אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרעד · פירוש ראשון

סימן תרעד

אחר שהנחנו למעלה כי מעשה המצוה הוא עושה רושם בעצם האדם כי לכן תיקנו חז"ל נוסח הברכה "אשר קדשנו במצותיו". ומה גם הוא מועיל להיות נותן האדם בכל בחינות האדם כי לכן נקרא חנוכה על שם שמאירים באדם נפש רוח נשמה על ידי שמדליק נר חנוכה מאיר לעצמו בכל הבחינות הנקראים נר כנ"ל. אמנם עדיין לא שמענו רק התועלת הנמצא לאדם והוא עודינו חי, אבל אחר המיתה לא שמענו.

ולכן בא ענין דין זה ש"מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה וכו'". והענין כי הנה נמצא מחלוקת בין החכמים המאמינים בסוד הגלגול - נפל ביניהם ספק איזה גוף הוא שיש לו תחיה. דהא כוליה עלמא מודים שהאדם מתגלגל שלשה פעמים שנאמר "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר". אמנם מספיקא להו איזה גוף מן הג' יקום. יש מן החכמים שיאמרו כי הגוף הראשון עיקר והוא יקום לזמן התחיה. לא כן השאר. ויש מהחכמים שיאמרו כי העיקר הוא הגוף האחרון שנתקן, והוא אשר יחיה לזמן התחיה ושאר הגופות כלא היו.

והנה סברא זו נמצא נמי בין התנאים הלומדים עם הרשב"י ע"ה כדאיתא פרשת חיי שרה דף קל"א (ח"א קלא, א) וזה לשונו: "א"ר חזקיה אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא - אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא מה תהא מנייהו? א"ר יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו. כמה דהוו עץ יבש בהאי עלמא הכי נמי בההוא זמנא. וגופא בתראה דאתנטלי ואצלח ונטל שרשוי כדקא יאות יקום. ועליה כתיב "והיה כעץ שתוך על מים וכו'". ועל ההוא גופא קדמאה דלא זכה ולא אצלח כתיב "והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב" - דא תחיית המתים וכו'. וכדין אינון גופי קדמאי להוו כלא הוו. א"ר יצחק זמין קוב"ה לארקא עלייהו על אינון גופין רוחין אחרנין ואי זכאן בהון יקומון בעלמא כדקא יאות וכו'. וכלא אתקם ואתעתד קמי קוב"ה, וכולהו במניינא הוו כמה דאת אמר "המוציא במספר צבאם וגו'"".

ואיתא פרשת משפטים דף ק"ו (ח"ב קו, א) וזה לשונו: "ההוא גופא קדמאה דשבק - מה אתעביד מניה? או האי בריקניא או האי בריקניא? לפום סכלתנו דבר נש אשתמע דהא קדמאה דלא אשתלים בקדמיתא אתעביד הואיל ולא זכה. אי הכי למגנא אשתדל בפקודי אורייתא או אפילו בחד מנייהו. והא אנן ידעינן דאפילו ריקנין שבישראל כולהו מליין מצות כרמון. וגופא דא אף על גב דלא אשתלים לאתדכאה ולמסגי בעלמא פיקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מניה. וכי למגנא הווא? חבריא חבריא פקחו עינייכו דהא אנא ידענא דהכי אתון סברין וידעין דכל אינון גופין ציו*ין(?) אינון בריקנייא דלא אית לון קיומא לעלמין. לאו הכי. וחס לן לאסתכלא באלין מלין וכו'".

הנה מבואר ממאמרים אלו השתי סברות הנ"ל. יש מי שמבין כי הגוף האחרון הוא אשר מתקיים לזמן התחייה ושאר הגופים כלא הוו, ויש מי שמבין בהפך כי העיקר הוא הגוף הראשון ושאר הגופים הם כלים. אמנם המסקנא הוא כדברי הסבא דמשפטים כי כל הגופים יהיה להם תחיה חוץ ממי שלא כרע במודים והשאר אשר מנו חכמים.

ולכן יאמר נא: "מלדיקין נר חנוכה מנר חנוכה", דהיינו כי הוא ירמוז על הזמן התחייה לומר כי כל אותם הגופים יקומו ויחיו והם כדוגמת מדליק נר מנר. וכבר נתבאר כי נר חנוכה הרמז שלו על שלשה בחינות שבאדם - נפש רוח נשמה. והסיבה שנקרא נר היינו להגיד מ"ש בסבא דאפילו לא עשה האדם זולת מצוה אחת שנאמר "נר ה' נשמת אדם" - הוא יקום לזמן התחיה.

"ודווקא להדליק זה מזה בלא אמצעי". והענין יובן עם מ"ש בזוהר פרשת וישב דף קפ"ז (ח"א קפז, א) וזה לשונו: "תא חזי זכאה שלים דהוו כל אלין ביה ואשתלים כדקא יאות ומית בלא בנין - והא קא ירית דוכתיה בההוא עלמא - אתתיה בעיא ליבומי או לא? אי תימא דלבעי ליבומי - הא בריקניא איהו - דהא אתריה קא ירית בההוא עלמא. אלא ודאי בעיא ליבומי בגין דלא ידעינן אי איהו שלים בעובדוי אי לאו. והיא אי אתייבמת לא הוי בריקניא בגין דאתר אית ליה לקוב"ה דהא בר נש הוה בעלמא ומית בלא בנין ופרוקא לא הוי ליה בעלמא. כיון דמית האי זכאה שלים ואתתיה אתייבמת והוא אתריה ירית - אתא ההוא בר נש ואשתלים הכא וכו'".

הנה מבואר מזה המאמר כי יש נפש שמתגלגל בסוד ייבום אע"ג כי אינו גואל. ולכן יאמר "מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה", דהיינו בסוד גלגול או יהיה בסוד עיבור או יהיה בסוד יבום. על שלשה אופני קדש אלו הגיד כי כך היא המדה "ודווקא להדליק זה מזה בלא אמצעי" כי סבירא ליה כי שני הצדדים הנזכר כך היא המדה להתגלגל הנפש מזה לזה. וכן נמי בסוד העיבור - מתעבר מזה לזה. אמנם כל זה יהיה "בלא אמצעי". לא מבעיא כי על ידי העיבור הוא בלא אמצעי ודאי שהרי לא בא על ידי אשהש כלל. אמנם אפילו שיהיה בסוד גלגול או יבום - יצדק שהוא בלא אמצעי מפני כי אותה האשה שמתגלגל בה לא תקרא 'אמצעי' רק היא קרובה לאותו שמתגלגל בה.

"אבל להדליק זה מזה על ידי נר של חול אסור" - דהא אותו מגולגל יבא על ידי אותה אשה של צדיק שנפטר בלא בנים אמנם הרי נאמר "עד מות הכהן הגדול" כי צריך שיהיה האדם הלוקח אותה צדיק כדי שיוכל להביא אותה נשמה. על ידי אדם שהוא חול - לא יוכל להביא נשמתו בעולם. "ויש מתירים גם בזה וכו'".

וענין זה שייך נמי בלוקח אלמנה כי כן נמי הוא מדליק נר מנר. "ודווקא להדליק זה מזה" שמוליד בן מאותה אשה "בלא אמצעי" כי הנה אותו הרוח דשרי בגווה בעלה הראשון הלך לו. "אבל להדליק מזה לזה" (הם בעלה הראשון והשני) - יתכן זה להיות על ידי אדם צדיק, "אבל על ידי נר של חול אסור" אם בעלה השני הוא חול, אין בו תורה ומצוה. אסור. לפי שקוברתו כדאיתא בזוהר שנאמר "ולא ידע כי בנפשו הוא". "ויש מתירין גם בזה" - אף על גב כי בעלה הראשון היה אדם חשוב והשני לא כן - מותר לישא אותה דילמא היא בת זוגו כנזכר שם.

"אלא אם כן הוא בענין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר חנוכה אחר". והענין כי הנה שם נאמר כי הנושא האלמנה מעותד אל המיתה וזה יהיה קודם שהוליד בן מן האלמנה מפני כי אותו רוח של בעלה הראשון דשרי בגווה מקטרג עם רוח בעל השני דאעיל בגווה. ואיפשר שיהיה גובר הרוח של בעלה הראשון ונדחה השני ומת. אבל מאחר שנתעברה מן השני אז ניצול מן המות מפני כי רוח דשרי בה בעלה הראשון נדחה ויצא והלך לו.

ולכן יאמר "ויש מתירים" גם בזה להנשא באלמנה אע"ג שהוא חול ובעל הראשון היה קדש. אלא אם כן יש לחוש שיכבה הנר של חול (הוא בעל השני), "קודם שידליק נר אחר של חנוכה", דהיינו קודם שיוליד בן - אז ודאי אין להנשא באלמנה. וזה יהיה מפני כי בעל השני הוא "חול" גמור - אין בו לא תורה ולא מצוה - כי אז מתגבר ההוא רוחא דשרי בגווה בעלה קדמאה ונדחה השני מפניו כאמור.

"יש מי שאומר כי נר של בית הכנסת ושל שבת ושל חנוכה כולם של מצוה הם" - כלומר בין שיהיה ממשכימי לבית הכנסת, או "של שבת" כולו קדש לענין עסק התורה, "ונר של חנוכה" - הוא ענין העושה מצות. כולם שוים לטובה. "של מצוה הם ומדליקים זה מזה" בכל ג' אופני קדש בגלגול ויבום ועיבור - הכל מותר כאמור.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה