טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרפו
י'תחייב ה'יודע ו'המשכיל ה'נס וענין זה התענית כי לא נעלם מעין כל קורא מ"ש בזוהר פרשת תרומה ענין האכילה שאוכל האדם כי הסוד שלה הוא העלאת האור מלמטה למעלה בסוד אור חוזר. וכן הוא מה שאמרו חז"ל כי האכילה הוא דוגמת הקרבן. ולכן מתחייב מזה כי כמו שבשעת הקרבת הקרבן נמצא שם ג' בחינות - כהנים בעבודתם, לויים בשירם, וישראל במעמדם. כך בשעת האכילה ימצא ג' בחינות אלו. כי ענין המעשה הנמצא באכילה צריך להיות בכוונה דוגמה שהיה מכוין הכהן בשעת הקרבת הקרבן. וכנגד שיר הלויים בא מזמור "אלהים יחננו וכו'". ואחר כך ברכת המזון לעומת ישראל במעמדם. ועל ידי כן נחשב האכילה בסוד הקרבן כי אותם אדים העשניים שעולים אל המוח הוא בסוד מה שאמר הכתוב "ואד יעלה מן הארץ", ואחר כך על ידי הפועל הנעשה במוח - "והשקה את כל פני האדמה" (בראשית, ב). ר"ל חיבור שני המוחין הנקראים את כל "משקה פני האדמה" על דרך מה שאמרו חז"ל "האשה טוחה פניה בקרקע".
ואמנם ביום התענית אותו חלק הנברר מן המאכל הקודם אשר נעשה חלב ודם - הוא המעלה הכח שלו למעלה והוא גורם הפועל הנעשה במוח ומוריד כח לכל האיברים. ולכן לפי שהמעור התחתון הוא דבר מזוקק ונקי, ולכן גם השפע הנמשך מלמעלה הוא ענין דק רוחני. ובזה יובן מאמר הנזכר פרשת תרומה בענין ג' מיני מזון הם עיין שם. ולכן התענית הוא חשיב יותר מן האכילה, דאילו האכילה הוא בסוד דין ופעולת התענית הוא בסוד החסד. ולכן נקרא 'חסיד' כמו שאמרו חז"ל בפסוק "גומל נפשו איש חסד". הוא סוד מ"ש בזוהר "אית איש שנאמר איש מלחמה ויש הנקרא איש חסד".
ואמנם יש חילוק בענין התענית. כי הנה יש ארבעה תעניות שהם נעשים מפני הצרות שהגיע לאבותינו. ויש תענית שהוא לטובה כגון שמתענים הבכורות ערב פסח. וכן המתענה לאכול מצה לתיאבון. וכן המתענה קודם חג השבועות שהוא דוגמא מה שהתענו דור המדבר קודם קבלת התורה. וכן תענית אסתר - הגם כי כפי הנראה דרך אחר להם בענין התועלת הנמצא מהם -- מכל מקום יש הפרש ביניהם. כי הנה אותם התעניות הם לענין תיקון וכפרה על מעשים הרעים אשר נעשו בזמנים ההם. אמנם אלו התעניות הם זכרון לנס הנעשה בימים ההם. זהו כפי פשוטו. ולכן גם כן יהיה הסוד שלהם כפי דרך זה.
כי הנה אותם התעניות "צום הרביעי וצום החמישי וכו'" - התכלית שלהם יהיה להתכוין בהם להכניע החומר של האדם כי ממנו ימשך כל חטאת האדם ומזה ימשך תגבורת הצורה הקדושה. וכן נמי יהיה בערך זה הכנעת שורש החומר שהוא סטרא אחרא כדאיתא פרשת שלח לך "רוחא מעם רוחא דקדושא וכו' בשרא מסטרא אחרא". ולכן נאמר "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו". ולכן הקדושה עליונה מתגברת ומתייחדת בשורשה. ואמנם שארי התעניות האמורים נמצא בהם תוספת טובה כי בעבור התענית נוסף עוד להטהר חלק החומר שלכן אז דור המדבר על ידי שהתענו נזדכך החומר שלהם, וכאשר קרבו לפני הר סיני פסקה זוהמתן. ומזה מובן לשאר התעניות הנזכר. ומה גם כי בזמן אסתר הוא דוגמא לקבלת התורה כדאיתא פרש' ר' עקיבה א"ד(?) ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו'. א"ר אחא מכאן מודעא רבא לאורייתא. ואף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש שנאמר "קימו וקבלו היהודים".
ואם כן מכאן נלמוד בתחילה כי "בחנוכה ופורים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם" כי הנה השפע וההארה הנמצא בהם הוא לפי שעה, וכאשר נתבאר בענין הפסח כי להיות ההארה עצמית וגדולה - לכן אין נופלים על פניהם ואין מתענין. אבל בזה מתענים. ולענין התענית שמתענין בי"ג באדם הדבר מובן דאע"ג כי התענית שעשו בימי מרדכי היה כדי למרק העון שנהנו מסעודת אחשורוש כנזכר במקומו -- מכל מקום נמצא שהיה דוגמא למה שהתענו ישראל דור המדבר לקבלת התורה כדאיתא בפרקי ר' אליעזר שהתענו ג' ימים, כמו כן התענו בתענית אסתר והועיל לקבלת התורה. ולכן "יש מתענים ב' ימים והם זכר לתענית אסתר". ובלי ספק כי העושה כן מנהג יפה הוא. ויש מתענין ג' ימים כי כן היו ג' ימים של תענית שנאמר "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות".