אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרכז · פירוש ראשון

סימן תרכז

הגיד לך אדם מה טוב ללכת בדרך ישרה כי מאחר שהאדם עשה סוכה ממעשיו הטובים יהיה זהיר לא יפסול אותה. וגם עוד זאת לא יאבד אותה מפני מעשה הרע כמו שאמר הכתוב "יכין וצדיק ילבש", וחז"ל אמרו כל אדם מישראל יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגהינם. זכה - נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. חטא - נוטל חלקו וחלק חבירו בגהינם שנאמר "לכן בארצם משנה יירשו" (ישעיהו סא, ז) - הצדיקים, "ומשנה שברון שברם" (ירמיה יז, יח) - הרשעים.

והנה מאמר זה כבר נתבאר בהקדמת זה הספר, אמנם נימא ביה מלתא. דמאחר שהנחתי למעלה כי כל איש מישראל נמשך עם נשמתו איזה חלק מאדם הראשון מצד הנפש והגוף שלו - לכן בהיכרח יהיה לו שני חלקים כל אחד מישראל; חלק אחד בגהינם וחלק אחד בגן עדן. לפי כי כן אדם הראשון חטא באכילת עץ הדעת טוב ורע ולכן מתחייב מזה שיהיה לאדם שני חלקים הנזכר. ועל ידי מעשיו יקנה חלק הרשע אחיו - הוא מזמן אדם הראשון - הלא אב אחד לכולנו. ועל ידי מעשה הרע מפסיד חלק הטוב.

ולכן יאמר נא:
"הישן תחת המטה בסוכה" - והוא כינוי למעשה הרע ולכן נפל למשכב והלואי היה נופל על המטה דמספקא לן אם ירד ממנה על ידי הרפואה של התשובה אם לאו. אמנם זה הרע מעשיו עד שנפל "תחת המטה" ערש דוי. אמנם מטה זו היא "בתוך הסוכה" - כלומר כי עדיין המעשים טובים שעשה (שלכן עשה לו סוכה זו) לא הפסיד אותם ואינו תוהה על הראשונות. ולכן החלק שיש לו לא הפסיד אותו. אמנם "אם הוא גבוה עשרה טפחים" מטה זו, שמורה היות החטא שלו פשוט כפול משולש מרובע -- לכן "לא יצא ידי חובתו". הוא הדבר אשר ביארתי כי המצוה אשר יעשה האדם מתקדש בה (שלכן הנוסח שתקנו חכמים ז"ל "אשר קדשנו במצותיו"), וכאשר האדם נתקדש נדחה ממנו סטרא אחרא הנקרא 'חובה' (תרגום 'חטא'). נמצא כאשר אינו עושה המצוה - "לא יצא ידי חובתו". ולפי כי המצוה מצלא בעידנא דעסיק בה, וזה שלא עשה מצוה לא יצא - אינה מצלת אותו מחובתו.

"הישן תחת הכילה בסוכה" - הנה ענין הכילה הוא אוהל והוא כינוי לעולם הזה שהוא כאוהל. כי ר' יהושע אמר שהוא כדוריי ור' אליעזר אמר שהם כאוהל שנאמר "וימתחם כאהל לשבת". והענין לפי כי אדם זה מורדף אחר תענוגי העולם הזה והקניינים המדומים. וכל עניינים הללו הם מונעים השלימות של מעשה המצוה שמהם נעשית הסוכה כאמור. אמנם "אם אין הכילה גבוה מעשרה טפחים" - דהיינו כי לא היה מורדף אחריהם ביותר, "או שאין לה גג רחב טפח - יצא". והוא ענין גאוה כמו שאמרו חז"ל בפסוק "כי עלית לך לגגות" - אלו גסי הרוח. ולכן מאחר שאין בו גסות הרוח שהוא גג רחב טפח ונפש רחבה - יצא על דרך האמור כי נקה מן העון כאמור.

"העצים היוצאים מארבע ראשי המטה וכו'" - הנה נתבאר למעלה כי המטה הוא כינוי אל העון אשר יעשה האדם כמה דאת אמר "חושבי און ופועלי רע על משכבותם". והנה "העצים היוצאים" הם עצות רחוק כמו שאמר הכתוב "חושבי און על משכבותם" על דרך מה שאמרו חז"ל "לא תשחית את עצה" - הוא היועץ וכן פירשו חז"ל בפסוק "מעצי הלבנון" - לשון עצה. כך הם "העצים היוצאים" עצות רעות שיוצאים "מארבע ראשי המטה אסור לפרוס עליהן סדין וכו'" - כלומר אל יאמר אדם מאחר כי אנכי חטאתי וחשבתי מחשבות רעות כל ראש לחלי וכו' - אם כן אתן גמר להוציא המחשבה מן הכח אל הפועל. לכן יאמר נא "אסור לפרוס עליהן סדין" - כמה דאת אמר "ופרשו השמלה", היינו פירוש המעשה אשר יעשה האדם. "ולישן תחתיו אפילו אם אינם גבוהים עשרה" - כי לא הושרש בהם פעמים רבות.

"אבל אם אחד יוצא באמצע המטה" - היינו הרהור אחד בהזדמן עלה "בראשו", והרהור אחד לבסוף - הוא "השני במרגלותיה של המטה" הלז, "ונותנים כלונסאות מזה לזה" - הוא המשכת המחשבה רעה המתמדת באדם שהרהר בתחילה על המטה גם בסוף במרגלותיה ונמשך זה ההרהור מתחילת השכיבה עד סוף עמידתו מן המטה, ולא הועיל מה שאמר בברכת המפיל "אל יבהילוני הרהורים רעים", "מותר לפרוס עליו סדין" ולפרש הענין "ולישן תחתיו" כי כך אמרו חכמים ז"ל שלשה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום - אחד מהנה הרהורי עבירה.

והסיבה שהותר לו "משום דאין לה גג רחב טפח למעלה" - לא בא לו הרהור רע מסיבת גסות הרוח כדי שניחוש דילמא יבא לידי גמר, שהרי כך אמרו חכמים ז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נכשל באשת איש. אמנם זה ההרהור אינו פוסל הסוכה לפי שהיה בדרך מקרה. והוא שלא יהיו הרהורים אלו "גבוהים עשרה", כלומר שלא היו בריבוי ולא נשתרש בהם.

"ויש מתירין אפילו בגבוהים עשרה", אעפ"י שהיו מרובים, מאחר שלא באו לו מסיבת גסות הרוח אין פוסלין מן הטעם הנזכר. כי אין אדם ניצול מהרהורים רעים בכל יום. והיה זה כאחד מהם. ואינו פוסל הסוכה של מעשיו הטובים כאמור.

"פירש סדין תחת הסכך לנוי וכו'" - הוא על דרך הנזכר שפירש ההרהור רע ויבטא בשפתיו לעשות אותו. וז"ש "פירש סדין" על שם "סדין עשתה ותמכור". את כל זה עשה "תחת סכך הסוכה" שלו. אמנם זה אשר דבר נבלות הפה היה "לנוי" - להתנאות בו כדרך המשחקים. ולכן "אם הוא בתוך ארבעה טפחים לגג הסוכה" - כלומר אם לא היה זה העון סיבה להתרחק האדם מן הקדושה זו של הסוכה זולת ארבעה טפחים - ארבע פעמים הפסיק(?) לגג הסוכה "כשרה" כי מובן הוא מזה שאין דרכו בכך להיות פה דובר נבלה. ולכן אע"ג כי עון גדול הוא - לא פסל הסוכה ויכולה להגן עליו מן הפורענות.

"אבל אם הוא רחוק מן הגג" שנתרחק מן הסוכה כל כך מפני שהוא מתמיד בדיבור רע, "פסולה" שנאמר "מגביה פתחו וכו'" (משלי יז, יט) - כך אמרו חז"ל המגביה פתחי פיו מבקש שבר. ולכן "פוסל הסוכה" של מעשה הטוב ולא ימלט מן הפורענות. וכל זה מיירי אם דבר אותם הנבלות "לנוי" כדרך המשחקים. "ואם אינו לנוי" אלא שהוא למוד לדבר נבלות או לשון הרע בהתמדה, "אעפ"י שהוא בתוך ארבעה" ולא נשתרש בחטא זה ולא הוסיף על שלש פעמים ונאמר "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" -- אף על פי כן "הסוכה פסולה" ולא תגין עליו מן הפורענות. אף על פי ששנינו "תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות" -- לא תצילהו מן הפורענות ומכל שכן מאחר שהיא פסולה אין נכנסים לתוכה שבעה הצדיקים אברהם וכו' שהולכים מסוכה לסוכה ובוודאי השכינה עמהם כנזכר במאמר אוי לפוגם סוכתו וכך פוגם נשמתו.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה