אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרמ · פירוש שני

פירוש ראשון

חשבתי דרכי ואשיבה ידי לפרש הדינים אלו בדרך ישר לא יכשלו, עוד בענין הנ"ל. וכך היה אומר:
"נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה" - לפי כי בחינות הללו פטורים מלתקן סוכת דוד הנופלת. כי הנה "נשים", הם מיעוט רבים שנים הם. וכפי הדרך הראשון שנתבאר לפי כי נמצא דבר והפכו בנשים ועבדים וקטנים - לכן הוא אמר שהם 'פטורים' ולא אמר "אין עושים" מפני כי נמצא באלו הכינויים צד אחד לטובה וצד אחד לרעה. ונבאר אחת לאחת.

זה יצא ראשונה, כינוי "נשים" ימצא בקליפה שנאמר "אשות הזימה" (יחזקאל כג, מד), ונאמר "אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך" (מ"א ג, טז), ונאמר "ונשים משלו בו" (ישעיהו ג, יב). ויש נמי לטובה כמו ששנינו "נשים העוסקות בבצק" כנזכר בהלכות פסח עיין שם. ונאמר "היפה בנשים".

ולכן צריכים למימר כי "נשים פטורים מן הסוכה" כדי שתדע ותשכל ממוצא דבר זה כי בנשים דקדושה מיירי. דאילו בנשים החיצוניות היה הדין כך "אסורות בסוכה". אבל מדקאמר "פטורות" - משמע שהרשות בידם לתקן אבל הם פטורות כי לא עליהם מוטל לעשות תיקון של סוכת דוד הנופלת, אותם המדות שלו העולמות הנקראים 'נשים', עלמא דנוקבא. אלא הבנין שלה הוא על ידי עלמא עילאה שנאמר "ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". והיינו עלמא דדכורא כדאיתא בזוהר פרשת ויחי "דאסתיימת כדכורא". ושם נאמר "ומחיזו דעלמא עילאה אתתקן עלמא תתאה".

וכן לענין העבדים. יש עבד רע, הוא ס"מ וסיעתו דמריד במאריה כדאיתא בזוהר פרשת תצא. ומטרוניתא אית לה עבדים ושפחות נכריות ואית לה עבדים ושפחות עבריות. אלו ואלו אין עיקר בנין סוכה זו על ידם. ואפילו עבד טוב מט"ט צריך לעשות מצות חליצה ואחר כך תעלה למעלה להבנות. ולכן פטור מן הסוכה כמעשה טבי עבד רבן גמליאל שהיה תלמיד חכם, ועם כל זה שהיה מסטרא דטוב בסוד הנער מטטרון - פטור מן הסוכה. והיה ישן תחת המטה לפי כי כן הנער העליון עבד טוב "ישן הוא תחת המטה" עליונה ששכב עליה יעקב.

וכן נמי הקטן פטור מן הסוכה - דהיינו כי יש קטן ורע כמו ששנינו ויש ה"נ נערי קטנים יצאו מן העיר מקטני אמנה, זעירי מהימנותא. אין אלו מכלל הבונים אלא המחריבים. אמנם יש קטן הוא מה שאמר הכתוב "ונער קטון נוהג בם", "ודוד הוא הקטון". עוד נשאר הקטן והקטון עמנו. וכל אלו "פטורים" מלבנות הסוכה כי אין בניין סוכת דוד אלא על ידי עלמא עילאה שנאמר (רות ג, יג) "אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך אז וגאלתיך אנכי" דיציאת מצרים כדאיתא בתיקונים. ולכן כל אלו הם "פטורים מן הסוכה".

"טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק". ואף על גב כי במקום אחר נתבאר ענין טומטום ואנדרוגינוס באופן אחר שהרמז למקומות עליונים - כך הוא האמת. אמנם נימא ביה מלתא בדרך רמז דאיפשר ליישב ענין טומטום בזמן שתפאתר ישראל למעלה נעלם בסוד הבינה כדאיתא פרשת ויצא "ותצא לאה לקראתו - אימא נפקת לגבי ברא קדישא ואמרה אלי תבא - תחות גדפאי לרווא לך בתפנוקין עילאין וכו'". ולפי כי עדיין הוא סגור שם ולא נתגלה לחוץ יקרא טומטום. וכן לענין אנדרוגינוס יש לנו ללמוד ממה שאמרו חז"ל "אנדרוגינוס בראו לאדם הראשון". ולכן כל זמן שהוא בסוד בחינה אחת מאלו הוא פטור מן הסוכה ודאי פטור מלעשות התיקון שלה. ומכל שכן שהוא פטור מאכילה ושתיה שם ואינו ישן בתוכה.

"וכן נמי מי שחציו עבד וחציו בן חורין" שהוא בסוד מטטרו"ן, דפעמים הוא סוד 'עבד' ופעמים 'זקן ביתו' שיצא לחירות. גם כאשר הוא בסוד 'עבד' לא נודע צד עבדות שבו לפי שהוא בסוד מטה כדאיתא בזוהר פרשת משפטים ופרשת פנחס, דפעמים מטה כלפי חסד (הוא סוד בן חורין) ופעמים מטה כלפי דין והוא בסוד 'עבד' לפי שהוא נמשך כלפי עבד רע כאשר הוא בסוד המיעוט. ולכן פטור מן הסוכה.

אמנם הספק הוא שהנה בזמן שהזכר למעלה בסוד טומטום - הנה כל זאת העליה שעולה למעלה הוא כדי לתקן מדה האחרונה כדאיתא פרשת ויצא במאמר הנזכר "ותצא לאה לקראתו". ושם נאמר זה לשונו: "וירא יעקב - דא תפארת קדישא מההוא שדה דנקיט כל ברכאן דכתיב ביה אשר ברכו ה'. בערב - אמאי בערב? בזמנא דאתער יצחק אבוי לגבי האי שדה וכו'. כיון דאסתלק יעקב מתמן בערב שביק האי שדה ליצחק אבוי והוא סליק לגבי עילא. מה כתיב "ותצא לאה לקראתו", אימא עילאה לגבי ברא יחידא. ותאמר אלי תבא - תחות גדפאי לברכא לך ולרוואה לך בתפנוקין ועידונין עילאין. הא עדן רעוא וענוגא למיהב לך לגבי ההוא שדה עד לא יתוקד בתוקפא דיצחק וכו'".

הנה מבואר הדבר מן המאמר כי עיקר העליה אשר עלה ונתעלם שם תפארת ישראל ונעשה בסוד 'טומטום' הוא לתועלת של מדה האחרונה. אמנם להיות כי זה אינו בסוד 'בנין' רק סוד 'השפעה' שנותן לאותו שדה עד דלא יתוקד בנורא דיצחק סוד הגבורה -- ולכן חייב הטומטום הגשמי בסוכה מפני ספק זה והוא עודינו טומטום.

גם בהיותו מדת התפארת נכלל עם המלכות בסוד אנדרוגינוס הנה הוא משפיע בנקבה בלי ספק, שלכן נכללה עמו כדי להמלט מן הקליפות ולהיות יונקת ממנו. אמנם אין ענין זה נקרא 'בנין' ממש שהרי נאמר אחר כך "ויבן ה' את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". ולכן אנדרוגינוס הגשמי חייב בסוכה מספק זה.

וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין - אף על גב כי יש זמן שהוא פטור (מן הטעם הנזכר) - חייב בסוכה מן הטעם הנ"ל. מאמר הובא פרשת קרח "כמה דקדש עילאה אזמין לכל אינון כתרין קדישין כך קדש תתאה אזמינת לכל חילהא לעטרא לון". ובלי ספק כי זה שחציו עבד הוא מזומן גם כן לעלות למעלה לאעטרא ליה, ולכן חייב בסוכה שהרי הוא עולה לתוכה.

"קטן שאינו צריך לאמו שהוא כבן חמש כבן שש חייב". והסוד מפני כי חיוב הסוכה אינו אלא בת שבעה על שבעה, אמנם הרוצה עושה סוכה גדולה. אמנם החיוב הוא בסוכה קטנה כאשר ביארתי במשנת "ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים נותנין לתוכה חמשה זרעונין". הם רמז לחמשה פעמים "אור" דמעשה בראשית הניתנים בה אף על גב שהיא קטנה. וכדאיתא פרשת בלק "ההוא גננא דזרע בה ה' פעמים אור הללו ועביד שורין שורין" - הוא סוד מה שאמר הכתוב "זכרתי לך חסד נעוריך" כדאיתא פרשת אמור מיוסד על עיקר זה.

וכן נמי בסוכה קטנה זו. דאף על גב שהחתן הוא קטן בסוד ה' או בסוד ו' שנים, מאחר "שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מדברי סופרים" העליונים בסוד מ"ש בזוהר פרשת תרומה אית ספר וספר וסיפור. ולכן נאמר "השמים מספרים כבוד אל" כדאיתא בזוהר פרשת בראשית: "השמים מספרים - מנהרין מההוא ספר עלאה". ומ"ש "השמים" מתיישב עם דין זה, כלומר בזמן שהוא בן ה' שנים למקרא, והשמים עצמם הם שש כמו שאמרו חז"ל "ולא שבעה הם?" ומשני "הן דמלכא יתיב וכו'" לפי כי השביעי הוא חשבון בפני עצמו ואין זה עצמו ואין זה מקום ביאורו.

והרי על ידי שהוא בן חמש או שש - מספרים ומאיר ל"כבוד אל", היא הכלה הנקראת אל כדאיתא שם כי אז נקראת "כבוד" ונקראת "אל". ולכן "חייב בסוכה מדברי סופרים" העליונים שאומרים לו לתקן סוכה, סוכת דוד, אף על גב שהיא קטנה. "כי לחנכו במצות" שאחר כך הוא חייב בשאר כסות ועונה מן התורה.

"חולים ומשמשיהן פטורים מן הסוכה" - הנה בעבור הגלות הכלה הצדקת היא חולה כדאיתא בתיקונים. ומתכנסים כל הרופאים והם הצדיקים ועושים לה רפואות. ואינו מועיל לה שלכן מתרעם הכתוב ואומר "הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רופֵא אֵין שָׁם" (ירמיהו ח, כב). דמאחר כי אימא עילאה היא שאמרה "וגאלתיך אנכי" ביציאת מצרים הנאמר בה "וייצר ה' את האדם" - לא הועיל להציל אם רופא אין שם, צדיק כל רופא חכם. "מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי" - אותה בת היקרה שהיתה עמי תמיד ואין מועיל לה עד דאתא רעיא מהימנא וכו'. ולכן "הצדיק אבד ונהר יחרב ויבש" בבית ראשון ושני כנזכר בתיקונים. והוא חולה לפי שמסתלק ממנו אותם חמשים שערי בינה שהם כמנין חולה. ונפל למשכב שנאמר "איך נפלת משמים הליל בן שחר" (ישעיהו יד, יב). ולכן בזמן שהם כן - פטורים ודאי מלעשות סוכה. וכן נמי בא בגשמי, כי "חולים ומשמשיהם", הם השושבינים, "פטורים מן הסוכה".

"ולא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חש בראשו חש בעיניו" - והוא סוד מ"ש בברכות כשישראל הם נכנסים לבתי כנסיות ואומרים "אמן יהא שמיה רבא מברך" מנענע הקב"ה ראשו ואומר "אשרי המלך שמקלסין אותו כך וכו'". כי לפי כאשר האדם מצטער מסיבת עונו מה הלשון אומרת: "קלני מראשי". וכאשר ישראל אומרים "יהא שמיה רבא מברך" חוזרת אותה עטרה שמסתלק בעון ישראל כשעונים אמן ואומרים יהא שמיע רבא שהוא גדול. דאילו מפני הגלות אין השם שלם שנאמר "כי יד על כס יה", וישראל מלבישים כביכול עטרה זו. כי מלת ישראל הוא נוטריקון לי ראש. ולכן "מנענע ראשו". ולכן "חש בראשו פטור מן הסוכה".

"חש בעיניו" נמי הוא מה ששנינו יוחנן כהן גדול בטל את המעוררין. מאי הוו? אמרי "עורה למה תישן ה'". אמר להם וכי יש לפניו שינה? אלא בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום לכן נאמר "עורה". ולכן נמי "חש בעיניו" ואפילו עינו אחת שהרי נאמר "עיני ה' אל צדיקים" ונאמר "הנה עין ה' אל יראיו" - כנראה כי מפני החרבן חש בעינו אחת מה שאמר הכתוב "תמיד עיני ה' אלהיך בה" כביכול אין בזה שלימות כבתחילה. וזה ימצא לפעמים.

והיינו מ"ש הרשב"י ע"ה בפסוק "ישר יחזו פנימו". ולכן "חש בעיניו פטור מן הסוכה" לפי שעין העליונה מנעה ההשגחה בסוד "המפיל חבלי שינה על עיני". לכן אז פטור מן הסוכה.

"ויש אומרים שאין המשמשים פטורים אלא בשעה שהחולה צריך להם".

"מצטער פטור מן הסוכה הוא ולא משמשיו. איזהו מצטער" - שהנה כל זמן של הגלות נקראת 'מצטער'. ולכן איזהו נקרא מצטער להיות פטור מן הסוכה "זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח" לפי כי יש זמן שמתעורר רוח רעה בעולם כדאיתא בזוהר פרשת וישב דף קצ"ב (ח"א קצב, א) בענין רוח שקר בזמן דשלטא בעלמא שנאמר "אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו". ומפני רוח זה ראוי האדם להחבא שנאמר "לך עמי בא בחדריך".

"או מפני הזבובים" שנאמר בהם "זבובי מות יבאיש". "והפרעושים וכיוצא בהם" מן הקליפות כאשר הם מתעוררים. "או מפני הריח" רע של הקליפה - צא תאמר לו. וכדאיתא בזוהר פרשת תצא "לילי' אשפה מטונפת דזרקין בה כלבים וחמורים מתים". "פטור מן הסוכה" שנאמר "מפני הרעה נאסף הצדיק" - היא אשה רעה שנאמר "ותתפשהו בבגדו". לכן נאסף ומסתלק למעלה - "וינס ויצא החוצה".

"ודוקא שבא לו הצער במקרה אחר שעשה שם הסוכה" מפני מעשה התחתונים נתעורר הקליפה. "אבל לעשות סוכתו לכתחילה במקום הריח" - שלא יאמר מה טוב להיות נבנית סוכת דוד אצל הקליפות כדי להתגבר עליהם ולהתיש כחן של ריח רע זה והדומה לו -- לא יעשה כך לפי כי אין כח בזמן הזה להתיש ולשבר כח הקליפה עד לעתיד. היינו מה שאמרו חז"ל: עתידים שרי יהודה ללמד תורה בבתי קרקיסאות של עכו"ם שנאמר "והסירותי דמיו מפיו והיה כאלוף ביהודה" (מאמר). וכדאיתא בילקוט עיין שם.

"אבל חייב בסוכה" - שהרי כל זמן הגלות נקראת 'אבל' - הוא דברי פי חכמים חן "עד מתי יהיה אבל זה באבלו?", והוא כינוי למעלה.

"חתן ושושבינים וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המעשה" - לפי כי החתן הוא בסוד צדיק עליון כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ה (ח"ב קמה, א) וזה לשונו: "ויהי שירו - דא שיר השירים. וכי חמשה ואלף הוא שיר השירים? ודאי הכי הוא. חמשה אינון תרעין ופתחין דמתפתחין במלכא דשלמא דיליה, ואינון חמש מאה שנין דאילנא דחיי. חמשין שנין דיובלא ואלף דא אילנא דחיי דנפיק מסטריה ואיהו ירית כל אינון חמשה למיתי לגבי כלה וכו'" (מאמר).

והנה מובן ממאמר זה כי הוא הצדיק עליון שורש מרדכי. והיינו מ"ש "דא הוא אילנא דחיי דנפיק מסטריה" כי זה הצדיק מתגלה עד תום אותם השערים חמשין שנין דיובלא. וכן נמי מוכח פרשת בראשית דף ט' (ח"א ט, א) וזה לשונו: "מקצה השמים מוצאו - ודאי מעלמא עילאה נפיק ואתיא דאיהו קצה השמים לעילא", עכ"ל.

ומפני כן "חתן זה פטור מן הסוכה" דקים ליה בדרבא מיניה שהרי הוא עולה לסוכה העליונה הגדולה. "הוא והשושבינים שלו וכל בני החופה" הם פטורים מן הסוכה התחתונה. הוא מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ד (ח"ג רנד, א) וזה לשונו: "כדין קוב"ה משיך משיכו דשבע דרגין לתתא בההוא דרגא דאתאח' בהו וכו'. ואי תימא והא שיתא אינון ולא יתיר? אלא כדין אימא יתבא על אפרוחין ואשתכח' רביע' עלייהו ואנן נטלין אינון שית בנין בהאי דרגא דלתתא ופרחין לה לקיימא דכתיב שלח תשלח את האם וכו'".

הנה מבואר מדברי זה המאמר כי בזמן המועד ישראל על ידי המעשים פרחין לה לאימא לעילא להתייחד עם בעלה. ולכן הצדיק עליון הוא יושב בסוכה זו העליונה מאחר שהאם למעלה. ולכן כולם פטורים מן הסוכה התחתונה כל שבעת ימי המשתה.

"שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה" - הנה שליח מצוה מצינו הוא אליעזר שהלך להביא את רבקה. ואיתא בזוהר פרשת וישב דף קפ"א (ח"א קפא, א) וזה לשונו: "פתח ואמר הנה ישכיל עבדי וכו' ירום מסטרא דנהורא עילאה על כל נהורין וכו'. ונשא - מסטרא דאברהם. וגבה - מסטרא דיצחק. מאד - מסטרא דיעקב וכו'. ויאמר אברהם אל עבדו - דא סיהרא כמה דאתמר מט"ט דאיהו עבד שליחא דמאריה זקן ביתו כמה דאת אמר נער הייתי גם זקנתי, המושל בכל אשר לו בגין דכל גוונין אתחזיין ביה ירוק וחוור וסומק וכו'. ויקח העבד עשרה גמלים - אלין אינון י' דרגין דהאי עבד שלטא עלייהו כגוונא דלעילא וכו'".
הנה הוא מבואר מזה ענין השליחות דהיינו להחזיר הנשמות לפגרים.

ועוד איתא בזוהר פרשת תצא דף רע"ח (ח"ג רעח, א) וזה לשונו: "פחת ר"מ וכו' מט"ט איהו שכיר מח"י עלמין לקבל' צלותא בגין דא ביומו תתן שכרו - דא צלותא דשחרית. ולא תבא עליו השמש - צלותא דמנחה וכו'". הנה מבואר מן המאמר איך מט"ט הוא שליח לקבל התפילות, והסיבה כדי לזווג אשה לבעלה כמשפט שלו.

ולכן יאמר נא כי "שלוחי מצוה", הם המשתדלים כל אחד מקצהו לתקן סוכת דוד הטפלה, הלא הוא מט"ט. ועוד יהיה הרמז לאינון עולמתאן דמטרוניתא כדאיתא פרשת תרומה דף קל"ח (ח"ב קלח, א) וזה לשונו: "בשעתא דאינון חיות נטלי כרסייא לארמא ליה לעילא אינון אמרי תושבחתא דא. ואי תימא אמאי כתיב הכא חדש והא תדיר קא אמרי תושבחתא דא? אלא ודאי חדש איהו וחדש לא אקרי אלא באחדותא דסיהרא", עכ"ל.
וכן איתא בענין "ויקח מאבני המקום".

נמצינו למדים כי כמה הם שלוחי מצוה, כלומר שלוחים שמשתדלים עם מדה זו לעשות אותה בסוד מצוה - היינו מץ וה כאמור לעיל. ואחר כך משתדלים לעשות עמה מצוה בסוד הייחוד עם בעלה.

אלו הם "פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה" שהרי על משמרתם הם עומדים לתקן אשה זו ולעלותה אצל בעלה כדבר האמור.

"הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה" - יש בחינות אורות המתפשטים ויורדים ממעלה למדה האחרונה כמו שאמר הכתוב "הנותן בים דרך". והנה אותם האורות העליונים הנמשכים למטה נקראו "הולכי דרכים" לפי שהם הולכים ומתפשטים לכמה אורחין ושבילין, והם סוד חמשים שערי בינה. ועליהם נאמר "והולכי על דרך שיחו" וחז"ל אמרו הולכי על דרך - אלו בעלי משנה. שיחו - אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה. ומה מתקו דברי חז"ל בזה לפי כי אלו האורות הם הולכי על המדה הנקראת 'דרך', ובה סוד המשנה. ומשם נמשך אצל בעלי תלמוד.

ואמנם האורות הנמשכים מהולכי דרכים הללו הם בשני פנים. מהם בחינת 'יום' שהוא חסד, ומהם בחינת 'לילה' מדת הדין כמו שאמרו חז"ל. ולכן "ההולכים ביום פטורים מן הסוכה ביום" שהנה הם עושים פעולת' באמת. וכן נמי "הולכי דרכים בלילה", והם לצורך מדה הנקראת 'לילה'. "פטורים מן הסוכה בלילה" שהרי הם עושים התיקון הצריך להם ואין מחייבים אותם לעשות ב' דברים כאחד. ולכן פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום.

"שומרי גנות ופרדסים" - היינו מ"ש בזוהר פרשת בלק דף ר"א (ח"ג רא, א) וזה לשונו: "פתח ר' פנחס ואמר: מעין גנים וכו' - וכי לית מעין אלא ההוא מן גנים? והא כמה מעיינין טבין ויקירין אינון בעלמא וכו'. הכי אוקימנא כולא בכנסת ישראל קאמר. איהי מעין גנים. מאן גנים? ה' גנים אית ליה לקוב"ה דקא משתעשא בהו ומעיינא חדא עלוויהו דקא אשקי לון ורוי לון וכו'". ואיתא פרשת תרומה דף קס"ו (ח"ב קסו, א) וזה לשונו: "האי אור זרע ליה קוב"ה בגנתא דעדנוי ועבד ליה שורין שורין על ידא דהאי צדיק דאיהו גננא דגנתא וכו'".

הנה מבואר מזה המאמר כמה גנות אית לית לקוב"ה ויש להם שומרים - ההוא גננא דגנתא. ויש שומרים אחרים - הם הנצחים - יכין ובועז. מפני כי הכלה צריכה שמירה כאשר נתבאר במקומו כאותם שהם צריכים שימור, אחת מהנה היא הכלה. ולכן בא הדין זה בגשמי: "שומרי גנות ופרדסים פטורים ביום ביום ובין בלילה שאם יעשה השומר סוכה", ויתקן אותה סוכת דוד הנופלת, "ידע הגנב" סמאל "שיש לשומר זה" הצדיק גננא דגנתא, "מקום קבוע" - בסוד "הקובע מקום לתפילתו". "ויבא ויגנוב ממקום אחר" השפע לאיש אחר ואדם בליעל איש און.

"לפיכך אם היה שומר כרי של תבואה שיכול לשמור כלו(?) משום דהוי יכול לשמור כולו ממקום אחר(?)46". ולכן "חייב לעשות סוכה" ולתקנה במקום ששומר' כדבר האמור.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה