טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרלב · פירוש שני לצד עילאה
כאשר הנחנו למעלה כי מעשה הסוכה זו הוא בנין סוכת דוד הנופלת, לתומכה ולסעדה במעשה של התחתונים שהיא שואלת מישראל בניה "סמכוני באשישות" מההוא נפילו. ולכן צריך כי מעשה הזה יהיה שלם בכל פרטיו עד מקום שיהיה המתקן זה נקרא 'פועל צדק' כדאיתא פרשת אמור.
ולכן יאמר, הסוכה זו הנזכרת, "סכך פסול פוסל בה" - כלומר כי על ידי המעשה הגשמי של סכך הפסול פוסל "בה" בסוכת דוד הנזכר. והפיסול הוא כי נאחז ממנה סטרא אחרא ויונק משם. ולכן זה הוא הסיבה כי ימנע הייחוד העליון וכדאיתא פרשת בלק דף קצ"ז (ח"ג קצז, א) וזה לשונו: "רבי אבא פתח: אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו' - ואוליפנא מגו בוצינא קדישא דבשעתא דאיהי סליקת למלקט ענוגין וכסופין, ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא - כדין מטא לגביה טפת דם כחרדל ומיד אתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין. וכדין ידעין לעילא דמומא אשתכח בהו בישראל ואתער שמאלא מיד, ומשיך חוטא לתתא ותכהן עיניו מראות וכו' מלאסתכלא ברחמנו. כדין אתערו דסמאל בקל תקיף לאתערא על עלמא כמה דאת אמר ויקרא אל עשו בנו הגדול וכו'".
הנה מבואר מדברי זה המאמר כי ס"מ חייבא אתער על עלמא בזמן שנמצא בישראל מעשה רע. ולכן יאמר נא "סכך פסול" - כאשר נמצא בסוכה העליונה סוכת דוד, פסול, כי זה יהיה מפני מעשה התחתונים כדאיתא במאמר. ועתה התבונן כמה עונש ראוי להיות לפוגם סוכתו באחד מן הדרכים הנ"ל. והעונש הוא כפול בעולם הזה ולעולם הבא לפי כי כן נמי הוא עשה רעה עם כל העולם דאתער ס"מ חייבא לאבאשא לכל עלמא בעבורו. והנה אמר כי זה הסכך פסולה פוסל נמי למעלה דוגמא מה שפוסל למטה, כי הנה למטה "פוסל באמצע בארבע טפחים". וכן נמי למעלה פוסל "באמצע" - הוא מה שאמר בתיקונים תקונא תשיעאה "בראשית - ירא שבת - דאיהי שכינתא דעלה אתמר מחלליה מות ימות. דעאלו אויבים בחלל דילה דאיהו קדש קדשים ואתמר בהון את מקדש ה' טמא, חלל ממלכה ושריה וכו'".
הנה ממאמר זה מובן מה שאמר "פוסל באמצע". ומה שאמר "בארבעה טפחים" הוא מה שאמר לקמן וזה לשונו: "ושפחה עאלת באתרה דגבירה דאיהי נדה שפחה גויה זונה וסאיבת אתרהא וכו'". הנה זה נקרא פסול של ארבע טפחים - כלומר ארבע בחינות של פיסול הם הנכללים שם באמצע כאמור. ולכן פסולה ונדחית סוכת דוד כמאמר "ואתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין".
"אבל בפחות מארבע כשרה". וכן נמי למעלה אינה נפסלת, לא אתעדיאת, וכשרה היא. ומתייחדת עם בעלה כדת משה וישראל. והיינו מה שאמר "ומותר לישן תחתיו" של אותו הסכך של סוכת דוד. ומי הוא זה שישן שם? בעל הסוכה, זה יעקב אבינו ע"ה שנאמר "וישכב במקום ההוא".
"אמנם סכך פסול מן הצד אינו פוסל אלא בארבע אמות" - הוא מה שאמר בזוהר פרשת משפטים דף קי"ח (ח"ב קיח, א) וזה לשונו: "שור מועד בעלה עאל לבי מלכא רבוניה בארבע אבות נזיקין דיליה וכו' דאינון עון ומשחית אף וחמה, דכולהו מועדין לקלקל וכו'". ולכן כאשר יש פגם למטה בארבע אמות - היינו ארבע עונות היותר גדולים שהם עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים לשון הרע (כי הוא שקול כשלשתם כמו שאמרו חז"ל שנאמר "לשון מדברת גדולות") -- אז נמי פוסל למעלה סוכת דוד בארבע אבות נזיקין הללו כנזכר.
"אבל פחות מארבע אמות" - דהיינו שלא חטא בהם עצמם רק בענפים שלהם, "כשרה". וכן נמי למעלה פחות מארבע אמות - כאשר אין נכנסים בקדושה ארבע אבות נזיקין הללו - כשרה. "דאמרינן דופן עקומה דהיינו לומר שאנו רואים כאילו הכותל נעקם". והענין כי הנה סוכת דוד הוא סוד אות ה' כנזכר למעלה. אמנם כאשר מטי לגבה טפה הנזכר - אז נסתם אותו פתח של אות ה' שהוא כזה ה ולכן נעשית אות ח' כזה ח. והיינו מה שאמר במאמר "ואתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין". וכאשר נאחזים ממנה סטרא אחרא אז מתארך רגל אות ח' ונעשה ת. וזה הוא כותל של אות ה שנעקם ונעשה ת.
וכאשר הסכך הפסול הוא פחות מד' אמות כי לא היה באדם זה ד' עבירות הנ"ל - אז נמי למעלה הוא פחות מארבע, כי אין מתאחזים מסוכת דוד ארבע אבות נזיקין הנזכר. ולכן אף על גב כי נסתם אות ה מאותה טפה ונעשית אות ת - רואים אנו לדופן זה שהיא עקומה ואותו סכך הפסול נמשך אחריו ונחשב מן הכותל של אות ה' של הסוכה הקדושה.
"ודבר זה הוא הלכה למשה מסיני" - הוא מה שאמר פרשת תשא דף ק"ץ (ח"ב קצ, א) וזה לשונו: "אמר ר' יוסי לא הוה אבא רחמן על בנוי כקוב"ה וכו'. ותא חזי רחמנו דיליה אלו נפל דבר אחד מכל דברו ולא יתיר נוח לעלמא דלא אתברי. אבל מדאמר מכל דברו הטוב אפיק ביש לאחורא דהא מלה דביש לא בעי למעבד. ואף על גב דאגזים וארים רצועה - אתאת אימא ואתתקפת בדרועא ימינא וקם רצועה בקיומיה ולא נחית לתתא ולא אתעביד בגין דבעיתא חדא הוו תרוייהו. איהו דאגזים ואיהי דאחידת בימיניה. ואי תימא מנ"ל? ממשה. דכתיב לך רד כי שחת עמך. שרי לארמא רצועה. ומשה שלא הוה ידע אורחא דאימא שתק. כיון דחמא קוב"ה כך - אנקיד ליה וכו'. ואי תימא אמא דאיהי רגילה לאחדא ברצועה דמלכא אן הות, דשבקת מלה למשה וכו'?".
הנה מבואר מזה המאמר כי בעון זה באימא חאבו כדאיתא לקמן. ואז באו אותם ארבע אבות נזיקין ונאחז משם, וכדאיתא במדרש. וכאשר אמר "זכור לאברהם ליצחק וליעקב" נסתלקו וכו'. הנה למדנו ענין דופן עקומה שנעקמה בזמן שהיה משה בסיני ונזדמנו ארבעה אבות נזיקין להרע לישראל ולא יכלו. וזה היה "מסיני". ונחשב סכך הפסול מגוף הכותל לקדושה.
והיינו מה שאמר בזוהר פרשת בלק דף קפ"ח (ח"ג קפח, א) וזה לשונו: "חטה נקודה באמצעיתא דלית חולקא לסטרא אחרא דחובה תמן וכו'. אמר רבי אלעזר ודאי חטה הכי קרינן לה אבל חמינן בשבטין דלית בהו ח"ט ובה אית ח"ט, וקרינן חטה. אמר ההוא ינוקא - ודאי הכי הוא, דהא ח"ט שרייא סמיך לה וכו'. ואילנא דא כד נצח סטרא דטוב נקיט לכל סטרא אחרת וכפיא ליה וכו'". והיינו סכך פסול שהוא סמוך לכותל שהם אותיות ח"ט סמוך לאות ה' סוכת דוד, ונצח סטרא דטוב ונחשב הכל לענין חטה, היינו ברתא דמלכא שהוא דופן עקומה. והוא "הלכה למשה מסיני" כאמור.
והנה אמר הכתוב "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית". ולכן אמר "הילכך בית שנפחת באמצע" - הוא אות ה' זו הנקרא 'בית' כאמור, שנפחת ונעשית בסוד ד' - סוכת דוד הנופלת. "וסיכך במקום הפחת" - על ידי מעשה התחתונים, "ונשאר מן התקרה סביב בין סכך כשר לכותלים פחות מבארבע אמות" - כי הנה מדה זו היא בסוד ארבע כאשר עומדת אחורי התפארת בסוד תנה"י23 של הזכר, וכאשר הוא פחות מארבע אמות אלו כשרה היא שהרי אין שם ענין פיסול רק העדר. ולכן "כשרה" היא. "אבל אין ישנים תחתיו" שהרי אינה ראויה לזיווג אז, עד שתבנה בסוד ה'. ולכן אמר "ומיהו אין ישנים תחתיו כל זמן שיש בו ארבע טפחים".
והנה כבר נתבאר כי אמות הם בסוד הזכר - אמות בסוד מאות. ומדות הנקבה בסוד טפחים שנמא "הנה טפחות נתת ימי", כי לפי שהמדות שלה הם נמשכות מהארת מדות הזכר - לכן הם קצרים בסוד טפחים. ולכן "כל זמן שיש בה ארבעה טפחים" שהיא סוד ארבע, "אין ישנים תחתיו" כאמור, כי בהיותה בשיעור זה אינה ראויה לביאה.
"במה דברים אמורים? בסוכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול שבעה טפחים על שבעה טפחים" - דהיינו כי מדה זו נמצא בה שיעור במדות שלה שהיא סוד שבעה ספירות, וכל אחת משיעור שבעה שלכן נקראת 'בת שבע'. ובזה תבין סוד מה שאמרו חז"ל "ראויה היתה בת שבע לדוד מיום שנברא העולם מששי ימי בראשית" (מאמר). לפי כי מדה זו כאשר היא בסוד 'שבע' כבר היא ראויה לדוד להתחבר עמו מפני כי שלימות זה נמצא בה מששת ימי בראשית שהם בסוד הזכר.
"אבל בסוכה קטנה שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה" - רצה לומר כי היא סוד שבעה מדות ועדיין לא נתגלו בה הג' ראשונות, והם סמוכים על שבעה של הזכר. "בין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה" - כי הנה כבר נתבאר כי סכך פסול הוא סוד סמא"ל שהוא נאחז למעלה ויונק משם. וכאשר מתאחז פעמים כי השורש שלו הוא העולה למעלה ליינק משם והם סוד שלש ראשונות. ובזה תבין סוד מה שאמרו חז"ל כי ראשו של עשו נקבר במערה של יעקב אבינו ע"ה שהם שלשה ראשונות היונקים משם. והיא המערה כדאיתא בזוהר שלכן נקרא "מערת המכפלה". מאי מכפלה? אות ה' כפולה דבשמא קדישא.
אמנם "בפחות משלשה" - אם היה שם מסכך פסול זה של סמא"ל, כי לא עלו לשם בחינת שלש ראשונות אלא פחות, "כשרה" לפי כי לעולם סמא"ל הוא יונק ממדה זו בסוד השעיר שיונק חלב אמו, ולא סגי בלאו הכי. ולכן "הסוכה כשרה וישנים תחתיו" בעל הסוכה - הוא הצדיק. וכמו שאמרו חז"ל מזמן הבריאה עשה לו הקב"ה שם סוכה בירושלים והיה מתפלל בתוכה ואומר "יהי רצון שאראה בבנין ביתי". "ומצטרף להשלים הסוכה לכשיעור" - לפי שהם מתמתקים ונכנסים כנגד הקדושה.
"אויר בין בגדולה בין בקטנה וכו'" - הנה בענין האויר נמצא דבר והפכו. כי יש אויר מסטרא דקדושה כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דבחינת אור נכנס בו אות י' ההויה ונעשה אויר. והיינו מה שאמרו חז"ל "אוירא דארעא דישראל מחכים". ואמנם יש בהפך מזה אויר מסטרא אחרא והוא על דרך הנזכר כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. ולכן הוא היה אומר "אויר" זה אין בו הפרש, בין שהיא מדה זו "גדולה" בין שהיא "קטנה", "בין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה" - אם נמצא שלשה טפחים אויר פוסל הסוכה לפי כי סוד אויר זה הוא סוד אות ן פשוטה. והנה אות נ' במלוי הם שלשה אותיות נון. ולכן צריך להיות סמוך לשתי מדות הנקראים 'יכין ובועז'. ולכן אם יש שלשה טפחים שלימות פוסל כי זה מורה שאותו הרוח של שטות נכנס לשם שעליו שנינו "כלי חרס מטמא מגבו ומאוירו".
"בפחות משלשה כשרה" שהרי אות נון דבקה שם בכל האיפשר. "ומצטרף להשלים הסוכה" - רצה לומר מצטרף עם הצדיק להשלים הסוכה כאמור. "ולא ישן תחתיו" כי עדיין הסוכה אינה שלימה כראוי.
"סכך פסול פחות מארבע". שהרי נתבאר למעלה כי לפי שזה מורה שלא נכנסו הארבע אבות נזיקין בסוכה העליונה ולכן היא כשרה כאמור. אמנם עתה שנמצא אצלו "אויר גם כן, והוא פחות משלשה" נמי, "אין מצטרפים לפסול" לפי כי הנה נתבאר כי כל אחד מהם הוא רומז במקום אחד ואינם קרובים זה לזה.
"הילכך אם אויר שלשה במקום אחד" - שהוא סוד אות נון הנזכר, "אפילו מעטו בסכך פסול הוא כשר" מפני כי אותו הפיסול מעט מתמתק שנאמר "יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט". "והני מילי בסוכה גדולה" - דהיינו כי סוכת דוד נתרבית ונעשית בסוד ה מאותיות גדולות כדאיתא בזוהר פרשת לך לך דף צ"ג (ח"א צג, א) וזה לשונו: "אמר רב יעקב לרבי אבא, האי ה' דהבראם זעירא, וה' דליהוה רברבא. מה בין האי להאי? א"ל דא שכינתא ודא יובלא. ואית דמתני דכולא חד. דכד מנהרא מצדיק כדין קיימא באשלמותא ה רברבא דהא מתנהרא כדקא יאות. ולזמנין דלא קיימא באשלמותא וינקא מסטרא אחרא כדין ה' זעירא. ובגין כך זמנין דסיהרא קיימא באשלמותא וזמנין בפגימותא. ובאנפהא אשתכח ואשתמודע. וכלא שפיר. והאי ברירא דמלא". עכ"ל.
הנה מבואר מדברי זה המאמר כי ה' גדולה הוא בזמנא דמנהרא מצדיק וזה יהיה נמי ענין "סוכה גדולה". ובזמן הוא בסוד ה' קטנה, בסוד ה' ד"בהבראם" - היינו סוד "סוכה קטנה". ולכן בזמן שהיא בסוד "סוכה גדולה אפילו יש שם אויר שלשה טפחים" בסוד אות נו"ן, "כשרה". אמנם בזמן שהיא בסוד "סוכה קטנה שאין בה אלא שבעה על שבעה" - דהיינו שהוא בסוד 'בת שבע', ואז נאמר "ראיתי והנה מנורת זהב כלה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות". לכן "אם יש ביניהם", בין סכך פסול והאויר, בין שניהם "שלשה טפחים מצטרפים לפסול" - אף על גב שלא עלה לשם אלא השלשה עליונות של סטרא אחרא כנזכר לעיל - "פסולה".
"אם יש סכך פסול שני טפחים", שהרמז הוא לשני מדות של סטרא אחרא. "ויש עוד סכך פסול שני טפחים" כי הם סוד שני מדות של סטרא אחרא. אמנם הנראה מזה הוא כי השני טפחים הם בסוד הזכר של סטרא אחרא ושני טפחים אחרים הם שתי מדות של הנקבה דסטרא אחרא. "ואויר פחות משלשה", שהוא בסוד אות נון כאמור "היה מפסיק ביניהם - יש להסתפק אם מצטרפין שני הפסולים לפסול את הסוכה". והענין כי הנה נתבאר בזוהר כי כאשר שני המלכים נועדו אז עברו כל מאריהון דדינין מפני כי הם יחדיו. ואז נאמר "ויקרא הוציאו כל איש מעלי". אמנם עתה אלו הפיסולין בלי ספק שהם מעכבים. אבל הספק הוא מפני שעתה הם נפרדים. הוא מה שאמר בזוהר פרשת בלק בפסוק "אשר הלך חשכים" "דשארי בחיבורא וסיים בפירודא שנאמר יתפרדו כל פועלי און". ולכן הם נפרדים - שני טפחים לחוד ושני טפחים אחרים לחוד.
אמנם הספק אינו על חיבור שלהם דהא לא יתכן שיהיה חיבור ביניהם שהרי נאמר "יתפרדו כל פועלי און" - אף על גב שנתחברו תכף מתפרדים. אבל הספק הוא מצטרפים להרע לסטרא דקדושה. דהיינו לעכב הייחוד של מצוה. והיינו לפסול את הסוכה האמורה.