אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרעד

סימן תרעג

פירוש ראשון

אחר שהנחנו למעלה כי מעשה המצוה הוא עושה רושם בעצם האדם כי לכן תיקנו חז"ל נוסח הברכה "אשר קדשנו במצותיו". ומה גם הוא מועיל להיות נותן האדם בכל בחינות האדם כי לכן נקרא חנוכה על שם שמאירים באדם נפש רוח נשמה על ידי שמדליק נר חנוכה מאיר לעצמו בכל הבחינות הנקראים נר כנ"ל. אמנם עדיין לא שמענו רק התועלת הנמצא לאדם והוא עודינו חי, אבל אחר המיתה לא שמענו.

ולכן בא ענין דין זה ש"מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה וכו'". והענין כי הנה נמצא מחלוקת בין החכמים המאמינים בסוד הגלגול - נפל ביניהם ספק איזה גוף הוא שיש לו תחיה. דהא כוליה עלמא מודים שהאדם מתגלגל שלשה פעמים שנאמר "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר". אמנם מספיקא להו איזה גוף מן הג' יקום. יש מן החכמים שיאמרו כי הגוף הראשון עיקר והוא יקום לזמן התחיה. לא כן השאר. ויש מהחכמים שיאמרו כי העיקר הוא הגוף האחרון שנתקן, והוא אשר יחיה לזמן התחיה ושאר הגופות כלא היו.

והנה סברא זו נמצא נמי בין התנאים הלומדים עם הרשב"י ע"ה כדאיתא פרשת חיי שרה דף קל"א (ח"א קלא, א) וזה לשונו: "א"ר חזקיה אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא - אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא מה תהא מנייהו? א"ר יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו. כמה דהוו עץ יבש בהאי עלמא הכי נמי בההוא זמנא. וגופא בתראה דאתנטלי ואצלח ונטל שרשוי כדקא יאות יקום. ועליה כתיב "והיה כעץ שתוך על מים וכו'". ועל ההוא גופא קדמאה דלא זכה ולא אצלח כתיב "והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב" - דא תחיית המתים וכו'. וכדין אינון גופי קדמאי להוו כלא הוו. א"ר יצחק זמין קוב"ה לארקא עלייהו על אינון גופין רוחין אחרנין ואי זכאן בהון יקומון בעלמא כדקא יאות וכו'. וכלא אתקם ואתעתד קמי קוב"ה, וכולהו במניינא הוו כמה דאת אמר "המוציא במספר צבאם וגו'"".

ואיתא פרשת משפטים דף ק"ו (ח"ב קו, א) וזה לשונו: "ההוא גופא קדמאה דשבק - מה אתעביד מניה? או האי בריקניא או האי בריקניא? לפום סכלתנו דבר נש אשתמע דהא קדמאה דלא אשתלים בקדמיתא אתעביד הואיל ולא זכה. אי הכי למגנא אשתדל בפקודי אורייתא או אפילו בחד מנייהו. והא אנן ידעינן דאפילו ריקנין שבישראל כולהו מליין מצות כרמון. וגופא דא אף על גב דלא אשתלים לאתדכאה ולמסגי בעלמא פיקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מניה. וכי למגנא הווא? חבריא חבריא פקחו עינייכו דהא אנא ידענא דהכי אתון סברין וידעין דכל אינון גופין ציו*ין(?) אינון בריקנייא דלא אית לון קיומא לעלמין. לאו הכי. וחס לן לאסתכלא באלין מלין וכו'".

הנה מבואר ממאמרים אלו השתי סברות הנ"ל. יש מי שמבין כי הגוף האחרון הוא אשר מתקיים לזמן התחייה ושאר הגופים כלא הוו, ויש מי שמבין בהפך כי העיקר הוא הגוף הראשון ושאר הגופים הם כלים. אמנם המסקנא הוא כדברי הסבא דמשפטים כי כל הגופים יהיה להם תחיה חוץ ממי שלא כרע במודים והשאר אשר מנו חכמים.

ולכן יאמר נא: "מלדיקין נר חנוכה מנר חנוכה", דהיינו כי הוא ירמוז על הזמן התחייה לומר כי כל אותם הגופים יקומו ויחיו והם כדוגמת מדליק נר מנר. וכבר נתבאר כי נר חנוכה הרמז שלו על שלשה בחינות שבאדם - נפש רוח נשמה. והסיבה שנקרא נר היינו להגיד מ"ש בסבא דאפילו לא עשה האדם זולת מצוה אחת שנאמר "נר ה' נשמת אדם" - הוא יקום לזמן התחיה.

"ודווקא להדליק זה מזה בלא אמצעי". והענין יובן עם מ"ש בזוהר פרשת וישב דף קפ"ז (ח"א קפז, א) וזה לשונו: "תא חזי זכאה שלים דהוו כל אלין ביה ואשתלים כדקא יאות ומית בלא בנין - והא קא ירית דוכתיה בההוא עלמא - אתתיה בעיא ליבומי או לא? אי תימא דלבעי ליבומי - הא בריקניא איהו - דהא אתריה קא ירית בההוא עלמא. אלא ודאי בעיא ליבומי בגין דלא ידעינן אי איהו שלים בעובדוי אי לאו. והיא אי אתייבמת לא הוי בריקניא בגין דאתר אית ליה לקוב"ה דהא בר נש הוה בעלמא ומית בלא בנין ופרוקא לא הוי ליה בעלמא. כיון דמית האי זכאה שלים ואתתיה אתייבמת והוא אתריה ירית - אתא ההוא בר נש ואשתלים הכא וכו'".

הנה מבואר מזה המאמר כי יש נפש שמתגלגל בסוד ייבום אע"ג כי אינו גואל. ולכן יאמר "מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה", דהיינו בסוד גלגול או יהיה בסוד עיבור או יהיה בסוד יבום. על שלשה אופני קדש אלו הגיד כי כך היא המדה "ודווקא להדליק זה מזה בלא אמצעי" כי סבירא ליה כי שני הצדדים הנזכר כך היא המדה להתגלגל הנפש מזה לזה. וכן נמי בסוד העיבור - מתעבר מזה לזה. אמנם כל זה יהיה "בלא אמצעי". לא מבעיא כי על ידי העיבור הוא בלא אמצעי ודאי שהרי לא בא על ידי אשהש כלל. אמנם אפילו שיהיה בסוד גלגול או יבום - יצדק שהוא בלא אמצעי מפני כי אותה האשה שמתגלגל בה לא תקרא 'אמצעי' רק היא קרובה לאותו שמתגלגל בה.

"אבל להדליק זה מזה על ידי נר של חול אסור" - דהא אותו מגולגל יבא על ידי אותה אשה של צדיק שנפטר בלא בנים אמנם הרי נאמר "עד מות הכהן הגדול" כי צריך שיהיה האדם הלוקח אותה צדיק כדי שיוכל להביא אותה נשמה. על ידי אדם שהוא חול - לא יוכל להביא נשמתו בעולם. "ויש מתירים גם בזה וכו'".

וענין זה שייך נמי בלוקח אלמנה כי כן נמי הוא מדליק נר מנר. "ודווקא להדליק זה מזה" שמוליד בן מאותה אשה "בלא אמצעי" כי הנה אותו הרוח דשרי בגווה בעלה הראשון הלך לו. "אבל להדליק מזה לזה" (הם בעלה הראשון והשני) - יתכן זה להיות על ידי אדם צדיק, "אבל על ידי נר של חול אסור" אם בעלה השני הוא חול, אין בו תורה ומצוה. אסור. לפי שקוברתו כדאיתא בזוהר שנאמר "ולא ידע כי בנפשו הוא". "ויש מתירין גם בזה" - אף על גב כי בעלה הראשון היה אדם חשוב והשני לא כן - מותר לישא אותה דילמא היא בת זוגו כנזכר שם.

"אלא אם כן הוא בענין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר חנוכה אחר". והענין כי הנה שם נאמר כי הנושא האלמנה מעותד אל המיתה וזה יהיה קודם שהוליד בן מן האלמנה מפני כי אותו רוח של בעלה הראשון דשרי בגווה מקטרג עם רוח בעל השני דאעיל בגווה. ואיפשר שיהיה גובר הרוח של בעלה הראשון ונדחה השני ומת. אבל מאחר שנתעברה מן השני אז ניצול מן המות מפני כי רוח דשרי בה בעלה הראשון נדחה ויצא והלך לו.

ולכן יאמר "ויש מתירים" גם בזה להנשא באלמנה אע"ג שהוא חול ובעל הראשון היה קדש. אלא אם כן יש לחוש שיכבה הנר של חול (הוא בעל השני), "קודם שידליק נר אחר של חנוכה", דהיינו קודם שיוליד בן - אז ודאי אין להנשא באלמנה. וזה יהיה מפני כי בעל השני הוא "חול" גמור - אין בו לא תורה ולא מצוה - כי אז מתגבר ההוא רוחא דשרי בגווה בעלה קדמאה ונדחה השני מפניו כאמור.

"יש מי שאומר כי נר של בית הכנסת ושל שבת ושל חנוכה כולם של מצוה הם" - כלומר בין שיהיה ממשכימי לבית הכנסת, או "של שבת" כולו קדש לענין עסק התורה, "ונר של חנוכה" - הוא ענין העושה מצות. כולם שוים לטובה. "של מצוה הם ומדליקים זה מזה" בכל ג' אופני קדש בגלגול ויבום ועיבור - הכל מותר כאמור.

פירוש שני לצד עילאה

ועתה אשוב לבאר הענין למעלה ואמר:
"מדליקים נר חנוכה מנר חנוכה וכו'" - לבא אל הביאור יש להעיר בתחילה מהו זה שאמר "מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה" - כי מה צורך תמצא בענין זה להגיד כי הוא מותר דמהיכא תיסק אדעתין לאסור מאחר כי זה וזה קדש, עד שהוצרך לומר "מדליקין וכו'"? אמנם הענין יובן עם מה שנתבאר למעלה במאמר של פרשת תרומה מ"ש "נר? אמאי אקרי נר? אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ואיהו פתחת לגבייהו תרין דרועין דילה - כדין אתכלילו אלין תרין דרועין בהו ואקרי נר", עכ"ל לענייננו. הנה למדנו ממאמר זה מפני שהכלה הקדושה מקבלת האור מאותם רמ"ח איברים ותרין דרועין - לכן היא נקראת נר.

ולכן יצא לנו ספק זה לענין ההדלקה מנר חנוכה, כלומר כי כאשר נמצא שאור של חנוכה בא אליה מלמעלה ומאיר בה - לכן האור היוצא ממנה הוא נוקבי', ולכן ימצא כי המדליק מנר של חנוכה הוא בסוד נוקב' לפי שממנה נמשך האור. ואינו דומה המדליק נר חנוכה מתחילה למדליק נר חנוכה מנר חנוכה לפי כי המדליק מעיקרא הוא מושך אליה אור מלמעלה מאותם רמ"ח אברים ותרין דרועין ונעשית בחינת 'נר'. ומכל שכן אם מדליק נר חנוכה על ידי נר של שעוה כי הוא עשה בה הארה גדולה להיות כי שעוה הוא נוטריקון שע ואותיות וה. כלומר כי הוא ממשיך סוד ש"ע נהורין עילאין שהם בסוד הפנים (כדאיתא באדרא רבה) וממשיך אותם אל אות ו', הוא תפארת ישראל. ומשם הוא ממשיך לאות ה' אחרונה אלו האורות. פשוט הוא כי הוא עושה פעולה גדולה.

וזהו סוד מה שאמרו חז"ל "פעולתי השמיני. מאי פעולתי? שעשה פעולה גדולה שהיה מדליק לפני הארון נר אחד שחרית ונר אחד ערבית" (מאמר). והנך רואה כי מה ששיבחו חז"ל אדם זה היינו על שעשה פעולה שהרי כמה בני אדם מדליקין כמה נרות ולא שבחן הכתוב. ולכן אמרו חז"ל זה שנקרא "פעולתי" - לא על ענין מה שהיה מדליק כי כמה בני אדם מדליקין נרות רבים, אלא נקרא "פעולתי" מפני שעשה פעולה גדולי - רצה לומר שהועילו מעשיו לפי שהיה מתכוין בהם, שהיה מדליק וכו'. ולכן כפל הדבר ואמר "שעשה פעולה לפני הארון" ולא אמר "שעשה פעולה להדליק נר אחד שחרית וכו'". אלא השבח הוא נקרא "פעולתי" מפני שעשה פעולה גדולה לפני הארון, כי הועילו מעשיו באשר היה מדליק נר אחד שחרית ונר אחד ערבית לפני הארון. שהרצון לעשות המדה זו בסוד נר להמשיך לה רמ"ח אורות מרמ"ח איברים ותרין דרועין כנזכר. ולכן נלמד מזה כי המדליק נר חנוכה עשה פעולה גדולה זו להמשיך לה כל אורות אלו מלמעלה למטה אצלה.

אמנם מי שהוא מדליק נר חנוכה אחר כך מנר חנוכה - הנה הוא ממשיך מן האור שלה שכבר נעשה בסוד נוקביה, ולכן קס"ד שהוא אסור לפי שאיפשר לומר כי יעשה פגם בנר חנוכה זה השני שמדליק עתה. ולכן צריכה למימר ש"מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה" לפי כי מאחר שעיקר אור זה הנמשך אל המדה האחרונה בא לה מלמעלה מעולם הזכר, ואין עיקר אור זה ממנה לומר שהוא אור נוקביי. ולכן ימצא כי כאשר הוא מדליק נר חנוכה השני מאור הנר הראשון הוי כאילו המשיך אותו האור מעיקרו מלמעלה ולכן מותר.

"אבל להדליק מזה לזה על ידי נר של חול אסור" מפני כי הנר של חול הוא רומז בעולם תחתון והיינו מה שאמר פרשת תרומה דף קס"ז (ח"ב קסז, א) וזה לשונו: "כי נר מצוה וכו' נר מצוה זו משנה כמה דאת אמר והתורה והמצוה וכו' והמצוה זו משנה דאיהי נר שרגא דקיימא לאדלקא וכו'". הנה מבואר מן המאמר כי יש נמצא בחינת נר למטה במקום המשנה. והנה נודע כי המשנה היא נוקביה דמטטרון (כדאיתא בזוהר ובתיקונים). וכל זה הוא בעולם היצירה כנודע. ולכן "אין להדליק נר חנוכה מנר חנוכה על ידי נר של חול" שהנה נר של חנוכה הוא קודש כי האור הנמשך עליו הוא מלמעלה והיה קדש. ואיך יתכן להדליק נר זה על ידי נר של חול שהוא למטה מכמה מדרגות בעולם היצירה? ונמצא שבמקום שראוי לתקן הרי זה מקלקל. ולכן אסור.

"ויש מתירים גם בזה אלא אם כן הוא בענין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה". והענין הוא דסבירא ליה כי מאחר שהודלק הנר של חול מצד של חנוכה נעשה קדש. והענין מה שאמר בתיקונים כי עוף השמים יוליך את הקול וכו' דא מטטרון. כי על ידו מתייחדים צדיק וצדק בשית יומין דחול. ואף על גב כי הייחוד זה(?) הוא לעת הבקר בתפילת שחרית -- מכל מקום הרי נמצא שם אותה הארה ובלי ספק שמועיל בכל עת ועונה. ולכן סבירא ליה כי מאחר שהנר זה של חול שהוא בעולם היצירה כאמור, מאחר כי כבר נמצא שם אותה הארה הנזכר הקודמת כי מטטרון יעיר בבקר בבקר לעשות אותו הייחוד -- ולכן כמו כן לעת ערב כאשר מדליק נר זה והוא דרך חול, אף על פי כן כבר נקדש קדש. ולכן נמצא בו כח להדליק נר חנוכה אחר ולהמשיך עליו מאותו אור עליון הנקרא נר שהוא חשבון רמ"ח איברים ותרין דרועין שהרי בבקר היה שם כח לעשות הייחוד העליון של צדיק וצדק כמדובר.

אמנם זה יהיה מותר בענין ש"לא יכבה נר של חול קודם שידליק נר חנוכה". כלומר כי הנה אף על גב כי כל היום הוא ממשלת מטטרון מפני כי ששת ימי החול הם הם מתנהגים על ידו (כדאיתא בתיקונים), אמנם בלילה דינין תתאין מתערין כדאיתא בזוהר ותרעין סתימין. ולכן יש לחוש לזה שאם "יכבה הנר של חול", דהיינו שנכנס הלילה וזה יהיה סיבה שאותו רשימו של אותו הייחוד עליון נסתלק ולכן אין שם כח להדליק נר חנוכה. ואף על גב כי נר חנוכה הוא מדליק לעת ערב מאחר שמשערין בנר של חול שיכלה קודם שידליק נר חנוכה - הרי זה דומה לזמן שהוא לילה כאמור. ולכן יהיה אסור להדליק בו נר חנוכה כאמור.

"יש מי שאומר שנר של בית הכנסת ושל שבת ושל חנוכה כולם" שוים לטובה "ומדליקין זה מזה" מפני כי כולם של מצוה הם. ואין בזה מקום להקפיד מפני כי זה גדול מזה, כי הנה אינו דומה קדושת נר שבת לנר שבית הכנסת ואינו שוה נר בית הכנסת לנר חנוכה -- אין להקפיד בזה אף על גב כי מעלתם אינו שוה - אין בזה ענין העדר מפני כי "כולם הם של מצוה" כנזכר.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה