אור ברסלב
טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה סימן תרכז › פירוש שני לצד מעלה

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרכז · פירוש שני לצד מעלה

פירוש ראשון

עוד זה מדבר על דרך הנ"ל ופנה למעלה, ומלין לצד עילאה ימלל. וכך היה אומר:
"הישן תחת המטה בסוכה וכו'" - כי הנה שנינו (משנה, סוטה ט, י) "אף הוא בטל את המעוררין - מאי מעוררין? שהיו אומרים על גבי המזבח עורה למה תישן ה'. א"ל וכי יש לפניו שינה והרי נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. אלא כשאין ישראל עושים רצונו של מקום כביכול כאילו יש לפניו שינה". ולכן יגיד כי אין זה מן הסיבה הנזכה אלא כי מאחר שעשה אותה הסוכה הנ"ל, היא הכלה סוכת שלום. הנה יש שם מטה שנאמר "הנה מטתו שלשלמה". אמנם לענין שנוהג תמיד מזמן החרבן הוא אינו ישן על גבי מטה זו כביכול, אלא "למטה" מפני החרבן של זו הסוכה הנאמר בה "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנפלת", ר"ל שנפלה כמה פעמים מזמן הבריאה ומאז היא גם כן נופלת בכל גלות (כמו שאמרו חז"ל גלו לבבל - שכינה עמהם שנאמר "למענכם שלחתי בבלה וכו'" עד גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר "מי זה בא מאדום"). ואיתא בבראשית רבה "והנה אימה - זו בבל וכו', נופלת - זו אדום". ולכן נקראת "סוכת דוד הנפלת" תמיד. ובעבור החרבן כפה המטה כמו שאמרו חז"ל אמר הקב"ה למלאכים מלך בשר ודם אבל מה דרכו לעשות? אמרו לו כופה את המטות. אמר להם כך אני עושה שנאמר "עד די כרסוון רמיו". ואיתא בזוהר פרשת אמור "למלכא דמית בריה, כפה ערסיה ונטל כובין ודרדרין ושוי תחותוי". ולכן בזמן שבית המקדש היה קיים לא כך היה ומכל שכן לעתיד.

ונוסף עוד כי כאשר עשה ותיקן הסוכה - אם יישן תחת המטה אף על גב כי הוא לפי שעה - לא יצא ידי חובתו. לפי כי זה הנאמר ביעקב "ויקח מאבני המקום וכו'" הנה פירשו חז"ל שהיה רמז לזמן הגלות - "ויצא יעקב" כמה דאת אמר "ויצא מן בת ציון כל הדרה". ר"ל לפי שיש יציאה של שמחה שנאמר "הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח". אבל יציאה זו לרעה "ויקח מאבני המקום" על שם "תשתפכנה אבני קדש", "ושם מראשותיו" על שם "כי ירד מראשותיכם וכו'". "וישכב במקום ההוא" על שם "נשכבה בבשתינו".

ולכן "הישן תחת המטה" זו בסוכה, "אם הוא גבוה עשרה טפחים" ונשלמ' מטה זו בסוד עשר, "לא יצא ידי חובתו" לפי כי כאשר הוא שוכב על הארץ נאחזים ממנו אותם כובין ודרדרין הנזכר - הם מאריהון דדינין. ולכן לא יצא ידי חובתו הראשונה שנאמר "ויגע בכף ירכו".

ואם נאמר כי זה יהיה נמי למעלה - היינו מה שאמרו חז"ל "הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים". ולכן "הישן תחת מטה" זו בסוד יעקב הנזכר, "אם הוא גבוה עשרה טפחים" שראויה לביאה שמטתו שלימה - "לא יצא ידי חובתו" לפי שצריך לתת אותה בין צפון לדרום וחייב במצות עונה.

"הישן תחת הכילה וכו'" - הנה סוד המטה הוא בזמן שאותה נקודה יורדת למטה בבריאה, ושם נעשית בסוד "עשרה טפחים" - הם עשר ספירות. ומעלה אותן החתן למעלה ונותן אותה "בין צפון לדרום", שהם ימין ושמאל, ומתייחד עמה. אמנם סוד הכילה הוא אחר שנבנית ונעשית כלה, וניתוסף בה אות י' שהוא הארת עשר ספירות עליונות (לפי כי היא בסוד עשר והנקודה פנימית מתפשטת בתוכם בסוד עשר). "אם אינה גבוה י' טפחים" אף על פי שהיא קצרת הקומה עדיין "או שאין לה גג", הוא הכתר שלה, אינו "רחב טפח" בסוד ספירה אחת שלימה, "יצא ידי חובת" עונה כאשר ישן שם לפי כי כן מעיקרא אין לה כתר שלם רק שני מלכים משתמשים בכתר אחד.

"העצים היוצאים מארבע ראשי המטה" - הנה נתבאר בזוהר פרשת ויצא כי המטה זו יש לה ארבע ראשים כנזכר דף קמ"ז (ח"א קמז, א) וזה לשונו: "וישם מראשותיו דמאן? אלא מראשותיו דההוא מקום. מאי מראשותיו? אי תימא כמאן דשוי תחות רישיה - לא. אלא מראשותיו - לארבע סטרין דעלמא", עכ"ל. הנה מבואר הדבר כי מטה זו יש לה ארבע סטרין, היינו ארבע ראשים שנאמר "והיה לארבעה ראשים" (בראשית ב, י) - הם "העצים" יבשים "היוצאים" מן המטה זו והם ארבע מלכיות כמו שאמרו חז"ל. אלו "אסור לפרוס עליהם סדין" של הקדושה כי הנה אשת חיל נשתבחה בזה שנאמר "סדין עשתה ותמכור" - לישראל, אבל לא לזולת שנאמר "ופרשו השמלה לפני זקני העם" - ולא לפני זקני עכו"ם. "ואפילו אם אינם גבוהים עשרה" - ר"ל כי הנה לא נתאחזו ראשים אלו עד למעלה רק שיונקים מלמטה מעשרה - לא יישן תחתיהם שלא יתאחזו בו.

אבל אם אחד מן המלכיות אלו הוא "יוצא באמצע המטה בראשה ואחד במרגלותיה כנגדו ונותנים כלונסאות מתפשטות מזה לזה - מותר לפרוס סדין עליו" להיות הפסק ביניהם שלא יראו בסוד "וישקף אבימלך בעד החלון וירא וכו'". וישן אז תחתיו של ההפסק לפי כי אין עוד היזק ראיה "משום דאין גג רחב טפח למעלה" שיתראה. "והוא שלא יהיו עצים אלו גבוהים עשרה טפחים" שמתאחזים למעלה במטה זו ויונקים ממנה. "ויש מכשירין אפילו בגבוהים עשרה טפחים" ויונקים, מאחר שיש סדין מפסיק ביניהם ואין שם היזק ראייה כאמור.

"פירש סדין תחת הסכך לנוי וכו'" - הנה כאשר אנו אומרים כי הסוכה היא סוכת דוד הנופלת - זה הסדין יהיה הלבוש המלביש אותה "לנוי". והסוד מה שאמר הכתוב "הנה הוא לך כסות עינים" לפי שנאמר "וישקף אבימלך וירא והנה יצחק משחק את רבקה אשתו". ולכן צריך כסות שמועיל לה לנוי ומונע הסתכלות העינים. ולכן "אם הוא בתוך ארבעה טפחים לגג כשרה" כי זה הסדין מפסיק לראיה. "ואם אינו לנוי אף על פי שהוא בתוך ארבע פסולה" - דאע"ג שמועיל להפסיק היזק הראיה - צריך שיהיה דבר נאה שנאמר בה "שש וארגמן לבושה".

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה