טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרעג · פירוש שני
ולענין הכלי הנוגע למעלה הנה יש להודיעך כי בכל לילה צריך לחדש כלי לכלה העליונה כמו שאמר הכתוב "וככלה תעדה כליה" (כאשר נתבאר בהלכות פסח בסוד פסוק "מקדש ה' כוננו ידיך"). ולכן בא דין זה בענין הגשמי: "נר של חרס שהדליק בו לילה אחת נעשה ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת אלא לוקחם חדשים" כמו שנתבאר כי כן צריך כלי זה בכל לילה מחדש.
אמנם להבין הענין מפני מה מכונה אל 'כלי חרש' אקדים מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ט (ח"ג רנט, א) וזה לשונו: "אם יתן איש את כל הון ביתו וכו' איש דא סמאל, באהבה דישראל למהוי ליה חולקא בהדייהו וכו'. בוז יבוזו לו וכו'. סימנא דאינון מים בוז יבוזו לו ודאי דהא כולהו אתחשיבו לגבן חרש נשבר דלית ליה תקנה לעלמין וכו'". והנה ממאמר זה ממנו נקח ללמוד כי חרס הוא סטרא אחרא. ובדברי חז"ל נמשלו עובדי עבודה זרה לחרס שנאמר "ושברה כשבר נבל יוצרים וכו'".
ולכן יאמר: "נר של חרס", כלומר כי לפי שהמדה זו עליה נאמר "דודי ירד לגנו", היינו לעולם הזה, כמו שאמרו חז"ל עולם המעשה. וזה לצורך שני דברים הבאים כאחת דהיינו "לרעות בגנים" וגם "ללקוט שושנים". הוא מה שאמרו חז"ל למלך שהיה לו בן והיה לו פרדס נאה. כל זמן שהבן עושה רצונו רואה איזה נטיעה יפה עוקרה ונוטעה לתוך הפרדס וכו' כגון יתרו ורחב וכו'. והנה הדבר מבואר כי זה הוא התכלית לירידת מדה זו למטה בעולם המעשה לראות בגנים של עובדי עבודה זרה, לראות נטיעה יפה עוקרה ונוטעה בפרדס שלה. וגם כן "ללקוט שושנים" - הם ניצוצות מאותם עלמין קדמאין דאתחרבו.
והנה בועז צוה לרות "הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר" מפני כי שם נמצא אותו איש הבליעל, איש שדה. ואנו חוששים שלא יתאחז בה שנאמר "צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה כי בשדה מצאה". ולכן צריך להיות לה עדות שהיא בתולה ואיש לא ידעה. ולכן צריך לחדש בה כלי בכל לילה האמור מפני שהיא בתולה. אמנם להיות כי אותם ניצוצות מלקטת אותם משדה אחר שהוא בסוד 'חרס' כאמור -- לכן מכונה כלי זה שלה ל"נר של חרס". ולכן "מפני שהדליק בו לילה אחת" וכבר נעשה הייחוד שם, "נעשה ישן" כי אינה נקרא בתולה, ולכן "אין מדליקין בו לילה אחרת אלא לוקחם חדשים" כאמור.
"ואם אין לו" שהרי פעמים אינה יורדת למטה דהיינו בשבת שנאסרה המלאכה ואין שם מחצדי חקלא - ולכן "אם אין לו מסיקו בכל לילה באור" כי כן על ידי אותה שלהבת יה מוריד הקליפה למטה ומלהב ומעורר הייחוד בסוד "שמאלו תחת לראשי".
אמנם "נר של מתכת" שהוא הרמז אל כלי עליון הנעשה משבעה מתכות שהם סוד הקצוות של תפארת ישראל, כי מסיבתם נעשית כלי המדה האחרונה. הלא אלה דברי חז"ל "אין האשה כורתת ברית אלא למי שעאה כלי". "אין צריך חדש". "ושל זכוכית" ושל אדם מצופה באבר נמי אין צריך חדש "ודינו כמתכת".
"אין חוששין בפתילות להחליפם" - הנה הפתילה שנותנים לתוך הנר הוא בסוד צדיק חי עלמין, כי בו נתלה האור שנאמר "אור זרוע לצדיק". וכדאיתא פרשת תרומה בסוד ה' פעמים "אור" הנזכר במעשה בראשית. ובלי ספק כי כאשר מתחבר הצדיק עם כלתו הקדושה הוא מאיר בה בכל בחינות שלה מזה האור כמו שאמר הכתוב "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
אמנם בחינת הצדיק הוא דבר קיים ואינו כמו האור שלו כי האור נמשך לו מלמעלה ולכן בכל יום ויום צריך להאיר בנר חנוכה מחדש כאשר יבא לקמן. אבל הצדיק אינו כן. דאע"ג שנאמר בו "הצדיק אבד" - אינו נאמר "נאבד". והבן. ולכן דוגמא לזה בא ענין זה כי "אין צריך להחליף הפתילות", ולא אחד בהם, רק "מדליק והולך עד שתכלה" כאמור.