טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרמג · פירוש שני
ולעומת הנוגע למעלה "סדר הקידוש" אשר בזה סוכת דוד מתחברת עם דודה ונותן לה קידושים. ולכן יהיה "מברך על היין תחילה" כדאיתא פרשת ויקרא "אכלו רעים - לעילא, שתו ושכרו דודים - לתתא. מאי טעמא? מאן דאית ליה גרבי דחמרא - אכילה בעיא". ולפי דתמן איהו יין דמנטרא - ולכן צריך לברך על היין תחילה, אם מפני מה שנאמר "שתו ושכרו דודים לתתא", ומה גם מפני כי לעילא איהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית.
ולכן בא החיוב "לקדש מעומד"; אם מפני כי כן הוא דין הקדושים מעומד, וביותר מפני כי זהו עלמא דדכורא ולכך כל המעשים אשר נעשים כנגדו הם מעומד. "ואחר כך קידוש" להתקדש בקדושה עליונה כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קל"ב (ח"ב קלב, א) וזה לשונו: "כתיב נעשה נא עליית קיר קטנה - כי איש קדוש הוא עובר עלינו תמיד וכו' בהאי קרא אית לן סמך בעלמא. הנה נא ידעתי - דא איהו רעותא דבר נש לשואה בגויה. כי איש אלהים קדוש הוא - דא איהו עלמא עילאה דאיהו יתיב על כורסיה יקריה וכל קדושן נפקין מיניה ואיהו מקדש לכולהו עלמין. עובר עלינו תמיד - מההיא קדושה דאיהו מקדש לכל עלמין לעילא איהו מקדש לך בהאי עלמא. דהא לית קדושה לעילא אלא אית קדושה לתתא כמה דאת אמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. והואיל וכך הוא - נעשה עליית קיר קטנה וכו'".
הנה מבואר מדברי המאמר כי בכל ענין קדושה שיראל הם מעוררים למטה כך מתעורר למעלה. ולפיכך הוא מקדש עמו ישראל ולכן אמר נעשה ונתקן עליית קיר זו דאתמר עלה "מקרקר קיר". והיא 'קטנה'. ראוי שנעשה אותה אשה גדולה - היינו סוכת דוד לעשות אותה סוכה גדולה. ולכן תבא אלינו מאותה קדושה. ולכן צריך לקדש מעומד לתת לה הקידושין של החתן. והנה סיום הברכה הוא "מקדש עמו ישראל".
"ואחר כך מברך לישב בסוכה" - שפעל ועשה ואמר לישב מי שיושב הוא איש האלהים הנזכר, ושבעת ימים הנזכר בפרשת וישב. "ואחר כך מברך שהחיינו" להוריד לסוכה העליונה, סוכת דוד, מאותם חיי המלך וקיימנו על חי וקים, והגיענו כל האורות - הם מגיעים "לזמן הזה" - שהיא זמן לכל. וכמו כן נמשך לנו בכל הפרטים ממה שאנו מברכים כדאיתא בזוהר פרשת עקב עיין שם.