טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרלג · פירוש שני לצד עילאה
דברתי אני עם לבי לחזור ולבאר הדינים על דרך הנ"ל לצד עילאה ימלל כנגד סוכת דוד הנופלת. להקים אותה לתומכה ולסעדא מנפילו דילה שלכן אומרת "סמכוני באשישות" - בהלכות המאוששות על דרך האמת.
ולכן יאמר: "סוכה שהיא למעלה מעשרים אמה פסולה" - כי מאחר שהסוכה עליונה לא יתכן לה להיות יותר מעשרים לכן גם הסוכה הגשמית שעשאה למעלה מעשרים אמה פסולה. וכדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ה (ח"ג רנה, א) וזה לשונו: "וסוכה תהיה לצל יומם וכו' - ובגין דא שיעור סוכה לא פחות מעשר דאיהו מלכות עשיראה דכל דרגין. ולא למעלה מעשרים - דאיהי עשרים - כתר עליון דלא שלטא ביה עינא", עכ"ל. ולכן "בין שהיא גדולה" סוכת דוד, "בין שהיא" עדיין "קטנה". "בין שהמחיצות מגיעות לסכך" - כי זה מורה שהמדות שלה נתפשטו ומגיעות לסכך, או שהיו קצרות "ואין מגיעות לסכך".
"אבל עשרים כשרה" לפי כי כן אשה כשרה מגעת למעלה עד עשרים שהוא סוד עשרים שהוא כתר. דאף על גב כי בזמן של הבריאה אשר קטרגה ואמר "אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד" - אז נדחית ואמר לה הקב"ה "לכי ומעטי את עצמך". אמנם יש זמנים במקראי קדש שעולה עד מדת הכתר. ולכן עד עשרים כשרה. "אפילו כל סככה למעלה מעשרים מאחר כי בחללה הם עשרים כשרה" לפי כי הכתר הוא יותר למעלה.
"היתה גבוה יותר מעשרים והוצין יורדים למטה וכו'" - מפני כי סוכת דוד בה נאמר "אשת חיל עטרת בעלה", אמנם אז "הוצין", ענפים ממנה, יורדים למטה. ולכן בזה יבחן: "אם צלתם מרובה מחמתן" - כי זה מורה היות בחינת החסד גובר, והיינו בחינת הצל. אמנם החמה מצד הגבורות. וכאשר הוא הצל מרובה כי אז מתרבה מדת החסד. ולכן כשרה לבעלה. אמנם "אם חמתה מרובה פסולה" לפי שהדין מתרבה בה.
"סוכה שחללה יותר מעשרים וכו'" - כי הנה נתבאר למעלה כי סוכת דוד לא יתכן להיות עולה יותר מעשרים אמה שהוא בסוד הכתר כאמור. ולכן סוכה שחלל שלה הוא יותר מעשרים אמה, "ותלה בה דברים נאים", כי זה מורה שהוא ענין של נוי לסוכת דוד כדאיתא פרשת אמור דף צ"ח (ח"ג צח, א) וזה לשונו: "ופועל צדק - מאן הוא? אלא אלין דמתקני למטרוניתא תכשיטהא בלבושהא בעטרהא וכו'". והנה על ידי דברים נאים אלו "אם נתמעטה חללה מעשרים אמה לא הוי מיעוט" מפני כי דברים הללו אין ממעטים למעלה לסוכת דוד, אדרבא הם מוסיפים על השיעור. "וכן אם מיעטה הסוכה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט ואפילו בטלם" מפני כי למעלה כלים הללו אין מבטלים שיעור פרצוף סוכת דוד לפי שהם כלים חוץ ממנה כנראה לחוש.
"מיעטה בתבן ובטלו הוי זה מיעוט" - כי הנה התבן הוא מורה על הקליפה שנאמר "ובית עשו לקש". ונודע הוא כי סטרא אחרא היא מתאחזת ממדה זו שנאמר "רגליה יורדות מות". ועוד נודע מן התיקונים כי בכל עולם נמצא שם סטרא אחרא, וההפרש הוא בענין הטומאה, כי לכן יש עד רביעי בקדש. אמנם החלק הנמצא בעולם האצילות לא שייך לומר בו ענין 'טומאה' כי זה הוא כונת מה שאמר בזוהר ובתיקונים "אבל בעולם האצילות אין שם קליפה שנאמר "לא יגורך רע". כי אין זה חולק על מאמר אחר שאמר כי סטרא אחרא מגעת עד למעלה וכדאיתא פרשת אחרי מות בענין ההפרש אשר נמצא בין מלת אוי למלת הוי, עיין שם. אין להאריך בפירוש מאמרים. רק הכלל הזה יהיה בידך: כי לא יתכן להיות מחלוקת בספר הזוהר.
אמנם האמת הוא כי יש בעולם האצילות קליפה אבל הוא בערך קנה בושם. והיינו מה שאמר "לא יגורך רע". ולכן יאמר "מיעטה בתבן וביטלו הרי זה מיעוט" לפי כי כן נמי למעלה עשו הנקרא "ובית עשו לקש" - הוא נמצא שם, שכן כתיב "ועשו אחיו בא מצידו" - "מצדו" כתיב. אמנם צריך "לבטל" אותו כי על ידי כן הוא מתמתק. והסוד מה שאמר הכתוב "וילך עשו אל השדה" ואיתא בזוהר פרשת תרומה דף קל"ד (ח"ב קלד, א) וזה לשונו: "בשעתא דאיהי אתת ועולמתהא ובעת לאתפרשא מסטרא אחרא - אתת כמאן דמזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר, והכי מכרזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא. כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי ואתפרש מינה, כמה דאת אמר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה - פוקו למחמי. כיון דאתת - כל אינון שמשהא עיילין לה לחופה בהדי מלכא בלחישו, ברזא. דאלמלא לאו הכי - לא יתפרש מינה ההוא סטרא אחרא ויתערבב חדוותא וכו'".
הנה מבואר מזה המאמר כי צריכה ביטול סטרא אחרא. ולכן תבן זה, שהרמז שלו לסטרא אחרא, צריך לבטלו והוי מיעוט. "ואין צריך לומר עפר וביטלו דהוי מיעוט. אבל סתם אינו מיעוט אפילו בעפר" דהוי יותר לפי שנאמר "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן", דהיינו מאריהון דינין. סתם אינו מועיל כדאיתא פרשת תרומה דף קע"ג (ח"ב קעג, א) וזה לשונו: "מלאכין עילאין כד בעאן לאתאחדא במאריהון - לא יכלין עד דדחיין לה לבר. מה עבדין? נחתין שיתין רבוא דמלאכי עילאי קדישי ואפּילו שינתא על כל בני עלמא. וכד איהי נחתא דקא דחיין לה לבר וכו'. ועל דא כד עייל ליליא ומלאכין קדישין עילאין כד מסתדרן שורין שורין לקרבא לגבי מאריהון -- דחיין לה לההוא סטרא לבר בקדמיתא ולבתר עאלין לקוב"ה וכו'".
הנה למדנו מדברי זה המאמר כי מלאכי השרת עושים מעשה בידים לדחות סטרא אחרא לחוץ. ואם מזה המאמר נקח כי אינו מועיל הביטול סתם "עד שיאמר דברים בפה".
"היתה גבוה מעשרים ובנה בה אצטבא כנגד דופן האמצעי וכו'" - והענין כי הנה אצטבא זו על דרך הדין של התפילה שאמרו "לא יעמוד על גבי מקום גבוה להתפלל". ושם נאמר היה גבוה שלשה וישבו ארבע אמות על ארבע אמות הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו. וכן נמי יהיה הדין של אצטבא זו שהיא גבוה שלשה, דהיינו כי על ידי אצטבא זו אשר נבנית בתוך הסוכה הנה הוא מורה על תיקון הנעשה בשלש מדות תחתונות אשר בסוכת דוד הנזכר לפי שנאמר "רגליה יורדות מות". ועל ידי בניין זה מסתלק ממנה זה המות.
ואצטבא זו "בנה אותה כנגד דופן האמצעי" - הוא מדת היסוד שבה, שהוא אמצעי, כי זה הוא עיקר כונת בענין זה כדי לעשות הייחוד אחר כך. וזה הוא "על פני כולה" לפי כי זה הוא עיקר הפנים שלה כמו ששנינו "האשה טחה פניה בקרקע ואוכלת".
"ובה שיעור סוכה" - דכי היכי שהסוכה היא בסוד ה' כאמור למעלה - כך נמי זה התיקון הוא נמי בסוד ה'. וזה יהיה פירוש מאמר הנזכר בזוהר פרשת לך לך דף צ"ג (ח"א צג, א) וזה לשונו: "אמר רבי יעקב לרבי אבא האי ה' דאברהם זעירא, וה' דליהו"ה רברבא, ומה בין האי להאי? א"ל דא שכינתא ודא יובלא. ואית דמתני דכולא חד דכד מנהרא מצדיק כדין קיימא באשלמותא וה' רברבא, דהא מתנהרא כדקא יאות. ולזמנין דלא קיימא באשלמותא וינקא מסטרא אחרא - כדין ה"א זעירא. ובגין כך זמנין דסיהרא קיימא באשלמותא, זמנין בפגימותא, ובאנפהא אשתכח ואשתמודע וכולא שפיר. והאי ברירו דמלה", עכ"ל.
והנה פשר הדבר של זה המאמר על פי דרך הנזכר יהיה כי ה' זעירא היינו בסוד אצטבא זו כי נצח הוד יסוד שלה הוא סוד ה - שלשה קוים כזה *, והיינו ה' של "הבראם" לפי כי בתוכה הוא סוד הבריאה כדאיתא בזוהר בפסוק "יוצר רוח אדם בקרבו" עיין שם. אמנם ה' ד"הליהו"ה"27 כי אז באשלמותא לפי כי אז נקרא בשם הויה כדאיתא בזוהר. ולפי כי אצטבא זו הוא בסוד ה' זעירא וינקא מסטרא אחרא - הבנין מועיל כדי לדחות הפיסול של הסוכה והיא "כשרה כי יש בה שיעור סוכה", היינו ה' זעירא. ולכן "כולה כשרה אפילו מהאצטבא והלאה" כאמור.
"אם בנה אצטבא מן הצד", ר"ל כי בנין זה הוא נוטה לצד אחד, היינו לצד מדת ההוד. "אם יש מהאצטבא עד כותל השני" (הוא מדת הנצח שלה) "פחות מד' אמות כשרה" מפני כי סוד ד' אמות הם ד' מדות של הזכר שהסוכה זו היא נסמכת עליהם. וכאשר היא בתוך ארבע אמות אלו כשרה "על האצטבא דווקא". ואם לאו פסולה כדבר האמור.
"ואם בנה האצטבא באצמע" - הוא תיקון אות ה' כנזכר. "אם יש ממנו לכותל לכל צד פחות מד' אמות" ונמצא כי הבנין הוא בכללות ד' מדות של הזכר שהם בסוד 'אמות' - "כשרה על האצטבא אפילו אם גבוה מעשרה ויותר" כי זה מורה על ה' רברבא כנזכר במאמר. "ואם יש בינה לכותל ד' אמות", שהרי הם רחוקים מארבע מדות של הזכר, "פסולה אפילו האצטבא גבוה עשרה".
"סוכה שאינה גבוה עשרה טפחים פסולה" - כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ה (ח"ג רנה, א) וזה לשונו: "ומה דאוקמוה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ולמאן דאמר שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח. ואינון בגין דא: תרין תלת ארבע - הא תשע. טפח - איהו עשירא לאשלמא כל חסרון. ובגין דא שיעור סוכה לא פחות מעשר דאיהו מלכות עשיראה דכל דרגין וכו'". הנה מבואר מזה המאמר כי לא יתכן להיות הסוכה פחות מעשר מפני כי הסוכה רומזת למדת המלכות שהיא עשיראה דכל דרגין. ולכן נמי בסוכה הגשמית "אם אינה גבוה עשרה טפחים" (כי זה מורה על חסרון של מדה העליונה כביכול), ולכן "פסולה".
"היתה גבוה מעשרה והוצין יורדים לתוך עשרה וכו'" - הנה כאשר נתבאר כי סוכת דוד היא כוללת י', ולכן פחות מזה פסולה. אמנם אם היתה גבוה מעשרה והוצין הם יורדים לתוך עשרה, כי זה יהיה הרמז לענפים הנמשכים מסוכת דוד למטה מינה ובה. ולכן אנו רואים מאחר שהם נמשכים למטה לתוך עשרה "אפילו אם חמתן מרובה מצלתן - פסולה". דאף על גב דאיכא למימר כי ימצא בהם צורך לענין התעוררות לייחוד שלה - אינו כן לפי כי ההוצין רמז לבחינת הדין שלה שנמשך מעשר מדות שלה. ו'יורד למטה' הוא סוד מה שאמר הכתוב "ובשפלות ידים ידלוף הבית" מתוך שהאשה מתעצלת מלבדוק בידיה נעשית זבה. והבן.
"אבל אם הנויין יורדים לתוך עשרה", הם בחינות של חסדים והם הנוי שלה ש"יורדים לתוך עשרה שלה" שהם מאירים בה מסוד הזכר, "אינם פוסלים" ואדרבא הם נוי לה. והבן.
"הייתה נמוכה מעשרה וכו'" - והענין כי הנה סוכת דוד לעולם היא בסוד עשרה כנזכר במאמר. וכנגד אמרו חז"ל "אין קדושה פחותה מעשרה". אמנם אם "היתה נמוכה מעשרה" כי בזה יהיה הרמז לשני עניינים. איפשר שהיא בסוד עשר אבל היא נמוכה מעשרה של הזכר, כלומר כי אינה גבוה כמוהו. ועיקר הייחוד שתהיה גבוה כשיעור הזכר כדי שיהיו מקבילות הלולאות בקרסים והיה המשכן אחד.
ולכן אם היתה סוכה זו סוכת דוד נמוכה מעשרה של הזכר, "וחקק בה להשלימה לעשרה" של הזכר, "ויש בחקק שיעור הכשר סוכה" כי זה עיקר שיהיה שם בית קיבול. "אם אין בין חקק לכותל ג' טפחים כשרה ואם לאו פסולה".
ואם כה נאמר כי מה שאמרו "סוכה שהיא נמוכה מעשרה" כלומר כי המדות שלה הם היו נמוכים; דאע"ג שהיא היתה שלימה בבחינת עשר מדות שלימות, היא 'נמוכה', היינו קצרת הקומה. "וחקק בה להשלימה לעשרה" - הוא סוד מה שאמרו חז"ל שאם בחוקותי תלכו - חוקים שחקקתי בהם את השמים ואת הארץ שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". חוקים שחקקתי בהם את השמש ואת הירח שנאמר "חקות ירח וכוכבים וכו'" (מאמר). חוקים שהם חקוקים על יצר הרע שנאמר "הוי החוקקים חקקי און וכו'".
והנה ביאור מאמר זה עצום הוא. אמנם להוציאך חלק אי איפשר. והסוד מה שאמרו חז"ל "אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי" היינו סוד הפסוק "אם לא בריתי וכו' חקות שמים וארץ לא שמתי". וכן אמרו חז"ל "אברהם ושרה טומטומין היו שנאמר ואל מקבת בור נוקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם". ואיתא בספר יצירה "בל"ב נתיבות פלאות חכמה חקק יה ה' צבאות וכו'" - והוא סוד מה שאמרו בזוהר "בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה". והנה המחוקק נתבאר בזוהר בפסוק "במחוקק במשענותם". ויש מחוקק שנאמר "כי שם חלקת מחוקק ספון". וחוקקים כמה עמקים שנאמר "ממעמקים קראתיך ה'". ואיתא בזוהר פרשת ואתחנן דף רס"ה (ח"ג רסה, א) וזה לשונו: "היושבי בשמים - היושב מבעי ליה? מאי היושבי? אלא אוקימנא מאן דבעי לצלאה צלותיה קמיה מלכא קדישא בעי למבעי מעמיקתא דכלא לארקא ברכאן לתתא, אתר דאקרי שמים וכו'". ואיתא בזוהר "עמיקתא דכלא עמיקתא דבירא". והבן בהקדמה זו כל חקיקות הנזכר.
ולפי כי גם זה לעומת זה עשה ה' - לכן יש נמי חקיקה ליצר הרע שנאמר "הוי החוקקים חקקי און".
ולכן יאמר "אם חקק בה להשלימה לעשרה" - כלומר כי על ידי החקיקה במחוקק במשענותם נשלם החיסרון שלה כדאיתא בזוהר פרשת בראשית בפסוק "ולחשך קרא לילה" כי מלת "קרא" נתחסרה שני אותיות וא"ו יו"ד, כי כן לא נשלם מדת לילה אלא על ידי שני אותיות אלו שהם ויקרא והיינו 'שיעור הכשר סוכה' לצורך הייחוד. אמנם "אם אין בין חקק לכותל ג' טפחים כשרה" לפי כי זה החקק שלה הוא באמצע ג' טפחים. אך "אם יש ביניהם ג' טפחים גמורים פסולה" לפי כי רחוק מג' אלו אין שם חקק למעלה.