טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרנ · פירוש שני לצד מעלה
וראוי לתת חלק במעשה אלו המצות מהו הסוד שלהם הגורם למעלה. וכך היה אומר:
"שיעור הדס וערבה ב' טפחים". והענין בקיצור נמרץ כי להיות שארבע מינים הללו תלויים בשמו יתברך (כמו שאמרו חז"ל פרי עץ הדר - זה הקב"ה וכו' כנ"ל) -- לכן יהיה הרמז בהם בכל ענין. כי הנה ההדס שהוא מקביל לאות יו"ד שבשם צריך להיות עבות, כי השלש הדסים כנגד ג' אותיות יו"ד. וכאשר הם עבות69 אז הם מקבילים למלוי שהם יו"ד וא"ו דל"ת - תשעה. והערבה כנגד אות ה"ה - לכן הם שתים - והם ד' עלים כנגד מלוי ה"ה ה"ה. והלולב כנגד אות ו"ו - ולכן צריך להיות עודף עליהם, ר"ל כנגד שנים שהם שני ווין. והאתרוג צריך להיות כביצה - היינו י' שהוא ב' פעמים ה'. והנה המכוין בזה יקרא בן להקב"ה לפי כי הויה זו עולה בגימטריא בן.
והנה גם בשיעורים הללו יהיה בהם רמז. כי שיעור "שני טפחים של הדס וערבה" היינו בסוד "וכל בשליש", ונאמר "ושלישים על כולו", היינו שני שלישים. "ושדרו של לולב ארבעה" - שני שיעורים - כי כן הצדיק יש בו ב' בחינות כמ"ש פרשת משפטים דף ק"י (ח"ב קי, א) וזה לשונו: "אית משכיל ואית משכיל. אית משכיל לעילא, ואית משכיל לתתא". והיינו מ"ש "כדי שיהיה הלולב עודף על ההדס טפח" ז"ל(?) פרשת בלק דף ר"ד (ח"ג רד, א) וזה לשונו: "ומספר את רובע ישראל - רבעות מן מדידו דישראל איהו ברית. אמאי אקרי 'רובע'? אלא שיעורא דגופא ד' בריתות הוי בשיעור' דיליה, וברית רובע איהו בשיעורא דמדידו דגופא". ולכן בא זה השיעור כדי שתדע ותשכיל ממוצא דבר זה כי הלולב שהוא בסוד הצדיק עודף ועולה למעלה מן ההדס שהוא סוד האבות ג', כל קו הימין שהוא עולה עד מוחא עילאה כנזכר שם פרשת משפטים.
חזר והגיד כי כל הנזכר השיעור זה "באמה בת חמש טפחים" - הוא סוד מה שאמרו חז"ל עץ החיים מהלך ת"ק אמה. וכל זה הוא בסוד "קו המדה" שהוא על ידי כל מעשה המשכן ובנין בית המקדש כמו ששנינו "ב' אמות היו בשושן הבירה - אחת של חמש ואחת של שש". וסוד הדבר הוא מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ה (ח"ב קמה, א) וזה לשונו: "ויהי שירו - דא שיר השירים. וכי חמשה ואלף הוא שיר השירים?! ודאי הכי הוא. חמשה אינון תרעין דמתפתחין במלכא דשלמא דיליה ואינון חמש מאה שנין דאילנא דחיי, חמשין שנין דיובלא. ואלף - דא איהו חתן דנפיק מסטריה ואיהו ירית כל אינון חמשה למיתי לגבי כלה וכו'".
והיינו סוד "אמה בת ה' טפחים" - היינו ת"ק שנין דאילנא דחיי. "ובת שש" - רמז לחתן הנזכר. היינו "חמשה ואלף". ולכן כאשר אמה זו נעשית בת ששה שהסוד זה הוא כי אימא עילאה היא מתפשטת בעץ החיים ת"ק אמה - היינו מ"ש בזוהר ובתיקונים "אימא עילאה עד הוד אתפשטת". ואמנם גם נמשך למטה עד הצדיק ואז יהיה סוד שש טפחים כנגד יוסף הצדיק שהוא ששי. ומאחר כי אמה זו נתפשטה ונעשית בת ו' טפחים -- לכן נעשה השיעור באופן אחר. כי הנה נמצא "שיעור הדס וערבה ב' טפחים ומחצה" לפי כי כל אחד מהם מתפשט ונעשה בסוד שלשה שלישים, "שהם עשר גודלים", לפי כי אין קדושה פחותה מעשרה.
"ושיעור שידרו של לולב י"ג גודלים" - כי כן כאשר הוא נגדל תפארת ישראל וירית לאבא ואימא - אז ירית נמי י"ג מכילן דרחמי. "ויש מי שאומר ששיעור שדרו של לולב י"ד גודלים" - להודיע כי יד ה' עשתה התפשטות זה בחמש אצבעות שלה שהם סוד חמש בריחים שפירש הינוקא פרשת בלק דף קפ"ו (ח"ג קפו, א) וזה לשונו: "כתיב ועשית בריחים עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן האחד וכו'. וכתיב והבריח התיכון וכו'. ואינון חמש בריחים דאקרון חמש מאה שנין דאילנא דחיי אזיל בהו. וברית קדישא אתער בחמש אצבען דידא וכו'. ועל דא כל ברכאן דכהנא באצבען תליין. פרישו דידא דמשה על דא הוה וכו'".
ולכך על כל אלה יהיה הרמז של מי שאמר "י"ד גודלים" על עיקר זה.
"ויש אומרים ששיעור הדס וערבה י"ב גודלים" - ויהיה הסוד שלהם מ"ש בזוהר פרשת ויחי דף רמ"א (ח"א רמא, א) וזה לשונו: "תו(?) תריסר תלת קשרין דדרועא ימינא חסד חסדים. תלת קשרין דדרועא שמאלא גבורה גבורות. תלת קשרין בירכא ימינא נצח נצחים. תלת קשרין בירכא שמאלא הוד והודות". הנה נתבאר מן המאמר כי ההדס שהוא בסוד הזרועות והערבה שהוא בסוד הנצחים70 - הם י"ב. והיינו "י"ב גודלים" כשנכללים זה עם זה, חתן וכלה. כי מאחר שנעשה הכל "באמה בת ששה טפחים" אשר נתבאר לו האחד המיותר הוא כנגד החתן דנפיק מאותם חמש מאה שנין -- ולכן יהיה אלו י"ב גודלים שנכללים זה עם זה, חתן וכלה כאמור.
"ושיעור של לולב י"ו גודלים". והרמז כי הנה הוא בעצמו כולל עשר כי לא סגי בלאו הכי. ות"ק דאילנא דחיי אזיל ביה. ואחת נוספת לצדיק דנפיק מיניה.
והנה קיימנו כל דברי חז"ל כי נמצא בהם סוד גדול.
"אין להם שיעור למעלה וכו'" - בענין האורך שלהם. "ויש אומרים אפילו הוסיף בהדס וערבה כמה - צריך שיהיה יוצא שדרו של לולב למעלה מהם טפח". פטפוטי בצים יש כאן. דאיתא בזוהר פרשת תצוה (ח"ב קפו, ב) וזה לשונו: "עץ דכל הדורא דגופא ביה תלייא. ודא איהו עץ עושה פרי. כפת תמרים - הכא אתכלילת אתתא לבעלה בלא פירודא. כפות תמרים כחדא. וענף עץ עבות - תלתא. ועלין דיליה - דא בסטרא דא ודא בסטרא דא, וחד דשליט עלייהו. ערבי נחל - תרי דלית להו ריחא וטעמא כשוקין בבני נשא. ובגין כך לולב נטיל כולהו כחוטא דשדרא קיימא דגופא. ומה דנפיק לבר טפח - הכי הוא בגין לאשלמא ולאפקא כלא ולשמשא כדקא חזי וכו'".
והנה מבואר מזה המאמר כי "טפח העודף" צריך להיות יוצא למטה כדי לשמשא כדקא חזי. אמנם הראשונים הבינו המימרא דר' יוחנן שאמר "שידרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח" -- הבינו כי כונת ר' יוחנן שיצא מן ההדס מלמעלה. ולא היא. אלא כמ"ש בזוהר רב ייבא סבא ע"ה שיצא מלמטה לשמשא בנוקב' שהרי שם משימים האתרוג לחבר חתן וכלה. אמנם למעלה - מה מועיל שיצא משם הלולב? ואני לא באתי להכריע ח"ו, רק להודיע דרך ה' לירא שמים שיצא ידי כולם. כי הנה לכן אני מפרש כל הסברות הללו דיש אומרים, ולכן ראוי שיצא הלולב טפח מלמטה כדי לחבר שם האתרוג. שהנה נתבאר למטה כי שיעור הלולב ד' טפחים כנגד ד' בריתות שהוא שיעורא דגופא (כנזכר בזוהר), והאחד מהם הוא טפח שיעורא דברית. ולכן זה יהיה לחברא אתתא בבעלה. וגם יניח למעלה כנגד מה שעולה למעלה כמ"ש פרשת משפטים "אית משכיל לעילא ואית משכיל לתתא". ובזה יהיה יוצא ידי חובתו לדברי הכל.