אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרעז · פירוש שלישי

פירוש שני באכסנאי

ולענין הנוגע בעצם אדם העושה המצות - כך היה אומר:
"אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו וכו'" - הוא הדבר מ"ש בזוהר פרשת משפטים דף צ"ח (ח"ב צח, א) וזה לשונו: "אם אחרת יקח לו - הכא רזא דרזין לחכימין אתמסר וכו'. תא חזי ביומא דשבתא בשעתא דישראל מקדשי יומא בבי כנישתא נפקין נשמתין מגו אילנא דחיי ומנשבן אינון נשמתין לתתאין קדישין ונייחין ביה כל יומא דשבתא וכו'". והנה מובן מדברי המאמר זה כי יורדים נשמות אחרות לישראל בערב שבת, וזה הוא ענין דין אכסנאי שבא אצל בעל הבית.

אמנם זה הוא אכסנאי שבא מערב שבת לערב שבת, אבל יש אכסנאי שבא בכל יום ויום אצל האדם הזוכה לכך - הוא הענין מה שאמר בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ד (ח"ב רד, א) וזה לשונו: "תא חזי רזא עילאה דמלה כל אינון שית יומין קיימא מלה דכלא אתאחדא ברזא דחד נקודה קדישא וכולהו יומין אתאחדן בה. ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא ואית שית יומין אחרנין דקיימין לגו מעגולא(?) קדישא ואתאחדן בנקודה קדישא. וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדושה כל יומין דשבתא אתאחדן כל אינון יומין באינון שית יומין דלגו וכו'".

הנה נלמד מדברי המאמר כי להיות המתעסקים בקדושה נאחזים באותם ימים קדושים לכן איתא בירושלמי(?) כי מצוה על האיש הישראלי למנות ימי השבוע מצורפים לשבת - "יום אחד בשבת" "שני בשבת" וכו'. ולכן יהיה מרויח אשר יעשה ככה את אלה להמשיך עליו תוספת נשמה כדרך שנמשך לכל אחד מישראל בערב שבת נפש יתירה. ולכך זה יהיה דין של אכסנאי זה אשר הוא סוד תוספת הנמשך על האדם על ידי מעשה המצוה שלכן תקנון חז"ל נוסח הברכה "אשר קדשנו במצותיו" לפי כי כן האדם מתקדש על ידי המעשה ניתוסף בו נשמה חדשה.

ולכן יאמר: "אכסנאי", הוא אותו רוח חדשה שבא לאדם מחדש, "אם אין מדליקין עליו בביתו" - הוא מקום אשר יחנה שם או יהיה בבחינת המוח או בבתי הלב כפי ערכו. וכאשר זה האדם אשר הלך חשכים ואין נוגה לו ולכן "אין מדליקים עליו בביתו" - "צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה" - היא אותה הארה אשר משאיר שם בעצם האדם אע"ג שחוזר ומסתלק משם, עם כל זה נותן פרוטה, היינו דבר של פרט אחד ממנו נותן אותו לבעל הבית. ועל ידי אותה הארה שנותן בקרבו נמצא משתתף עם בעל הבית בענין הארת השמן אשר ממשיך על עצמו מלמעלה על ידי מעשה המצוה. ונמצא מתקיים מה שאמרו חז"ל "בא לטהר מסייעין אותו". מי מסייע אותו? זה האכסנאי שבא אצלו על ידי זה מעשה המצוה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

אמנם "אם יש לו פתח פתוח לעצמו" - דהיינו כי על ידי מעשה המצוה שעשה בעצמו רושם גדול עד מקום שנאמר בו "לאמר לאסירים צאו" כדאיתא בזוהר ובתיקונים. ולכן פתח לו פתח בקרבו אור בו(?) ומה שהיה הלב סגור עתה פתח בו פתח של חרטה לשוב אל ה', והאיר שכלו בתורתו יהגא. ולכן "צריך להדליק בפתחו" דמאחר דאהנו מעשיו צריך נמי להדליק לתת הארה למעלה בסוד אור חוזר בשלהובין דרחימו. ובכן נוסף בו גם כן הארה על פתחו. ולכן "אף על גב שאוכל על שולחן בעל הבית" והוא מעורר הייחוד בסוד "אכלו רעים" בשותפות בעל הבית הוא הנפש שלו, אף על פי כן צריך להדליק הוא לבדו.

"והוא הדין לבן אצל אביו" - כלומר כי כאשר האדם מגיע לי"ג שנים או לפרק עשרים שנה, כי אז נקרא 'בן' להקב"ה כדאיתא בזוהר פרשת משפטים שלכן נאמר "ה' אמר אלי בני אתה", ועל מי שהגיע לכלל עשרים נאמר "כי בן הייתי לאבי". ולכן יאמר ומה אם לענין אכסנאי שהוא תוספת שנמצא לאדם בימים אחרים נוהג דין זה -- מכל שכן הבן. דהיינו כאשר נמצא לאדם תוספת רוח או תוספת נשמה בסוד בן הנקרא עתה אצל אביו, כי תוספת זה הוא עיקר לא ימוט לעולם, מכל שכן כי צריך להדליק על דרך האמור.

"קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק" - הנה כפי הדרך האמור יהיה ענין הקטון מי שלא זכה עדיין רק בסוד הנפש. אמנם "הגיע לחינוך" כי כבר הוא מוכן להתקן לקנות נפש חדשה או רוח חדש. "צריך להדליק". וכן נמי יהיה זה הקטן בסוד מט"ט כמה דאת אמר "ונער קטון נוהג בם" כדאיתא בזוהר ובתיקונים. אמנם "הגיע לחינוך" - כבר התחיל להתמלאות האור שלו שנקרא 'זקן ביתו' - מאז "צריך להדליק" שהרי נעשה הייחוד העליון על ידו. ולכן נמי צריך להדליק בבית שלו כנזכר.

"יש אומרים שאע"ג שמדליקין עליו בתוך ביתו וכו'" - הנה זה חוזר לענין אכסנאי הנזכר, דאע"ג כי נמצא מי שמדליק עליו בביתו, דהיינו כי אין זה מכלל "אשר הלך חשכים ואין נוגה לו" אלא גם כן נמצא בו תורה ומצוה (כי נר מצוה ותורה אור) - ולכן מדליקין בביתו. עם כל זה צריך להדליק מחדש להעיר האורות עליונות ולהמשיך אותם למטה בסוד כל הדרכים האמורים למעלה. ובלבד "שהוא במקום שאין שם ישראל" - היינו במקום הקליפות למטה. דאילו בעולמות העליונים - בכל מקום נמצא שם סטרא דקדושה וגם מישראל כדאיתא בתיקונים נפש מעשיה, רוח מיצירה, נשמה מבריאה. ולכן אין שייך לומר "במקום שאין שם ישראל" זולת בקליפות למטה. ולכן "צריך להדליק". וזה לדעתם כי כן העטלף תחשכנה עיניו מן האור. וזהו סוד מה שאמרו חז"ל תחשכנה עיניהם של רשעים (מאמר) שנאמר "תחשכנה עיניהם מראות", ר"ל מסיבת הראיה תחשכנה עיניהם.

"הנותר מן השמן ביום השמיני וכו'" - הנה נתבאר כי שמן זה הוא עליון ביותר שנאמר "אוצר נחמד ושמן בנוה חכם" כנ"ל. ולכן "צריך לשרוף אותו שהרי הוקצה למצותו". ואינו דומה לשמן של שבת כאשר מתבאר במקומו. ולפי כי גדולה מצוה בשעתה - לכן "אע"ג שנתערב בשמן אחר ואין שם ששים לבטלו יש מי שאומר שאין מוסיפין עליו לבטלו" כי הקדושה שלו מתגבר ועולה על הכל כדבר האמור.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה