אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרמד · פירוש שני

פירוש ראשון

והנה גם באלה הדינים נמצא בהם ענין כלפי מעלה כמו כל המצות אשר יעשה האדם שהוא מעורר הייחוד למעלה. ולכן כך היא המדה:
כי "לאחר התפלה נוטלין הלולב", כי הנה חז"ל אמרו מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר "ושמחתים בבית תפלתי" - "בבית תפלתם" אינו אומר אלא "תפלתי". ולכן "אחר חזרת התפלה" שנעשה השלימות עליון "נוטלין לולב", הוא הצדיק, "ומברכין על נטילת" ר"ל מברכין שממשיכים שפע מברוך עליון לצדיק כדאיתא בזוהר פרשת עקב "ברוך ברזא דמקורא עילאה" - משם נמשכים כל הברכות. וזה גורם "נטילת לולב". כי הנה הצדיק הוא הסולם של יעקב, פעמים עולה בסוד "ואת בריתי אקים", פעמים יורד. לכן בהמשך הברכות למטה מתעלה זה הלולב כמה דאת אמר "וינטלם וינשאם".

"ואחר כך מברך שהחיינו" - ר"ל שבאו אצל הלולב (זה הצדיק) נמשכו לו חיים העליונים שנאמר "החכמה תחיה בעליה" ונאמר "תורת חכם מקור חיים". "והגיענו לזמן הזה" - דאף על גב שאמרו חז"ל שהיו סדר זמנים קודם לכן - הרי הגענו לזמן הזה. ומאחר שנשלם הצדיק, "גומרים ההלל" - היא הכלה שנאמר "אשת חיל ויהללוה בשערים מעשיה". וכן מלת הלל הוא בגימטריא אדני. ולפי כי כן אמרו חז"ל מי שאין לו אשה אינו בכלל 'אדם' ואינו אדם שלם שנאמר "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם". ולכן במציעו' הלל זה יש י"ג מדות של רחמים "מן המצר קראתי יה וכו'". ואלו המדות הם נכללים בזכר תחילה. ונמצא כי במציעות הלל שהוא רמז אל הנקבה (כאמור שם) נמצא שלימות האדם. ומברכים "לגמור את ההלל", היינו להורות על כי עתה נגמר השלימות של הלל זה וגם הזכר.

ולפי כי התיקון זה נעשה על ידי רבים או יחיד - לכן אין חייב להיות רבים אתו ואפילו יחיד גומר אותו. הוא מה שאמרו חז"ל כשאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה על ענין שיפרו' משכן, תמה משה אמר "הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוהו וכו'". אמר לו הקב"ה אפילו אחד יכול לעשותו. וכן בענין זה - אפילו יחיד גומר את ההלל ומשלים אותו.

"ואין מפסיקין בו" שלא להפסיק בהמשכת האור עליון למטה זולת, "מפני הכבוד והיראה" שהם מדרגות שונות. "ומשיב שלום לכל אדם" כי כן העולם עומד על השלום.

"ואם פסק באמצע ושהה אפילו כדי לגמור את כולה אינו צריך לחזור" - כי מאחר שנמשך האור למטה הוא נמשך ויורד ואינו פוסק שנאמר "וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו", ושם נאמר "ונהר יוצא מעדן" - יוצא ואינו פוסק. ולכן "אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק".

"בהלל אפילו עשרה קורין כאחד" - דמאחר כי ההלל הוא שלימות לסוכת דוד, הרי אפילו יחיד גומר אותה על ידי כונה טובה שלה. לפי כי מעיקרא היא בסוד 'נקודה אחת' והוא השורש שלה. ומאחר כי היחיד יש בו יכולת לגמור אותה - מה יעשו עשרה? אמנם הענין הוא כי אותה נקודה - עליה נאמר "אחת היא יונתי תמתי" - תאומתי. לומר כי באותה נקודה ימצא כח להתפשט בסוד עשר. ולענין שלימות זה היחיד גומר אותה. אמנם כאשר הם עשרה - אז ימצא בה שלימות עשר ספירות שלימות.

וזהו אצלי סוד המשנה "בעשרה מאמרות נברא העולם. והלא במאמר אחד יכול להבראות?" - שכן מדה זו נאצלה בסוד נקודה אחת. "אלא לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימים העולם" אף על פי שנתמעטה מקיימים בה עשר מאמרות על ידי התורה והמעשה, והיתה לה' לשם עולם לא יכרת. היא הסוכה שהיה להקב"ה מזמן הבריאה ומתפלל יהי רצון שאראה בנין ביתי, והם מקיימים זאת התפלה. י"קים ה"סוכה ו"ישלים ה"עטרה עם הכתוב לחיים בירושלים.

סליק הלכות סוכה

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה