אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרסח · פירוש שני(?)

פירוש ראשון(?)

ואיתא בזוהר פרשת אמור דף צ"ו (ח"ג צו, א) וזה לשונו: "תא חזי כתיב ביום השמיני עצרת - מאן עצרת? אלא בההוא אתר דכלא מתקשרן כחדא אקרי עצרת. עצרת כנופיא. ואי תימא הכא דאקרי עצרת מאי טעמא? אלא בכל אינון יומין יומי סועדתי דענפי אילנא הוו ועל דא שבעים פרים אינון. לבתר חדוותא דאילנא ממש וחדוותא דאורייתא ובגיניה הוא יומא חד עצרת חדוותא דאורייתא חדוותא דאילנא דהוא גופא. ועל דא לית חולקא בהאי יומא אלא לקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל וישראל בגין כך עצרת תהיה לכם וכו'".

והנה דברים הללו סתומים וצריך לפרש בהם קצת לבא אל הענין מה שאמר "ואי תימא הכא דאקרי עצרת מאי טעמא?". והרי בתחילה פירש כי עצרת איהו כנופיא, ואיך ישאל אחר כך "מאי טעמא"? ועוד צריך להבין כי הוא מה שהשיב - היינו מה שאמר בתחילה "עצרת כנופיא" ולא השיב דבר מחדש.

אמנם הענין הוא כי בתחילה שאל "מאן עצרת?", כלומר איזו מדה היא הנקראת 'עצרת'? דמאחר כי שבעת ימי החג כבר נתבאר שהם שבעה ימי בראשית - איפשר כי ביום השמיני הוא "אם הבנים שמחה" עמהם כדאיתא פרשת קרח "קדש עילאה זמין לכל כתרי מלכא". ולכן אמר אלא עקר סברא זו ואומר "בההוא אתר דכלא מתקשרן כחדא" שנקרא גם כן 'דרגא תמינאה' כדאיתא פרשת חקת אקרי 'עצרת'. אם כן הבנת "עצרת" אינו כמו שהבין מתחילה שרוצה לומר עצורים למעלה ומזומנים כל הימים, אלא עצרת כנופיא.

חזר ושאל "ואי תימא הכא דאקרי עצרת מאי טעמא?" - רוצה לומר נהי כי הבנת מלת "עצרת" כך היא כנופיא שנעצרים כל המדות שם, אבל בענין זה ביום השמיני מאי טעמא נקרא 'עצרת' דהא ליכא למימר כי כל המדות עליונות באים אצלה שהרי נודע כי הם מזומנים לקדש עילאה. והשיב - אלא אין ההבנה של כינוי 'עצרת' שנכנסים אצלה אותם שבעת המדות אלא נהפוך הוא - לפי כי עד עתה בכל אינון יומין יומי סעודתי דענפי אילנא הוו ועל דא ע' פרים אינון לבתר חדוותא דאילנא ממש - הוא עץ החיים. וחדוותא דאורייתא דבעל פה. ובגיניה הוא יומא חד זה ניתוסף. ופירש לעצרת חדוותא דאורייתא דבעל פה, חדוותא דאילנא דהוא גופא. וזה כונת "עצרת" - "כי עצור עצר ה' בעד כל רחם", שמתחברים יחדיו. "ועל דא לית חולקא בהאי יומא", קרבנות לזולת, "אלא לקב"ה", ומתחברים יחד קוב"ה החתן וכנסת ישראל הכלה וישראל המעוררים הייחוד. בגין כך עצרת תהיה לכם ולא לזולת.

ולכן "ליל שמיני אומר בתפילה ותתן לנו את יום שמיני עצרת" לנו הוא לבנינו. "ובחוצה לארץ אוכלים בסוכה כי עדיין הוא ספק שביעי" ואיפשר שהוא בסוד העטרה. "ואין מברכים" לפי כי אינה מדה בפני עצמה. "ואומרים זמן" נמי.

"שחרית מוציאין ג' ספרים" כנגד ג' ספרים שנפתחים בראש השנה. "ומקום שעושים שני ימים טובים" דהיינו כדי לשמח כנסת ישראל שהוא בגלות אין מוציאין זולת שנים ביום הראשון, ומניחים השאר ליום השני. ואילו לדידי צייתי היינו עושים בראשון גם בשני לענין השמחה כי כן העיקר של הייחוד למעלה הוא בשמיני ומסירת פתקין בו ביום. אלא שאין למדין מן הקטן.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה