טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרלז · פירוש שני לצד עליון
נדרשתי עוד לפרש דינים הללו על פי הדרך ראשון כי המעשה של איש הישראלי גורם קיום עולם התחתון ופנה למעל לתיקון רוחני. ולכן כך היה אומר:
"מי שלא עשה" ותיקן "סוכה" העליונה, סוכת דוד. כי כן הוא חובה עלינו לעשות המצוה כתקנה, שלימה בכל פנותיה כאשר צוני ה' אלהי. ואדם זה לא דעת ולא תבונה לתקן מדה זו בזמן המועד כי כן הוא חובה עלינו מאחר שהיא סוכת דוד הנופלת והיא אומרת לישראל בניה "סמכוני באשישות" כדאיתא בזוהר. מי הוא זה ערב אל לבו לעשות הדבר "בשוגג" מכל שכן "במזיד". ולא זכר שהקב"ה מיום שברא העולם עשה לו סוכה בירושלים והוא מתפלל ואומר "יהי רצון שאראה בבנין ביתי", כי זה הוא סוכה שבעל הסוכה זו, סוכת דוד הנופלת, לא עשה לתקן סוכה זו להקים אותה מן הגלות בכמה קיצים שעברו בעונותינו עידן ועידנין ופלג עידן. ולכן "עושה בחולו של מועד" כי הנה איתא בתיקונים "אם יגאלך טוב" (הוא הצדיק) "יגאל", ואם לא יחפוץ לגאלך "וגאלתיך אנכי" דיציאת מצרים - היא אמו. ועוד אמרו חז"ל "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב שנאמר וירא כי אין איש וכו' ותושע לו ימינו". ולכן "עושה אדם סוכה בחול המועד" כי כן יעשה ויתקן הקב"ה סוכה זו בדור שכולו חייב והוא דרך חול.
"ואפילו בסוף יום שביעי" יעשה אותה דאמר רב קטינא "שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב" ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ואמרו חז"ל באותם אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש עולמו צדיקים מה הם עושים? הקב"ה עושה להם כנפים והם טסים על פני המים שנאמר "על כן לא נירא בהמיר ארץ וכו'" (תהלים מו, ג). ולכן להעיר על דבר זה יעשה סוכה אפילו בסוף יום שביעי.
וכן "יכול האדם לצאת מסוכה זו וליישב באחרת" לפי כי כן למעלה יש שני סוכות כאשר נתבאר למעלה בדין של "סוכה על גבי סוכה". והאדם עליון יוצא מסוכה תחתונה ועולה ויושב בסוכה העליונה כדאיתא פרשת ויצא "ותצא לאה לקראתו - אימא אמרה לברא קדישא, אלי תבא - לאעלא לך תחות גדפאי ולרוואה לך בתפנוקין עילאין וכו'".
ועוד ירצה כי כן נאמר ביעקב "ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל". נמצא שפיר קאמר "ויכול לצאת מסוכה זו ולישב באחרת".
"ויוצאין בסוכה שאולה" - כי כן הסוכה העליונה היא אצל תפארת ישראל בהשאלה לו, ואינה שלו רק שהוא עולה לשם כדי לעורר את האהבה. "ויוצא בה ידי חובתו" שהרי הוא ישן שם.
"וכן יוצאין בסוכה של שותפות". והענין מ"ש בתיקונים "כי עוף השמים דא מט"ט, יוליך את הקול וכו'", שהרי על ידו מתייחדין צדיק וצדק בשית יומין דחול. נמצא כי סוכת דוד זו היא של שותפות ויוצאין בה כאמור.
ועוד ירצה במאמרו "סוכה של שותפות" עם מ"ש בזוהר "צדיקים ירשו ארץ - צדיק עייל צדיק נפיק". והם בסוד יוסף ובנימן. כי סוכת דוד ביניהם בתורת שותפות ויוצאים בה.
ועוד נמי ימצא ענין 'שותפות' בסוד מרדכי ויוסף. והיינו הטעם כי אסתר היתה אשתו כמו שאמרו חז"ל "ותהי לו לבת - אל תקרי לבת אלא לבית", היא אשתו. ואלה הם השני שותפים תמיד בסוכת דוד. ויוצאים בה כאמור. ויש שותפים עוד - ואין להאריך בזה.
"סוכה גזולה כשרה" - כך אמרו חז"ל "קסרין וירושלים - אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן או נבנו שתיהן, אל תאמן. אלא אם נבנית זו חרבה זו שנאמר אמלאה החרבה". והנה מלבד כי מזמן הבריאה נגזר על מדה זו "לכי ומעטי את עצמך", לכן נוסף בניין בצד הרשעה -- עוד בזמן החרבן כאשר השליך משמים מדה זו הנקראת 'ארץ' תפארת ישראל - לכן נבנית יותר. נמצא כי סוכה זו "גזולה היא" ביד סטרא אחרא הנקרא 'גזלן' כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף קי"ח (ח"ב קיח, א) וזה לשונו: "אל אחר מזיק גזלן וכו' וכמה גזלות משפחא בישא דאתמר בה גזלת העני בבתיכם. כמה ברכאן גזלת לשכינתא וכו'". שלכן נקרא "סוכת דוד הנופלת" שהיא גזולה ביד סטרא אחרא אל אחר כאמור.
והנה להיות כי סוכה זו חוזרת ונבנית למעלה במקומה היא נקראת "סוכה גזולה" להיות ברשות אל אחר סטרא אחרא, וחוזרת אל הקדושה. והנה קים לן כי הגונב מן הגנב פטור אבל אסור. אמנם סוכה זו מעיקרא היא של הקדושה והיא גזולה מסטרא אחרא. אמנם כאשר חוזרת לסטרא דקדושה נקראת 'גזולה' מפני כי אי ןזה דבר עומד בניין זה של סוכה זו לפי שחוזרת ונופלת. לכן אע"ג כי היא הסוכה שעשה הקב"ה מיום שנברא העולם שנאמר "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" - לפי שנפלה בסטרא אחרא - לכן עתה היא נקראת "סוכה גזולה".
ועוד טעם אחר יש בדבר כי לכן נקרא "סוכה גזולה" מפני כי זה נעשה בהצנע לכת כדאיתא פרשת תרומה "כד אתת היא ועולמתהא לא אתת אלא כמאן דמזדמנת למחמי ביקרא דמלכא והכי מכריזין צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה. וסטרא אחרא לא ניחא ליה ואתפרש מתמן. כדין מעלין אותה לחופה וכו'". נמצא כי בדרך 'גזלה' נעשה הענין זה. ולכן יאמר "סוכה גזולה כשרה".
"כיצד? אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו וישב בה" - הנה שייך לבנות שם לסטרא אחרא חבירו להיות כי גם זה לעומת זה עשה ה'. נקרא 'חבר רע' שנאמר "הלא אח עשו ליעקב". ועתה תקף סטרא דקדושה על חבר רע זה, "והוציאו מסוכתו" כי מפני אשר סוכת דוד שם נופלת אצלו נקרא עתה סוכתו. וכאשר הוציאו ממנה ונדחה למטה כנזכר במאמר "וכדין לא ניחא ליה למחמי ואתפרש ואזיל ליה" וגזלה. "וישב בה" - שבת אחים גם יחד, "יצא" - לפי "כי אין הקרקע נגזלת" והרי קים לן אסתר קרקע עולם היתה ולכן לא יכול לגזול אותה אחשורוש ממרדכי כדאיתא פרשת תצא דסתי' לה מאחשורוש ולכן ישבו בה יחדיו כאמור.
ואם נאמר כי מ"ש "סוכה גזולה כיצד? שתקף על חבירו" הוא בסוד מה שאמר הכתוב "כי ישבו אחיו יחדיו", הם יוסף ובנימן, "ומת אחד מהם" - הוא יוסף שנאמר "ואחיו מת" בזמן הגלות. "יבמה יבא עליה" - בנימן בסוד אות ו' שבתוך אות ה'. וכן נמי יאמר כי סוכת דוד שהיתה "גזולה כשרה". "כיצד? אם תקף" יוסף בסוד "ואת בריתי אקים", תקף "על חבירו" בנימן, עליו ממש. "והוציאו" לבנימן "מסוכתו" שהוא יושב בתוכה, "וגזלה וישב בה" בתוכה "כשרה" סוכה זו, אשה כשרה היא. "ויצא ידי חובתו" כי לכן לא יצדק בו מה שאמר הכתוב "הנה מלכך יבא לך עני ורוכב על חמור". "לפי שאין קרקע נגזלת" למה היא כשרה? לפי שאותה נקודה פנימית היא הנקרא 'קרקע' - זו אינה נגזלת לעד לעולם בל ימשול זר במעין חתום.
"ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה" - הוא מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קכ"ז (ח"ב קכז, א) וזה לשונו: "פתח ר' שמעון ואמר אפריון עשה לו המלך שלמה וכו' אפריון - דא היכלא דלתתא דאיהו כגוונא דהיכלא עילאה. וקוב"ה קרא ליה גנתא דעדן וכו'. מעצי הלבנון - אינון אילנין נטיען דעקר לן קוב"ה ושתיל לון באתר אחרא. ואלין אקרון ארזי לבנון כמה דאת אמר ארזי לבנון אשר נטע. ולא אתבני האי אפריון ולא אשתכלל אלא בהו מעצי הלבנון - אלין שית יומין דבראשית. כל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סדורא דאתחזי ליה וכו'".
הנה מבואר מזה המאמר כי הבנין של היכלא תתאה היא סוכת דוד הוא מעצי הלבנון. והנה עצים אלו בזמן החרבן לקח אותם סטרא אחרא שלכן נאמר "תחת העצים אביא כסף" (ישעיהו, ס), דהיינו לפי כי עצים הללו הם בחינת דין שלכן נאמר "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו". ועץ מר היה. ולכן נאמר "אביא כסף" שהוא בחינת חסד.
ולפי שהם גזולים יאמר "הגוזל עצים", ר"ל חוזר וגזל אותה מסטרא אחרא, "ועשה מהם סוכה" - זו סוכת דוד. "אע"פ שלא חיברן" לגמרי שהרי תיקון זה הוא לזמן מה, "ולא שינה בהם כלום" לפי כי לפעמים ימצא שינוי לטובה בעצים הללו ענין חדש ועתה לא כן הוא. אף על פי כן "יצא - תקנת חכמים היא שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד" לפי כי סוכת דוד זו כל הבנין והתיקון שלה הוא על ידי חכמים שהם נקראים 'בונים' כמ"ש "אל תקרי בניך אלא בוניך". ולכן תקנת חכמים היא "שאין לבעל העצים", הוא המלך שלמה כנזכר במאמר שהוא הבונה מדה זו משלו מעצי הלבנון. אמנם גם שכבר נתן אותם לכלתו, עלמא תתאה, "אין לבעל העצים אלו אלא דמי עצים בלבד" - הוא סוד אור חוזר מלמטה למעלה.
"אבל אם גזל סוכה העשויה בראש הספינה או בראש העגלה וישב בה לא יצא" - הענין הוא כי הנה הספינה הוא כאשר מדה זו היא יורדת בעולמות למטה כמ"ש "שלשה המה נפלאו ממני וכו' דרך אניה בלב ים" - היא מדה זו סוכת דוד כאשר יורדת למטה בלב ים שהוא למטה י', סוף סופא דכל דרגין. ולכן אם הצדיק העליון גזל סוכה זו שהיא "בראש הספינה וישב בה לא יצא ידי חובתו".
וכן נמי "אם גזל סוכה שהיא בראש העגלה", שהוא בעולם הגלגלים, "לא יצא" לפי שהנה סוכת דוד אע"ג שהיא יורדת למטה בעולמות, חוזרת לעלות למעלה ונבנית כמתחילה. ואז אותם המדות שלה שירדו בעולמות חוזרים ועולים ומתחבר עמהם הצדיק אחד באחד יגשו, איש ברעהו ידובקו. אמר כאשר עדיין המדות שלה הם למטה בעולמות כאשר הצדיק יורד לשם וגוזל אותה סוכה וישב בה - אינו יוצא ידי חובתו לפי כי נאמר בצדיק "הנה מלכך יבא לך עני ורוכב על חמור". וכאשר מעלה החלקים של אשת חיל למעלה ונבנית הסוכה וישב בתוכה - אז אינה מתרצה הצדקת עד שאומר "אנכי אשלח גדי עזים" - "אתרך לאמהו ולברא" כדאיתא פרשת אמור. אמנם כאשר סוכה זו "בראש הספינה או העגלה וישב בה" הצדיק, "אינו יוצא ידי חובתו" לקיים מצות עונה שהרי מתאחז בו בחינת הקליפה והוא רוכב על חמור ועל עיר כדבר האמור.