אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרנג · פירוש ראשון

סימן תרנג

הנה הדין הוא כי מצות לאו ליהנות ניתנו. ולכן ההדס הוא אסור להריח בו. והנה חכמים ז"ל אמרו "ענף עץ עבות" - יש בישראל בעלי מצות ואין בהם תורה. הנה מובן כי מפני שההדס הוא דומה לבעלי מצות - לכן הוא אסור להריח בו וליהנות ממנו בעולם הזה לפי כי על ידי כך נמצא הוא מרויח לעתיד. כך אמרו חכמים ז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנאמר "כי בצל החכמה בצל הכסף". ולפיכך יבא ההפרש שבין ההדס לבין האתרוג כי למה יהיה ההדס אסור בהנאה והאתרוג מותר בהנאה? מפני כי כן אמרו חכמים ז"ל יש בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מצוה דוגמא אל האתרוג. ולכן ההדס שהוא דומה לבעלי מצות לחוד - לכן הוא אסור בהנאה. "אבל האתרוג" שיש בו דוגמא לשני דברים - התורה והמצוה - לכן מותר בהנאה. נהי כי באכילה הוא אסור לפי שכבר הוקצה למצוה, אבל להריח מותר לפי כי אדם זה כלול הוא מתורה ומצוה. וגם שיהנה מהם בעולם הזה -- לא יפסיד מלהיות לו חופה לעתיד שהנה נמצא בו תורה. ולכן האתרוג של מצוה "מותר להריח בו מן הדין".

"אלא לפי שנחלקו אם מברכים עליו אם לאו" - דהיינו כי הברכה הוא המשכת השפע לזולת ולכן אין ראוי לברך עליו. ולפי כי אסור ליהנות בלא ברכה - לכן יש למנוע מלהריח בו. וכן נמי הוא הדין לענין הערבה כי אסור ליהנות ממנה מפני כי הדוגמה שלה הוא בני אדם דאין בהם לא תורה ולא מצוה ואם כן מאיזה צד שיהיה אין ליהנות ממנה. אמנם "אם עבד להושענא ולא אגבהה למיפק בה מותר בהנאה".

ועוד ימצא טוב טעם במינים הללו והוא הענין עם מה שאמרו חז"ל כי ארבעה מינים הללו הם דוגמא באיברים ידועים שבאדם. לולב דומה לשדרו של אדם, אתרוג דומה ללבו של אדם, ערבה דומה לשפתים, הדס דומה לעינים. ולכן יאמר נא "הדס של מצוה אסור להריח בו", כלומר העין שרוצה להתקדש ורוצה להיות מהלך בדרך מצוה אסור לאדם ליהנות ממנו בענייני העולם הזה. כך אמרו חז"ל בפסוק "טוב מראה עינים מהלך נפש" - טוב מראה עינים באשה מגופו של מעשה. והיינו מה שאמר הכתוב "ועין נואף שמרה נשף" - כלומר כי העין נקרא 'נואף' לפי כי כך היא פעולתו. וכמו שהאבר התחתון הוא נהנה מגופו של מעשה - כך העין עושה את שלו על ידי הראיה. ולכן הדס של מצוה שהוא דוגמא שלו, עין שרואה בתורה ומשגיח בענין המצוה, "אסור להריח בו" כי הנה ענין הריח של עכו"ם ושל עבירה אסור משום לאו דלא תנאף. ואמרו חז"ל לא תהנה אף כמפורש בדברי הפסוקים. אמנם הוא ענף מצוה. גם לענין הדוגמא של הדס שהוא העין כאמור - מאחר כי העין המצוה שלו הוא לראות ראיות של מצוה וישגיח בתורה - לכן אסור ליהנות ממנו בראיה של עבירה לפי כי נמצא שהוא עושה פגם בעין של מעלה. כך אמרו חז"ל הנואף עושה כאילו עין של מעלה אינה רואה שלכן "ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין".

"אבל אתרוג של מצוה מותר להריח בו מן הדין" - לפי כי הנה האתרוג הוא דומה ללב וההנאה המכוונת לו הוא ענין ההרהור, ואין מענישין על המחשבה שבלב לפי כי מחשבה אינה מצטרפת למעשה שנאמר "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'" - הרי כי מן הדין מותר ליהנות ממנו. "אלא לפי שנחלקו אם מברכים עליו אם לאו" - לפי כי כן אמרו חז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה והם עושים פגם במחשבה שמשם נמשך סוד השפע והברכה אל התחתונים (כנזכר בזוהר פרשת עקב). ולכן "יש למנוע מלהריח בו" - היינו ליהנות ממנו על ידי מחשבת הלב לפי שנאמר "הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם". וכן לענין הערבה אסור ליהנות ממנה לפי שהוא דוגמא לשפתים וכל המרבה דברים מביא חטא. ונאמר "הוגעתם ה' בדבריכם". וכל המספר כאילו כופר בעיקר שנאמר "שפתינו אתנו מי אדון לנו". אלא אם כן "עבד להושענא ולא אגבהה".

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה