אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרלז · פירוש ראשון

סימן תרלז

הנה כדרך שלענין התשובה יש לה זמנים הרבה כנ"ל - כמו כן לענין של מעשה המצוה יש לה תשלומין. דאע"ג כי גדולה מצוה בשעתה - מכל מקום גם "מי שלא עשה סוכה", ולא דעת ולא תבונה להועיל לנשמתו, כך היה לו. "בין בשוגג בין במזיד" כי שאפ' בעקביו ולא זכר כי המועד הוא רמז לומר ראה כי בית מועד לכל חי, ולכן צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, כי כן יצא מדירת קבע שבבית ושכן חררים במדבר תחת חרול יסופח. והוא לא זכר מאחת מאלה -- עדיין יש לו תקנה. "עושה סוכה בחולו של מועד" - אשר הותר בו דבר האבד כך יעשה לעצמו סוכה להצילו מרעתו ביום אף ה'.

"ואפילו ביום שביעי" שהוא הרמז לימי שנותינו בהם שבעים שנה. ואפילו עשה תשובה בסוף ימיו, היינו "סוף יום שביעי" שנאמר "תשב אנוש עד דכה" - עד דכדוכה של נפש. כי עדיין מקבל אותה הקב"ה. "וכן יכול לצאת מסוכה לסוכה", כלומר לא מבעיא כי האדם על ידי הלימוד ומעשה התשובה שמתקן מעשיו הוא עושה לו שם סוכה להגין על נשמתו, כי בצל שדי יתלונן לעתיד. ולא די מעלה זו כי לא תזכרנה כל מעשיו הרעים ביום שובו מרשעו, כאשר הוא שב מאהבה - זדונות נעשות כזכיות ובהם בונה הסוכה לשכון בטוב(?) לעולם הבא.

ונוסף עוד כי נמצא באדם יכולת על ידי מעשיו לעשות סוכה אחרת, דהיינו להרויח אותו חלק של חבירו כמו שאמרו חז"ל כל אדם יש לו שני חלקים, חלק אחד בגן עדן וחלק בגהינם. זכה אדם - נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. וזהו הוא הנקרא "סוכה שאולה" לפי כי סוף שאינ' שלו רק חבירו היתה וזה זכה בה על ידי מעשיו הטובים. ולכן יאמר כי גם בעולם הזה בגשמי יכול לצאת מסוכה זו שהיא שלו שעשה לשם סוכה ממעשיו הטובים, ולישב באחרת שהרויח אותו חלק חבירו כאמור.

ומה גם ירצה מ"ש "וכן יכול לצאת מסוכה זו לישב באחרת" והכל משלו. ואין זו סוכה שאולה. והענין כי הנה כבר נתבאר בהלכות פסח ענין ריבוי הבתים הנמצאים לאדם. כי מוכרח הוא להיות לאדם בכל עולם 'בית', דהיינו בגן עדן הארץ כמבואר בענין ההיכלות דבראשית. וכן הוא בגן עדן העליון. ומאחר כי האדם כולל נפש רוח וכו', וכל חלק מאלו הוא מעולם אחד - לכן כאשר חוזר לשם מוכרח הוא להיות לו שם בית כי זה הוא חזקת הבתים והקרקעות שיש לו לאדם. וכאשר הגיע לעונת הפעוטות מקחו מקח בקרקעות וכו'.

וכן הענין בסוכה - כי צריך כל איש הישראלי להיות לו כמה סוכות כפי הבחינות אשר הוא כולל. והדבר מובן ואין להאריך. ובכן הוא "יוצא מסוכה זו" התחתונה שבגן עדן הארץ "ויושב בסוכה האחרת" על ידי אותה בת קול שקורא מלמעלה כדאיתא פרשת ויקהל בפסוק "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה" - כי בת קול קורא לכל אחד ומזמין אותו לעלות למעלה. והיינו כי "יוצא מסוכה זו ויושב באחרת".

"וכן יוצאין בסוכה שאולה" - היינו הדין שנתבאר שם בדין המשכיר בית לחבירו, דהיינו כי כאשר יש לאדם בתים מרווחים וכוין פתיחן ליה לחזות בנועם ה', וכמו שאמרו חז"ל "עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק י"ש עולמות" - היתכן כי בכל אלו העולמות אין בהם בתים? ולכן כאשר יש צדיק זוכה על ידי מעשים טובים הוא יושב בבית ההוא בדין שכירות לזמן ידוע ואחר כך הולך משם למקום אחר. וכן הענין בסוכה שאולה. שהאדם על ידי מעשיו נכנס באותה סוכה שאינה שלו לפרקים, ויצדק נמי באותו החלק שיש לכל איש הישראלי בגן עדן כנ"ל, כי כל זמן אשר עדיין לא הפסיד הרשע אותו החלק הוא נקרא לצדיק "סוכה שאולה". וכמו שאמרו חז"ל "במות אדם רשע תאבד תקוה" - כל זמן שהוא בחיים איפשר יעשה תשובה וזוכה לאותו החלק שלו. ולכן כל זמן שהרשע מאריך ימים - אותו החלק שלו נקרא לזה הצדיק "סוכה בהשאלה". ועם כל זה "יוצא בה ידי חובתו", ונרצה לו לכפר עליו.

"וכן יוצאין בשל שותפות" - להיות כי כל איש מישראל צריך לעשות קברניט לעשות מצוה כמו שאמרו חז"ל. ובכן ימצא כי המצוה היא נעשית בשותפות. וכדרך זה ימצא כי גם ענין הסוכה שהיא נעשית על ידי מעשה המצות יהיה בשותפות. ובזה "יוצא ידי חובתו" כי כמו ששנינו "עבירה מכבה מצוה", כך הוא נהפך כי מצוה מכבה עבירה כמו שאמרו חז"ל "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה - אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות". ובכן "יוצא ידי חובתו" של העון הנקרא 'חובה'. ואע"ג שהסוכה של שותפות מעשה של המצוה, מכל מקום מצלה כאמור.

"סוכה גזולה כשרה", ופירש הענין כיצד ימצא: "אם תקף על חבירו" - איש הישראלי שתקף על חבירו על ידי תורה ומצוה, ולכן לחולשת חבירו והתרשלות שלו בענין הלימוד והלמידה - ולכן "הוציא אותו" מהסוכה שלו ונתיישב בה דהא לולי שזכה במעשיו לא נתגבר עליו. ולכן "כשרה" להטיב לו, "לפי שאין הקרקע נגזלת" כי הקב"ה ידו פשוטה לקבל שבים.

"ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה וכו'" - איתא בזוהר פרשת צו דף כ"ז (ח"ג כז, א) "אש אוכלת לחין ויבשין - אינון פשטי דאורייתא דאינון כעצים יבשים. ורזי אורייתא אינון כעצים לחים וכו'". ואמרו חז"ל "היכי דמי גזלן בפני עשרה", כי הנה דבר הנקח בעל כרחו בפני עשרה נקרא גזלן, וכדאיתא פרשת בראשית דף ו' (ח"א ו, א) "ויגזול את החנית מיד המצרי - דמההיא שעתא אתמנע מניה ולא הוה בידיה".
ולכן יאמר "אם גזל עצים" של תורה ומצות כגון מה שאמרו חז"ל "לא יבוזו לגנב" - לגונב תורה למה - "למלאות נפשו" כי ירעב. וזה גזל עצים אלו "ועשה מהם סוכה אע"פ שלא חיברן" עם תורה שלו או מצוה לפי שלא היה לו יותר. "ולא שינה בהם כלום" - כלומר לא חידש בהם כלום. "יצא ידי חובתו" - כי האדם על ידי מעשה הרע נכנס תחת רשות הקליפה ונאסר במאסר העון. ועל ידי מעשה הטוב יוצא לחירות כדאיתא בזוהר בפסוק "לאמר לאסירים צאו". וכך אמרו חז"ל האדם יש לו שני אדונים. עשה רצון יוצרו - מכעיס את יצרו וכו'. מת - יצא לחירות שנאמר "ועבד חפשי מאדוניו". והיינו מ"ש "יוצא".

ולכן יאמר "תקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא דמי עצים" - כלומר בעל השמועה אלא שכר התורה אבל אותו שגזל ולמד אותה - תחשב לו.

עוד ירצה מ"ש פרק בית שמאי דיבמות "כל האומר אין לו אלא תורה", ופריק "פשיטא? מהו דתימא דאיהו אזיל וגמיר לאתריס ואזיל אינהו ועבוד וכו' אפילו הכי אין לו אלא תורה". ולכן יאמר "הגוזל עצים", היינו תורה על דרך מה שאמרו חז"ל "בוקע עצים יסכן בם" זה בעל תלמוד שהתורה 'גזולה' היא אצלו שהרי יש מי שאומר אפילו תורה אין לו. "ועשה בהם סוכה אע"פ שלא חיברן" עם תורה אחרת, שלמד אחר שאמר כך אין לי אלא תורה, "ולא שינה בהם כלום" מענין מעשה, "יצא" משעבוד היצר כאמור ועבד חפשי מאדוניו. "תקנת חכמים שאין לבעל העצים", אותו שאמר אין לו אלא תורה ולימד תורה לזולת אין לו אלא "דמי עצים", היינו שכר הלימוד בלבד. ואין לו שכר מן המצות שעשה התלמיד שלמד ממנו.

"אבל אם גזל סוכה העשויה בראש הספינה וכו'" - היינו שאינו מאמין בענין זה. כך אמרו חז"ל בפסוק "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", משל למדינה הבנויה על גבי הספינות, כל זמן שהם קשורות זו בזו המדינה בנויה. נתפרדו הספינות - טבעה המדינה. ואדם זה לא האמין כי הסוכה עליונה היא בנויה בראש הספינה בקשר אמיץ; כי על ידי מעשה תחתונים בונה בשמים מעלותיו. ונמצא אותה סוכה גזולה היא אצלו. או גזל סוכה "העשויה בראש העגלה", היינו סוד הגלגול שהאדם מתגלגל ובא כמה פעמים שנאמר "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר". והוא ית' ראש העולם בהשגחתו מגלגל הנשמות לטובתם. והאדם הזה גזל סוכה זו כי מצוה להאמין בזה לפי כי לולי אמונה זו לא יש תשוב לענין צדיק ורע לו וימצא כאילו הוא עול בחוקו יתברך. אמנם אמונת הגלגול ימצא כי "משפטי ה' אמת" - השני משפטים אשר עשה באדם זה, "צדקו יחדיו" כאשר תחבר הדין ראשון עם השני צדקו. כי צדיק זה - 'רע לו' מסיבת רשעו הקודם. ולפי כי זה אינו מאמין בעיקרים הללו - לא יצא מדי דופיו ממה שחטא.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה