טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרמד · פירוש ראשון
ענין נטילת לולב יתבאר לקמן בעזרת השם, אמנם הנוגע לענין זה הוא מ"ש שהוא "אחר חזרת התפילה" מפני כי התפלה הוא ענין שלימות בנפש האדם כאשר מתבאר בענין התפלה, שלכן מתפלל אדם בכל יום, לפי כי בלילה נמצא בו העדר אשר יצאה נשמתו ממנו, ולכן באה התפלה להשלים את נפשו בכל חלקיה בי"ח ברכות. ובשבתות וימים טובים אין צורך כל כך כי הקדושה עצמה משלים חלק נפשו.
ולכן "אחר התפלה נוטלין הלולב" - הוא ענין שלימות נוסף. כי האדם עץ השדה, ואמרו חז"ל "מה תמר אין לו אלא לב אחד כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים". וכן מלת לולב מורה נוטריקון - לו לב - ר"ל יש לו לאדם לב אחד לאביו שבשמים. ולפי שאמרו חז"ל "אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות" - בא זה ואיבד את זה, ולכן נמצא שאין לו רק לב אחד שהרי הלב של מושב היצר כמאן דליתי דמי. ונשאר לב אחד לעבוד את ה'.
"ומברך 'על נטילת לולב'" כדי להיות המצוה שלימה במעשה דיבור מחשבה, כדי שיקנה לעצמו שלימות בעצם אדם בנפש רוח ונשמה כנזכר במקומו. כי המעשה כנגד בחינת הנפש, והדיבור כנגד שלימות בחינת הרוח שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה" מתרגמינן "לרוח ממללא", והמחשבה להשלים בחינת הנשמה. כך אמרו חז"ל "תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה". ולכן מברך תחילה על הלולב. ונוסח הברכה מורה על קניית השלימות "על נטילת לולב", כלומר טוב לברך ה' על שנטל לו עתה לב טהור לעבוד את ה'.
"ומברך שהחיינו" לפי כי חיי הגוף הם סיבה לקניית חיי הנפש, כי כן האדם כפי שניו מרבה בתורה ובמצות שלכן חייבה התורה "מפני שיבה תקום". וכדאיתא בזוהר פרשת תצוה דף קפ"ה (ח"ב קפה, א) וזה לשונו: "כי כל הנפש אשר לא תעונה - והאי יומא נטיל לכל נפשאן והוו ברשותיה. ואי לא קיימא ברזא דשבעין לית רשו לנפשאן דקיימא דנפשאן ברזא דשבעין כמה דאת אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו'. ואי תימא לנפשאן דרביי דלא אשלימו לשבעין שנין לא שלטא בהו -- ודאי שלטא בהו! אבל לא בשלימו כמאן דזכי יומין סגיאין לפקודי אורייתא וכו'".
והנה מבואר מדברי המאמר כמה מועיל לאדם חיי הגוף כדי להתאחז באותם השבעין שנין עילאין. ולכן ראוי לאדם לברך שהחיינו וכו' והגיענו לזמן הזה לקנות השלימות להדבק בשמו יתברך.
"וגומרים ההלל" - להודות לשם ה' באותם י"ג מדות שבפסוקים "מן המצר קראתי יה וכו'" על שהקב"ה עשה לאדם הראשון בגן עדן י"ג חופות כמו שאמרו חז"ל בפסוק "בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתיך וכו'". ואף על גב שחטא - תיקן אותם לצדיקים כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף ל"ח (ח"א לח, א) וזה לשונו: "שבעה היכלין עילאין אינון לעילא דאינון רזא דמהימנותא עילאה, ושבעה היכלין אינון לתתא וכו' ובהו הוה דיוריה דאדם. ולבתר דאתתרך מגנתא דעדן אתקין לון קוב"ה לנשמתהון דצדיקיא לאשתעשעא בהו כדקא חזי מזיוא דיקרא עילאה וכו'".
ולכן אנו מברכין על ההלל אשר מזכה לעמו במהלל זה החופות. ומה גם שעתידים לומר לפני הצדיקים "קדוש" כמו שאמרו חז"ל. ולכן צריך לומר אותו מעומד. ומטעם זה גם היחיד גומר הלל ואפילו י'.