טור - אורח חיים - חידושי הגהות
סימן סא
דין כמה צריך לדקדק ולכון בקריאת שמע
הערה א: עיין בב"ח שיישב זה, ד"לעולם ועד" לתיבה אחת קא חשיב. הערה ב: בגמרא שלפנינו איתא "רבה", וכן לקמן: "ההוא דנחית לקמיה דרבה, שמעיה רבה". אבל הרי"ף ורא"ש גורסין בכל עניין זה "רבא". הערה ג: גירסת הרי"ף ורא"ש "דרבי חייא בר אבא". ולענ"ד הוא הנכון, דהא רבי ירמיה חבירו של רבי זירא, ורבי זירא תלמיד דרב יהודה הוי, כמו שכתבו התוספות בחולין (יג:) ד"ה בעי מיניה, והוא היה זמן רב אחר רבי, והאיך שייך למימר "יתיב קמיה", דמשמע דתלמידו הוי? אבל אי גרסינן "רבי חייא בר אבא" אתי שפיר, דרבי חייא בר אבא היה תלמיד דרבי יוחנן כדאיתא בברכות (לח:): רבי חייא בר אבא דייק וגמר כו'; ובאותו זמן היה גם רבי זירא, כדמשמע התם. הערה ד: הפרי חדש הביא בשם הירושלמי דמגילה (פ"ב וצ"ל) פרק ד' על מתניתין ד"מודים מודים משתקין אותו" (ירושלמי מגילה ד י), איתא להדיא התם: האומר "אמן אמן" כאומר "שמע שמע", ונסתלקה קושיית הב"י על ספר אהל מועד. וכן כתב הגאון בעל המחבר ספר קרבן העדה, ועיין עוד מה שכתב בזה. הערה ה: עיין במגן אברהם ס"ק ט.