אור ברסלב
טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה סימן תרכה-תרכו › פירוש שני לצד עליון

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרכה-תרכו · פירוש שני לצד עליון

פירוש ראשון

וכאשר הנחנו בכל הדינים המתבארים כי משפט אדם הגשמי ומשפט אדם הרוחני אחד הוא, כי כל משפטי אלו הדינים בין מטה ובין למעלה אחד הוא כמו שאמר הכתוב "משפטי ה' אמת" (תהלים, יט) - כל אחד בפני עצמו, וגם "צדקו יחדיו" של אדם הגשמי עם הרוחני. שאלולי היה מצוה זו שורש למעלה לא היה כן למטה.

וזהו הטעם כי "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל" (תהלים קמז, יט) מפני כי איש הישראלי מושרש למעלה בחלק הנשמה שלו שהיא חלק אלוה ממעל, ונאמר "ויברא ה' את האדם בצלמו" אשר שם כלולים כל מצות התורה, מצות עשה ומצות לא תעשה. אמנם "לא עשה כן לכל גוי" כי העכו"ם אין לו חלק בזה, "מנשמת אלוה יאבדו", ולכן "ומשפטים בל ידעום" אפילו השבעה מצות שנצטוו הם גלומות לא פורש להם על פי ה' כמו שאמרו חכמים ז"ל. ולכן בא מצות הסוכה אחר מעשה יום הכפורים שהיינו חולים מתחלואי הנפש, ובאה רפואת הסליחה. ולכן להברות נשמותינו שהם חלושות כדמיון חולה הגוף שנתרפה שצריך שירה מעולה ומשקים המחזקים - כך צוה אותנו הרופא הרחמן יתברך מות אלו לחזק בריאות נשמתינו, והוא תיקון עצמי לחטא אדם הראשון שנברא בראש השנה ונידון ומחל לו הקב"ה בצד מה, והנשאר מאותו עון נתקן על ידינו - אין להאריך. ולהיות כי אדם חטא במחשבה ובמעשה כדאיתא בזוהר ובתיקונים - ולכן במעשה כל מצוה צריך מחשבה כמה שאמר "מצות צריכות כוונה". ולפי כי על ידי מצות סוכה זוכים ישראל לעתיד שאומרים עכו"ם "תן לנו עתה התורה וכו' א"ל הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה - לכו ועשו אותה", וכאשר מבעטים בה שנאמר "ננתקה את מוסרותימו" - אז נודע שבח של ישראל דאף על גב דזמנין משכה תקופת תמוז וכו' אין מבעטים בה. לכן יהיה זהיר במצוה זו כל איש ישראל בכונה טובה.

ומה גם איתא בבראשית רבה מזמן הבריאה עשה לו הקב"ה סוכה בירושלים ומתפלל ואומר "יהי רצון שאראה בבנין ביתי שנאמר ויהי בשלם סוכה". ולכן יש לתת רמז לדבר מה ענין סוכה זו שעשה לו הקב"ה. והענין הוא מה שאמר בזוהר פרשת אמור דף ק"ג (ח"ג קג, א) וזה לשונו: "בסכת תשבו - חסר. חדא דכולהו קשירן בה, דכתיב כי ענן ה' עליהם יומם, וכתיב ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם - דא הוא עננא דאהרן דכתיב יומם יצוה ה' חסדו ועננא חד נטיל עמיה חמש אחרנין ואינון שית. ועננא אחרא דכתיב והעמוד אש לילה - דא נהרא להו לישראל מנהירו דאינון שית", עכ"ל.

והנה מזה המאמר ממנו נקח כי סוכה זו היא המדה האחרונה. ולכן חסר ו' כי כן השלימות של חסרון שלה הוא על ידי הצדיק אות ו' כדאיתא פרשת בראשית בפסוק "ולחשך קרא לילה" - אינו אומר "ויקרא" לפי כי לילה חסר אותיות ו"י. והבן. ולכן אמר שהקב"ה עשה לו סוכה להנאתו - הוא הצדיק - לדור בתוכה. אז אומר יהי רצון עליון וימשך בסוד יהי כדאיתא פרשת בראשית שמלת "יהי" הוא המשכת האור מיו"ד ראשונה לאות ה', ומשם עד י' אחרונה. וזהו "בנין ביתי". ולכן נאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים". והענין מה שאמר בזוהר פרשת תצוה דף קפ"ו (ח"ב קפו, א) וזה לשונו: "כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים - דא הוא רזא דמהימנותא. האי קרא על עלמא עילאה אתמר והכי תנינן כד אתברי עלמא אתמר האי קרא כד שרא חכמה עילאה לנפקא מאתר דלא ידיע ולא אתחזי - כדין נפיק חש משחתא ובטש וההוא חכמתא עילאה נציץ ואתפשט לכל סטרין ברזא דמשכנא עילאה. וההוא משכנא עילאה אפיק שית סטרין וכדין ההוא נציצו דמשחתא נהיר לכלא ואמר בסכת תשבו שבעת ימים - מאן סכת חסר ו'? דא משכנא תתאה וכו'. מאן 'שבעת ימים'? מעלמא עילאה לתתאה דכולהו קיימי בקיומא לאנהרא להאי סכת. ומאן איהי דא סוכות דוד הנופלת, סוכת שלום", עכ"ל.

הנה נתבאר כי מזמן הבריאה הוא צווי זה - היינו מה שאמר במאמר מיום שנברא העולם עשה לו שם סוכה. וכנגד מה שאמר "יהי רצון" שהוא המשכת האורות מאות יוד כך אמר במאמר "כד שרא חכמה עילאה וכו' וכדין ההוא נציצו אמר בסכת תשבו שבעת ימים". ולכן על ידי מעשה הסוכה נמשכים שבעת מדות עליונות לתוך סכת דוד. וכן נמי באים שבעה צדיקים לתוך סוכה הגשמית שהם אברהם וכו' כנגד שבעה ימים עליונים כדאיתא בזוהר פרשת אמור דף ק"ג (ח"ג קג, א) וזה לשונו: "תא חזי בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא - צלא דמהימנותא שכינתא פרסת גדפהא עליה מלעילא וכו'. אמר רבי אבא אברהם וחמשה צדיקייא ודוד מלכא שויין מדוריהון עמיה. הדא הוא דכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים - "שבעת ימים" כתיב ולא "בשבעת ימים"", עכ"ל לענייננו.

"העושה סוכתו תחת האילן וכו'" - ירצה כי כאשר הצדיק עשה סוכתו הנזכר, סוכת דוד, "תחת האילן" הידוע, עץ החיים כדי להציל אותה מסטרא אחרא לפי שנאמר "רגליה יורדות מות" - ולכן התיקון שלה להיות סמוכה לעץ החיים. ולכן "יש אומרים שאם האילן זה צלתו מרובה מחמתו פסולה" בכל ענין. חמה זו היא ענין חימום מסיבת כח הגבורות. והנה הרצון בעשייה סוכה זו פשוט הוא - שהתיקון הוא לצורך הייחוד. כי תחילה נתקנת ואחר כך "ויביאה אל האדם". ולכן צריך שיהיה כחתן ענין חימום להדבק עם הכלה הנזכר כדאיתא פרשת בראשית דף ט' (ח"א ט, א) וזה לשונו: "ואין נסתר מחמתו - מכל דרגין עילאין לית דייתכסי מיניה. מחמתו - בשעתא דאתחמם וכו'". ולכן יאמר כי אילן זה צפ"צפה, צלתו מרובה מחמתו, ואין בו צד חימום - "פסולה בכל ענין" לפי כי לא יהיה לה ייחוד עמו ולכן לא תנצל מסטרא אחרא רק כאשר "המלכים נועדו", מאריהון דדינין, עברו, לפי שמלכים יחדיו. ולכן מאחר שאין בזכר חימום - פסולה ומתאחז ממנה סטרא אחרא.

"אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה" - לא מיבעיא אם מדה זו חמתה מרובה ונתחממה, כי זה החימום רע לה מאחר כי אין שם ייחוד - אז מתאחזים הדינים משם. אלא אף אם צלתה של בחינת החסדים מרובים מחמתה - לא תנצל מפני כי אין לה ייחוד.

"אבל אם האילן זה חמתו" שנתחמם "מרובה מצלתו" - שהם החסדים - אז "אם הסוכה צלתה" מן החסד "מרובה מחמתה" של החימום מן הדין בלא אילן "כשרה" - כי זה מורה בסוד "וימינו תחבקני", והוא כבר נתחמם לצורך הייחוד.

ולכן "אפילו לא השפיל הענפים" - שהם המדות שלו - לא השפיל אותם "לערבם עם סכך הסוכה" כדי שיהיו מקבילות אחת אל אחת. "כשרה".

"אבל אם אין הסוכה צלתה מרובה מחמתה" אלא על ידי האילן "צריך להשפיל הענפים למטה" - הם הקצוות של הזכר, מפני כי אין בחינת החסד (שהוא הצל) מרובה בה. לכן צריך להשפיל אלו הענפים של האילן (הוא החתן) ולערבם עם הסכך של הסוכה - הוא סוד התפארת שלה כדי שתעלה היא למעלה ולא יהיו נכרים אלא מחוברים עם המדות של הכלה, "ויהיה סכך הסוכה רבה עליהן" - מתעלה למעלה מהן כי יהיו שני המאורות בהשואה אחת "ומבטלן" אותם הענפים שלו. כי יעשה עיקר מן המדות של הכלה שנאמר "אשת חיל עטרת בעלה".

"ויש אומרים שאפילו אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה" - הם בחינת החסדים שהם מרובות כנזכר, וזה "בלא האילן" שהוא החתן, "והאילן חמתו מרובה מצלתו" וניתוסף בו החימום מכח הדין, "אם ענפי האילן" והמדות שלו הם "מכוונים כנגד סכך הכשר של הסוכה - פסולה" מפני כי בחינת הדינים שלו מתנוצצים בה ונאחזים משם מאריהון דדינים. "בין שהאילן קדם" להיות התיקון שלו כך, "בין שהסוכה קדמה" להיות התיקון שלה כך, "כיון שענפי האילן" (הם המדות שלו כאמור) הם "מכוונות כנגד סכך הכשר של הסוכה פסלו אותה".

"אבל אם הענפים", הם המדות של הזכר, "מכוונות כנגד האויר שבין הכשר הסכך כשרה" לפי כי המדות שלה כדקיימי קיימי, כי המדות של הזכר לא סככו עליהם להמשיך עליהם מן הדין הנמצא בהם. ולכן כשרה "הואיל וצל הכשר" שלה בחינת החסד "מחמתה"3, "שאפילו אם ינטל האילן לגמרי יש שיעור בכשר שלה להכשיר אותה" שלא יתאחזו ממנה לפי שהצל שלה בחינת החסד מרובה, והוא הדוחה בעלי הדין כדאיתא בזוהר בפסוק "ואל זועם בכל יום" - נזעם או זעום לא כתיב אלא זועם - שהוא זועם לכל מאריהון דדינים. ולכן כשרה היא לבעלה.

"ובכל זה לא שאני לן אם קדם האילן" - התיקון שלו, "או קדם הסכך" - הוא התיקון של הכלה, "דין אחד להם" - אף על גב כי לפעמים צריך להיות התיקון של הזכר תחילה ואחר כך ממנו נמצא התיקון שלה ופעמים התיקון שלה קודם שנאמר "ויבן ה' את הצלע וכו' לאשה" ואחר כך "ויביאה אל האדם" - עתה אין הפרש לענין תיקון הסוכה כאמור.

"אם קצץ האילן להכשירו" - כי זה מורה למעלה היות המדות של הזכר נתנים אל הנקבה, לפי כי המדה האחרונה להיות שקטרגה בזמן הבריאה ואמרה "אי איפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד" - לכן נגזר עליה "לכי ומעטי את עצמך". והנה הבנין שלה הוא יהיה מן הקצוות של הזכר. ולכן כאשר זה "מקצץ האילן" הגשמי "להכשירו" למטה - כך נעשה למעלה. כי הנה כבר נתבאר כי כל המעשה אשר נעשה תחת השמש בגשמי כך נעשה למעלה ברוחני. ולכן זה המקצץ האילן למטה להכשירו אהנו מעשיו כי כן נעשה למעלה. כי הענפים של אילן עליון עץ החיים נקצצין וניתנים לכלה ונכשר.

"ובלבד שינענענו", היינו "שיגביה כל ענף לבדו ומניחו וחוזר ומגביה ענף אחר ומניחו" - נמצא על ידי הניענוע שמנענע המדות עשה מעשה. "ואם לאו פסולה משום שנאמר תעשה לך ולא מן העשוי". וסוד הדבר אגידנו עם מה שאמר בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ח (ח"ג רמח, א) וזה לשונו: "כלולה בשמן כתית בשמן - בההוא שמן דנגיד ונפיק מלעילא. אמר רבי שמעון יאות אמרת אבל מאי כתית? אלא רזא עילאה איהו. דכיון דאיהו שמן מאי כתית? אלא רמז הוא דקא רמיז לשמשא בנוקבא לאנגדא לגבה שמן רבות כתית כדקא יאות לא הוי אלא כתית לאפקא מזתים דאינון שייפין דגופא ולא משכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא לא הוי אלא כתית. וצדיק איהו דכתיש כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עילאין דאינון זיתין קדישין משח רבו בתיאובתא שלים לגביה נוקביה. ואי לא כתיש לא יפוק ההוא משחא אלא בלא תיאובתא דשייפין וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא ולא הוי כדקא יאות עד דתהא כלולה מניה לאתבנאה מיניה. ועל דא כלולה בשמן כתית", עכ"ל.

והנה נתבאר לך בזה סוד הנענוע אשר צריך להתנענע האדם בזמן שעוסק בתורה - הלא זה דברי כמו שאמרו חכמים ז"ל "אשרי מי שעמלו בתורה ועשה נחת רוח ליוצרו שנאמר טוב שם משמן טוב". כי כונת התנא להודיע סוד זה של הנענוע, מבואר עם הפסוק, והכי קאמר: אשרי מי שעמלו בתורה שאומרים עליו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ועוד אמרו "הוא עמל כאן ותורתו עמלה במקום אחר". והוא סוד הנענוע אשר יעשה בעת הלימוד הנקרא "יגיעת בשר". ובעמל זה הוא עושה נחת רוח ליוצרו לפי כי הכלה היא בחינת נפש דוד והרוח הוא בסוד הזכר. ועל ידי הנענוע של איבריו נעשה כך למעלה "ועושה נחת רוח" - גורם שיורד בחינת רוח, "ליוצרו" - המדה האחרונה שעליו נאמר "יוצר רוח אדם בקרבו" כנזכר בזוהר. הוא פירוש הפסוק אצלי "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" - העליונה. ואיך ימשיך לה חיים "ובעמלך אשר אתה עמל" - בסוד הנענוע שהוא יגיעת בשר אשר אתה עמל תחת השמש - כך נמשכים חיים עליונים עם אשה זו. כל זה נעשה בסוד הנענוע.

ולכן "צריך שיגביה כל אחד ויחזור ויניחנו" שעל ידי כך כתיש כתישין הצדיק. "ואם לאו פסולה דכתיב תעשה" על ידי הנענוע, "ולא מן העשוי" שהוא יורד הטיפה בלתי נענוע. והבן כל זה.

"העושה סוכה למטה בבית תחת הגג וכו'" - הרמז בזה - אם התיקון של סוכה זו נעשה "למטה" במקום הנקרא "בית", היינו בבריאה. "תחת הגג" של עולם האצילות. "שהסירו הרעפים שלה" וירדה למטה, "אף על פי שנשארים עדיין העצים הדקים" - הם המדות שלה שהם סוד 'קרני חגבים'. "שהרעפים מונחים עליהם" - וסוד הדבר הוא אשר נתבאר אצלי במאמר "עשרה קרנות היו בראשן של ישראל וכולם נתנם בראשן של אדם הראשון שנאמר גדע בחרי אף על קרן ישראל". ונאמר "ועל קרניא עשר די בראשיה". ולעתיד נאמר "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק". ושם נאמר כי אלו הקרנות הם סוד עשר מדות שנותן הזכר לנקבה לבנות אותה. ולפי כי הם סוד המלכיות שבו נקראו 'קרנות'. ואלו הם הרעפים הנאמר כאן שהם ארבע יסודות. ואלו הם מיסוד העפר. ואלו הם מו**** "על עצים הדקים" - שהם המדות שלה שהם בסוד עצים של עץ הדעת והם 'דקים' קטנים. עם כל זה "כשרה" לדור בתוכה הצדיק עליון כדבר האמור.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה