הוא בסוד מה שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית את עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל". ומת זה יש לו 'קוברים' רבים והם בניו. אמנם ימצא "מת מצוה שאין לו קוברים" - הוא מה ששנינו המשמש והרגישה האשה וכו' אינו פורש מיד וכו' אבל נועץ צפרניו בארץ עד שהאבר מת. ובזה יובן למה נקרא "מת מצוה", דמדקאמר מת שאין לו קוברים" מובן. אמנם הרצון לומר כי בענין המיתה נעשה מצוה ואז "אין לו קוברים" לפי כי מפני עון התחתונים נעשה ענין זה כדאיתא פרשת בלק דף קצ"א (ח"ג קצא, א) וזה לשונו: "ובשעתא דאיהי סליקת למלקט תפנוקין ועידונין ואשתכחת בהו מומא בישראל - כדין מטי לה טיפה כחרדל ואעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין וכו'". ולפי כי מת זה הוא סיבה אל העדר גלוי האור של המגילה - ולכן "הפוגע בו קוברו תחילה" לפי כי על ידי מעשה המצוה הוא גורם תיקון למעלה כי לכן נעשה 'חי'. או יהיה בסוד מה ששנינו "המשמש באבר מת וכו'".
"ואחר כך קורא" להוציא ולגלות אותו האור המתגלה אחר כך.