אור ברסלב
טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה סימן תרנג › פירוש שני לצד עילאה

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרנג · פירוש שני לצד עילאה

פירוש ראשון

עוד לאלוה מלין לצד עילאה ימלל.
"הדס של מצוה" - אשר חז"ל הגידו "פרי עץ הדר" - זה הקב"ה כמה דאת אמר "הוד והדר לבשת". "כפות תמרים" - זה הקב"ה שנאמר "צדיק כתמר יפרח". "ענף עץ עבות" - זה הקב"ה שנאמר "והוא עומד בין ההדסים".
ולכן יאמר "הדס של מצוה אסור להריח בו" כההיא דר' אלעזר (נדה כ, ב) שהביאה לו האשה דם והריח בו, אמר דם חימוד הוא זה. ולכן אסור להריח בו לפי כי כך אמרו חז"ל למה אנו אומרים בשכמל"ו בלחש. משל לבת מלכים שהריחה ציקי קדרה תאמר גנאי הוא לה. מה עשו עבדיה? הביאו לה בחשאי והיא טועמת. ולכן "ההדס" שבו סוד הריח "אסור להריח בו" שהנה מתעורר ענין החימוד מפני הריח וממשיך דם. ואף על גב שהוא דם טוהר -- מכל מקום הוא בחינת דין ואין ראוי לעורר אותו מאחר שאין נעשה גמר ביאה. דאילו היה שם ענין חיבור תכף נעשה אחר כך -- מה טוב היה לעורר הדין כי יהיה בסוד "שמאלו תחת לראשי". אמנם מאחר שאין שם גמר למצוה נמצא כי התעוררות זה צער נחשב לה זה הריח שגורם לה דם חימוד.

"אבל האתרוג מותר להריח בו" מן הדין מפני כי האתרוג הוא דבק תמיד עם הזכר ואינה מתאוה מן אותו הריח שמתאוה בת מלכים הנזכר. ולכן מותר להריח בו. "אמנם לפי שנחלקו אם מברכים עליו אם לאו יש למנוע מלהריח בו" - כי הנה ענין הברכה איתא בזוהר פרשת עקב דף רע"א (ח"ג רעא, א) וזה לשונו: "פקודא דא לברכא ליה לקדוש ברוך הוא על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא. ואי לא בריך אקרי גזלן לקב"ה וכו' בגין דברכאן דבריך בר נש לקב"ה אתי לאמשכא חיין ממקור דחיי לשמא קדישא וכו'. ואינין ברכאן אריק בר נש באינון מלין מההוא מקורא עילאה ואתברכאן כל אינון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין ואתברכאן כולהו כחדא. ועל דא אצטריך לשואה בר נש רעותיה ברזא דברכאן בגין דיתברכון אבהן ובנין כלא כחדא וכו'".

הנה נתבאר מזה המאמר כי סוד הברכה הוא להמשיך השפע ממקורא עילאה עד למטה. ומאחר כי זו כחו להמשיך הברכות עתה על ידי מעשה של נטילת לולב דהא אתקן למצוה -- ספק הוא אם יוכל להמשיך גם כן על ידי הריח אותם הברכות עליונות לכל המדרגות.

וכאשר נחזור להתבונן על ענין ההדס בענין הדוגמא שמכנים אלו העינים אל האבות כדאיתא בזוהר פרשת ויחי דף ר"כ (ח"א רכ, א) וזה לשונו: "דבר אחר: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר דא אברהם. כפות תמרים דא יצחק. וענף עץ עבות - דא יעקב וכו'". הנה מבואר כי יעקב הוא רמז להדס. וכן איתא במדרש מה הדס רתוש בעלים כך יעקב רתוש בבנים. והנה נודע כי יעקב בו סוד הריח שנאמר "ראה ריח בני" ולא אמר "ריח הבגדים" אלא "ריח בני". ולכן מותר80 להריח בהדס של מצוה.

"אבל האתרוג אף על פי שהוא מותר מן הדין וכו'" - והענין כי הנה האתרוג על פי דרך זה הוא אברהם כמו שאמר הכתוב במאמר "פרי עץ הדר דא אברהם". והנה אברהם יש לו ריח אמנם הוא מן הדין כשעלה מן הכבשן כמו שאמרו חז"ל בפסוק "וירח את ריח בגדיו". אמנם אין מביא ברכה לעולם. הלואי שלא יעשה בחינת דין. ולפי שנחלקו אם מברכין עליו אם לאו - ולכן בא הדין בגשמי כי "יש למנוע מלהריח בו". אמנם לענין הסכנה כיצד ימצא כי פרי העץ הדר זה אברהם והרי קים לן כי פרי עץ הדר זה האתרוג. וכיצד ימצא כי האתרוג הוא אברהם? ועוד קשה שהנה שם נאמר למעלה ממאמר זה וזה לשונו: "פרי עץ הדר דא בירא דיצחק וכו'. כפות תמרים דכתיב צדיק כתמר יפרח וכו'". גם בזוהר פרשת תצוה דף קפ"ו (ח"ב קפו, א) וזה לשונו: "פרי עץ הדר וכו' מאי טעמא אקרי הדר? ומאן איהו הדר? אלא דא צדיק וכו'".

אמנם סוד הענין הוא מ"ש בזוהר פרשת תצא בסוד "בת היתה לו לאברהם". אמנם כאשר מדה זו נוטה אצל יצחק נקרא 'באר' שלו. ולכן אמר במאמר "פרי עץ הדר - דא בירא דיצחק וכו'". והבן אין להאריך בזה.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה