טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרסה · פירוש שני לצד עילאה
עוד לאלוה מילין לצד עילאה ימלל. כי אמר "אתרוג בשביעי אסור" מיוסד על הנזכר לעיל, כי האתרוג הוא מדת המלכות. ולכן אין להפריש אותו מהצדיק, הוא "יום השביעי" כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף מ"ז (ח"א מז, א) וזה לשונו: "וישבות ביום השביעי - דא יסודא דעלמא וכו'". ולכן הוא אומר כי "אתרוג זה" מאחר שהוא דבוק עם הצדיק, הוא יום השביעי כאמור, "אסור לטלטלו משם שהרי הוקצה לכל שבעה" - הם שבעה מדות עליונות. לפי דאף על גב כי הייחוד הוא ביום השביעי הוא הצדיק כאמור -- מכל מקום גם השבעה מדות כולם מתחברים עם מדה האחרונה מקבילות הלולאות אחת אל אחת.
"ואפילו נפסל אחר שעשה בו מצוה" לפי כי בכל יום מן השבעה ימים של חג נעשה ייחוד ואחר כך חוזרת כמתחילה בבחינת האחור בסוד זנב או פרצוף -- עם כל זה "אסור כל שבעה הימים" לפי כי לעולם אין בחינת האתרוג נפרד מן הצדיק כדאיתא בזוהר פרשת פקודי בפסוק "ובזה הנערה באה אל המלך", כי לעולם לא אשתבקת.
אמנם "בשמיני עצרת מותר" האתרוג בגשמי לאכול אותו לפי שכבר עבר מצותו ואינו צריך למעלה לעורר השורש שלו לפי כי אז נגמר התיקון ונעשה הייחוד כדאיתא בזוהר. ולכן מאז ואילך מותר האתרוג שהרי כל השנה נעשה הייחוד על ידי דיבור בלבד ואין צורך למעשה זולת ימים הללו כנזכר.
"הפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים" - מאחר שאדם זה עשה מעשה הנראה לעין כל שהוא משובח לפי כי על ידי כך מדת המלכות היא נקשרת עם כל מדה מן השבעה ימים שנאמר בהם "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו'" - ולכן אז "באותו היום אסור" לאכול אותו אתרוג, לא תגע בו יד שהרי "הוקצה" לאותה מצוה. אמנם "למחר מותר" לפי שהרי עשה את שלו ואין בו עוד צורך כי הנה בא רעהו וחקרו, ולכן אוכלו למחר. אמנם באותו היום אסור לפי שהוקצה לכל אותו היום.